באר היטב (עה"ת) שנד

לא מיד רבו שלו ועמ"ש בספרי עוד"ד (ב"ק ק"ו א' נזיר י"ב ב') האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דר"מ וחכ"א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי ושלא לזון את אשתו אינו רשאי א"ל והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו א"ל מפני שהוא קנינו (גיטין י"א ב') במשנה ובגמ' (שם י"ב א') שקלינן וטרינן בביאור הא דאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי אי היינו דיכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך פי' כולא יומא עביד עבידתא ולאורתא סחר ואכול (ב"ק פ"ז ב' כתיבות נ"ח) או דהייני דא"ל צא מעשה ידיך למזונותיך והא דאם ירצה שלא לזון את אשתו אינו רשאי היינו באינה מספקת (שם) ועי' גמ' שם דבשני בצורת בדלא ספיק י"ל דיכול לומר לרבו או פרנסני או הוציאני לחירות כי היכי דלחזו אינשי ולרחמו עלי למ"ד דאינו יכול לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך צ"ע אי יכול לומר עשה עמי כך וכך חוץ משעה אחת או שתים אשר אז תרויח למזונותיך א"ל מפני שהוא קנינו מפרשינן בגמ' (שם י"ג א') דהיינו דאי בעי שקיל ד' זוזי מישראל ופסיל לי' מתרומה תינח עבד כהן עבד ישראל מאי איכא למימר אר"ש בר"י מפני שמפסידו משפחה כנענית אדרבה הרי הוא מתירו בבת חורין עבדא בהפקירא ניחא לי' שפחה זילא לי' שכיחא לי' פריצא לי' (שם י"ג א') האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה (שם במשנה) וכתבו התוס' אי גרסינן תן גט זה אתא מתניתין כר"מ דווקא א"נ אפילו כרבנן וכגון שאינו מוסרו מיד ליד אלא מראהו לו ומצוה לו ליתנו ונאמר דלא אמרינן תן כזכי אלא כשמוסר לשליח מיד ליד ולפי ענ"ד כל שאינו נותן מידו ליד השליח א"א לומר תן כזכי דלא עדיף השליח מהאשה והעבד עצמו דבטלי גיטך מע"ג קרקע אינה מגורשת (גיטין כ"ד א') ע"ש וגי' רש"י לפי הנראה לפי ענ"ד היא תנו גט לאשתי והיינו במצוה לכתוב וליתן ויש שם ט"ס בלשון רש"י שלפנינו ת"ר המשחרר חצי עבדו רבי אומר קנה פי' חציו וחכ"א לא קנה (גיטין מ"א ב') אמר רבה בכסף ד"ה פדוי' ואינה פדוי' ומחלוקת בשטר דר' סבר והפדה לא נפדתה או חופשה לא נתן לה מקיש שטר לכסף ורבנן גמרי לה לה מאשה מה אשה חצי' לא אף עבד חציו לא שם בשינוי לשון ור' יוסף אומר מחלוקת בכסף דר"ס והפדה לא נפדתה פדוי' ואינה פדוי' ורבנן סברי דברה תורה כלשון בני אדם אבל בשטר דברי הכל לא קנה מיתיבי המשחרר חצי עבדו בשטר רבי אומר קנה וחכ"א לא קנה תיובתא דר' יוסף תיובתא בשטר הוא דפליגי אבל בכסף לא פליגי לימא תהוי תיובתא דר"י בתרתי אמר לך רב יוסף פליגי בשטר וה"ה בכסף כו' (שם) ומיהו משכחת לה חצי עבד וחצי בן חורין שהוזכר בכ"ד לכו"ע בעבד שני שותפין דבזה לכו"ע כל אחד מהם יכול לשחרר חלקו תניא האומר לשפחתו הרי את ב"ח ולדך עבד ולדה כמוה פירש"י משוחרר כמוה וכנ"ע וידובר להלן דברי ריה"ג וחכ"א דבריו קיימין משום שנאמר האשה וילדי' תהי' גו' (תמורה כ"ה ב') מאי תלמודא לרבנן אמר רבא קרא לריה"ג כו' בזמן שהאשה לאדוני' ולדה לאדוניה פי' אין האשה לאדוניה ולדה ג"כ אינו לאדוניה מאי לאו בהא קמיפלגי דרבי סבר שיירו אינו משוייר פי' לענין קרבן דעובר ירך אמו הוא ורבנן סבר שיירו משוייר דעובר לאו ירך אמו הוא פי' וקשיא מדר' לר' יוחנן דשם דאמר שיירו משוייר עובר לאו ירך אמי הוא אמר לך ר' יוחנן דכו"ע שיירו משוייר והכא היינו טעמא דאמר קרא האשה וילדי' גו' פי' וגזה"כ הוא ויש לתמוה למה ולדה כמוה בת חורין למ"ד עובר ירך אמו הא המשחרר חצי עבדו לכו"ע אין השחרור מתפשט בכולו ונ"ל דצ"ל דוודאי טעמי' דרבי משום גזה"כ הוא אלא דהמקשה ס"ד דאין סברא לומר בזה גזה"כ אלא כשנאמר עובר ירך אמי הוא ומתרץ דאף דעובר לאו ירך אמו הוא מ"מ גזה"כ הוא דליפוק ג"כ ולדה עמה האומר לשפחתו הרי את שפחה ולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו (גיטין כ"ג א' תמורה כ"ה א') ומפרשינן שם דהאי תנא ס"ל עובר ירך אמו הוא וה"ל כמשחרר חצי עבדו וכרבי דהמשחרר חצי עבדו קנה אבל אי עובר לאו ירך אמו הוא הא אין עבד יכול לקבל גט שחרור לחבירו מיד רבי שלו כנ"ל ויש לעיין הא קיי"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וי"ל דרבי לטעמי' דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם (קדושין ס"ג א' יבמות צ"ג) מיהו קשה דהא המזכה לעובר לא קנה לרב הונא (ב"ב קמ"ב א') ובכ"ד ואפילו לר"מ דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ לדבר שלא בא לעולם נא אמר כדאיתא ב"ב שם קמ"א ב' ע"ש ונ"ל לפי ענ"ד דלענין מכירה ושחרור כיון דיכול למכור ולשחרר השפחה עם ולדה ל"ח דבר שלא בא לעולם ועמ"ש בספרי עוד"ד ריש מס' בכורות בולד בהמה דוודאי לא חשיב דבר שלא בא לעולם גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו והיו בהן עבדים בין גדולים בין קטנים קנו עצמן בני חורין אבא שאול אומר גדולים קנו עצמן ב"ח קטנים לא קנו עצמן ב"ח (גיטין ל"ט א') וידובר להלן אמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שחרור שנאמר וכל עבד איש גו' עבד איש ולא עבד אשה אלא עבד שיש לרבו רשות עליו קרוי עבד עבד שאין לרבו רשות עליו אינו קרוי עבד (גיטין ל"ח א') ובכ"ד אמר עולא אמר ר' יוחנן המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור איתיבי' ר' אבא לעולא גר שמת כו' כנ"ל וכי מי כתב גט שחרור לאלו כו' א"ר נחמן קסבר עולא עבדו דגר כאשתו מה אשתו משתלחת בלא גט אף עבדיו משתלחים בלא גט (גיטין ל"ט א') פי' דכיון דאין אדונים לאלו כלל ודאי דא"צ גט שחרור אמר אמימר המפקיר עבדו אותו העבד אין לו תקנה מ"ט גופי' לא קני לי' איסורא הוא דאיכא גבי' ואיסורא לא מצ' מקני לי' ועי' לש"י ותוס' שם אי היינו להתירו בבת ישראל אין לו תקנה או דגם בשפחה אסור איכא דאמרי אמר אמימר המפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה מ"ט כו' איסורא הוא דאית לי' גבי' ואיסורא לברי' לא מורית (שם מ' א') ומקשינן עלי' (שם ל"ט א') מהא דגר שמת