באר היטב (עה"ת) שנו

חצי דמי עלי נותן חצי דמיו דמי חציו עלי נותן דמי כולו (שם). ת"ר בערכך להביא ערך סתם כו' נפשות ולא המת אוציא את המת ולא אוציא את הגוסס ת"ל והעמיד והעריך כל שישנו בהעמדה ישנו בהערכה וכל שאינו בהעמדה אינו בהערכה ד"א נפשות כו' אחד שהעריך מאה מנין ת"ל נפשות מאי ערך סתם דתניא האומר ערך סתם עלי נותן כפחות שבערכין כו' שלשת שקלים (שם ד' א' ב')

(ג) מבן עשרים שנה גו' כל הענין יום שלשים כלמטה הימנו שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנו שנאמר ואם מבן ששים שנה ומעלה כו' מה שנת ששים כלמטה אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה כו' רא"א עד שיהיו יתירות על השנים חודש ויום אחד (שם י"ח א' במשנה) ועמש"ל פ"א ד"ה מן הבקר דבעניני קרבנות כל שנתו נקרא בן שנה ועמ"ש ריש סדר בהר בענין שנות הראשונים שע"י אנו חושבין השנים של יצירה הערך בזמן הערך כיצד העריכו פחות מבן חמש ונעשה יתר על בן חמש כו' נותן בזמן הערך (שם י"ח א' במשנה) אבל אמר דמי עלי או דמי פלוני עלי נותן כמו ששוה בשעת נתינה ערכין י"ח א' בגמ') דבערכין אינו כן ע"ש

(ח) על פי אשר תשיג גו' אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך עצמו פשוט דה"ה במעריך אחר ובנודר אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבע לשמן ולא בסנדלים חדשים שקנה לשמן (ערכין כ"ד א' במשנה) ומפורש (ב"ק ק"ב ב') דלאו היינו משום דאין דעתו ע"ז אלא משום דכבר קנוי להם ועי' ח"מ סי' צ"ז ס' כ"ה וס' כ"ו ונ"ל דמ"מ בע"ח דאשתו ובניו ג"כ אינו יכול לגבות חובו מזה דאדעתא דהכי לא יהיב לי' עי' (ב"מ ע"ח ב') ועי' יו"ד ס"ס רנ"ג חייבי ערכין ממשכנין אותן (ערכין כ"א א' במשנה) פי' ומוכרין אותן בשויין אעפ"י שאמרו חייבי ערכין ממשכנין אותן נותנין לו מזון שלשים יום וכסות י"ב חודש מטה מוצעת סנדליו ותפיליו לו ולא לאשתו ובניו אם היה אומן נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין חרש נותנין לו שני מצעדין ושני מגירות ר' אלעזר אומר אם היה אכר נותן לו צמדו חמר נותן לו חמורו היה לו מין אחד מרובה ומין אחד מועט אין אומר למכור את המרובה וליקח את המועט אלא נותנין לו שני מינין מהמרובה וכל שיש לי מן המועט המקדיש נכסיו מעלין לו תפיליו פי' פודה אותן (ערכין כ"ג ב' במשנה) ועי' (ב"מ קי"ג ב') בענין שמסדרין לבע"ח היה עני פי' בשעה שהעריך והעשיר פי' בשעה שבא ליתן עשיר והעני נותן ערך עשיר ר' יהודה אומר עני והעשיר וחזר והעני פי' עני בשעה שהעריך והעשיר והעני כשבא ליתן נותן ערך עשיר כו' וידובר להלן אפי' מת אביו והניח לו רבוא או ספינתו בים ובאה לו ברבואות אין להקדש בה כלום (שם י"ז ב' במשנה) הניח לו רבוא עשיר הוא אימא מניח לו רבוא פשיטא כשהיה אביו גוסס מ"ד רוב גוססין למיתה קמ"ל ספינתו בים ובאה לו ברבואות עשיר הוא אר"ח כשהיתה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים והאיכא שכורות שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ותיפוק ליה משום ספינה ה"מ ר"א היא דאמר אם הי' אכר נותן לו צמדו כו' אעפ"י שאמרו עבד נמכר בכסותו לשבח פי' כשנמכר לשלם לבע"ח שאם תלקח לו כסות בשלשים דינר מושבח מנה וכן פרה אם ממתינין לה לאיטליז מושבחת היא וכן מרגלית אם מעלין אותה לכרך משובחת היא אין להקדש אלא מקומו ושעתו (שם כ"ד א' במשנה) ונידון בהישג יד ומה שנוטל אח"כ יותר אין זה שייך להקדש וכן הדין באמר דמי עלי או דמי פ' עלי (שם י"ח א') אתה הקשת דמים לערכין מרגלית לקלים ולידון בכבודו כו' ומכאן מוכח לפי ענ"ד דחייבי דמים נידונין בהישג יד וידובר להלן בד"א במטלטלין אבל בקרקעות מכריזין עליהם ששים יום בבוקר ובערב ואח"כ מוכרין אותן לשון הרמב"ם ממתניתין דערכין כ"א ב' ע"ש בעי רבא ערכי עלי לגבי מזבח נידון בהישג יד או אינו נידון בהישג יד כו' ושם ה' א') נתן סלע והעשיר אינו נותן כלום פחות מסלע והעשיר נותן חמשים סלע היו בידיו חמש סלעים רמ"א אינו נותן אלא אחד וחכ"א נותן את כולן (שם ז' ב') א"ר אדא בר אהבה היו בידיו חמש סלעים ואמר ערכי עלי ונתן ארבע לשני' ואחת לראשונה יצא ידי שניהן מ"ט בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה פי' במטלטלין בעידנא דיהיב לשניה משעבד לראשונה בעידנא דיהיב לראשונה תו לית לי' נתן ארבע לראשונה ואחת לשניה ידי שניה יצא ידי ראשונה לא יצא כולהו משעבדי לראשונה (ערכין ז' ב' ח' א') ואמר ערכו עלי פי' וחזר ואמר ערכו עלי בעידנא דיהיב לראשון לית ליה כתבו התוס' תימא דבעידנא דנדר לראשון היו לו ה' סלעים ואיך מפטר כשנתן לה אחת הא תנן היה עשיר פי' בשעת הנדר דערך והעני כשבא לפרוע לכהן כו' נותן ערך עשיר כנ"ל ותירצו דהא דהיה עשיר והעני נותן ערך עשיר היינו כשהעריכו הכהן בשעה שהיה עשיר והכא איירי כשהעריכו הכהן על השניה בתחילה ואח"כ על הראשון כו' ולכך נפטר מהראשונה כיון דלא הוערך עליה בעוד שהיו בידו החמש סלעים לראשונה ולפי ענ"ד לסברת התוס' בהא דהיה עשיר והעני היה די להם בישוב הקושיא דהכא איירי כשלא העריכו הכהן על הראשונה עד שנדר בערך בשניה דג"כ בשעה שהעריכו הכהן על הראשונה לא היו לו חמש לראשונה ומה שהצריכו לומר שהכהן העריכו תחילה על השניה י"ל משום דאם העריכו על הראשונה תחילה היה לו להעריך כל החמש לראשונה ולכך צ"ל שהעריך בתחילה לשניה והעריך פחות שבדין הישג יד דהיינו סלע כנ"ל וידובר עוד בסמוך מיהו הרמב"ם הביא דינא דהיה עשיר והעני כפשוטו ומשמע דהיינו אף שהעריכו כשהיה עני וכן נראה פשטא דמלתא ותי' הל"מ דדווקא כשהי' עשיר לשלם ערך שלם לא מפטר מערך שלם כשהעני אח"כ אעפ"י שלא העריכו הכהן עד שהעני אבל כשהיה עני לערך שלם מפטר אח"כ כשהעני יותר אף ששלם פחות ממה שהי' לו בשעת הנדר בעי רב אדא בר אהבה היו בידו חמש סלעים ואמר שני ערכי עלי בבת אחת מהו כיון דבבת אחת נדר כי הדדי תפסין יהיב תרתי ופלגא להאי ותרתי ופלגא להאי או דילמא