באר היטב (עה"ת) שנה

ובזבזו כו' דמוכח משם דבדלית להו להעבדים בעלים כלל ודאי א"צ גט שחרור והכא נמי כיון דאיסורא לברי' לא מורית הא לית ני' בעלים כלל וסלקא למימרי' לפי האי הא"ד בקושיא אמר רבה אמר רב המקדיש עבדו יצא לחירות מ"ו גופו לא קדיש לדמי לא קאמר דלהוי עם קדוש קאמר (גיטין ל"ח ב') גופי' לא קדיש עי' תוס' שהעלו דהיינו דאין בו איסור הנאה כמו בכל ההקדשות דלהוי עם קדוש קאמר ומסקינן שם דצריך גט שחרור וצ"ע לפי ענ"ד במה נתחייב לשחררו ואולי הוא מטעם נדר וכמ"ד דלעולם בהם תעבודו רשות ומותבינן שם עליה דרב ממתניתין ואמרינן, רב תנא הוא ופליג ומודה רב דלר"מ דס"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה דאינו יוצא לחירות אנא היינו הקדש לדמי כל עבד המשתחרר צריך טבילה לשם גירות גמורה אבל א"צ לקבל עליו עול מצות (יבמות מ"ז ב' מ"ח א') יע"ש ועי' תוס' (שם מ"ז ב') ד"ה גר ועבד טובלין בענין טבילה דמשוחרר ונ"ל דלמ"ד דעבד צריך לקבל עליו עול מצות כשלא קיבל כשמשתחרר אח"כ אינו נעשה גר אלא ע"י קבלת מצות ובלא"ה ה"ה בגיותו ופשוט דה"צ טבילה

(מו) לעולם בהם תעבודו רשות דברי ר' ישמעאל רעק"א חובה (גיטין ל"ח) והובא בכ"ד:

סדר בחקותי פרשה כז . (ב) איש כי גו' בערכך נפשות גו'. עמש"נ בסדר קדישים נידון גמר בלבו ויובא עוד בסמוך הכל מעריכין ונערכין נודרין ונידרין כהנים לוים וישראלים נשים ועבדים אבל טומטום ואנדרוגינוס נודרין ונידרין ומעריכין אבל לא נערכין שאינו נערך אלא הזכר וודאי נקבה וודאית חשו"ק נידרין ונערכין אבל לא נודרין ולא מעריכין מפני שאין להם דעת משנה ריש מס' ערכין הכל מעריכין לאתויי מאי לאתויי מופלא סמוך לאיש והיינו בשנה שלפני גדלות שאם יודע לשם מי נדר ולשם מי הקדיש נדרו נדר הקדשו הקדש (נדה מ"ה ב') ועמש"ל פי"ט ס"פ י"ב בדיני שבועות נערכין לאתויי מאי לאתויי מנוול ומוכה שחין כי' (ערכין שם) בגמ' הא דעבדים נודרין ומעריכין הייני שמשלמין כשישתחררו עי' (ב"ק פ"ז א') כתבו התוס' דאע"ג דלכל מילי עבדים כנשים מ"מ לענין ערכין ערך עבד זכר כערך ישראל זכר ופשיט הוא דהא גבי נערך ליכא שום מצוה הא דחרש יש לו דמים עי' תוס' שהקשו ע"ז מהא דב"ק פ"ה ב' דאיתא שם חרשו נותן לו דמי כולו ותירצו דהכא ביכול להתרפאות ועוד כתבו נחלק בין חרש בידי אדם לחרש בידי שמים דעדיף טפי וצ"ע פחות מבן חידש נידר אבננה נה נערך (שם ב' במשנה). ת"ר המעריך פחות מבן חודש רמ"א נותן דמיו וחכ"א נ"א כלום במאי קמיפלגי ר"מ סבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה ויודע שאין ערך לפחות מבן חודש וגמר ואמר לשם דמים ורבנן סברי אדם מוציא דבריו לבטלה (שם) ובביאור זה שיטה א) דבאמר אח"כ שלא היתה כוונתו רק לערך וודאי פטור במיגו דשאלה והכא באמר שכוונתו היתה לשם דמים דחכמים ס"ל דלא מתחייב דאף שגמר בלבו להתחייב ומהני בקדשים כדאיתא (שבועות כ"ו ב') ע"ש והובא לעיל בסדר קדושים מ"מ ה"ל כגמר בלבו להוציא בשפתיו ולא הוציא בשפתיו דנ"מ דלא היתה כוונתו להתחייב רק. ע"י דיבורו וזה ל"ח דיבור להתחייב ור"מ ס"ל כיון דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ה"ל כהוציא בשפתיו חיוב דמים שיטה ב) דבאומר שבלבו היה לדמי וודאי חייב כיון שהוציא בשפתיו כפי מה שגמר בלבו והכא באומר שכיון לשם ערך דווקא דחכמים ס"ל דנאמן בזה ור"מ ס"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה וה"ל מיגו במקום עדים ועמ"ש בספרי עוד"ד (נזיר ט' א'):

הערה. עי' חו"מ סי' קצ"ה ס"ה בהגהה מה שהוכיחו מזה לענין דיני ממונות עובד כוכבים רמ"א נערך אבל לא מעריך ר' יהודה אומר מעריך אבל לא נערך וזו"ז מודין שנודרין ונידרין (שם ה' ב') במשנה הגוסס והיוצא ליהרג לא נידר ולא נערך ר"ח בן עקביא אומר נערך מפני שדמיו קצובין ר' יוסי לומר נודר ומעריך ומקדיש ואם הזיק חייב (שם ו' ב') רי"א נודר ומעריך כו' ות"ק מי קאמר דלא אלא בנודר ומעריך ומקדיש כו"ע נ"פ פי' דמצי כי פליגי באם הזיק תק"ס אם הזיק איני חייב בתשלומין ור' יוסי סבר אם הזיק חייב בתשלומין במאי קא מיפלגי א"ר יוסף במלוה ע"פ גובה מן היורשים קא מיפלגי כו' רבא אמר דכו"ע מליה ע"פ אינו גובה מן היורשים והכא במלוה הכתובה בתורה קמיפלגי (שם) ועי' (קדושין י"ג ב"ב קע"ה ב') ויש לתמוה מ"ש נודר ומעריך ממזיק ונהי דבאמת מלישנא דת"ק משמע דמודה דנודר ומעריך ולא מצי למימר דפליגי בהא מ"מ מ"ש הזיק מנודר ומעריך ונ"ל דבנידר ומעריך משכחת לה דל"צ לדינא דמלוה ע"פ גובה מן היורשים ומלוה הכתובה בתורה כו' והיינו כשאמר זה לנדרי זה לערכי דתו ל"צ למידי דה"ל כגבוי משא"כ בהזיק דחוב בעלמא הוה עלי' ועי' תוס' אחד שהעריך את הנאה שבישראל ואת הכעור שבישראל נותן חמשים סלע ואם אמר הרי דמיו עלי נותן את שויו (שם י"ג ב' במשנה) בישראל אין בעובד כוכבים לא נימא מתניתין דלא כר"מ כו' אפ"ת ר"מ כו' בתרי אומה לא מיירי כו' ואב"א כו' (שם י"ד א') דמיו של פלוני עלי ומת הנידר יתנו היורשים מת הנידר לא יתנו היורשים שאין דמים למתים (שם כ' א') במשנה יתנו היורשים אי משום דמלוה ע"פ גובה מן היורשים או משום דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי או דאיירי בעמד בדין (גמ' שם) מת הנידר לא יתנו היורשים מפרשינן שם משום דמחוסר אומדנא ופי' התוס' דלא נידר אלא דמים שישיימוהו ב"ד והוא לא בא לידי שומא זו ולפ"ז נראה דה"ה דהנודר עצמו ג"כ פטור במת הנידר ונקט לא יתנו היורשין אגב רישא דקתני יתנו היורשין ערך ידי ערך רגלי עלי לא אמר כלום ערך ראשי ערך כבדי עלי נותן ערך כולו זה הכלל דבר שהנשמה תלוי' בו נותן ערך כולו חצי ערכו עלי נותן חצי ערכו ערך חציו עלי נותן ערך כולו