באר היטב (עה"ת) שנג

חייך קודמין לחיי חברך (ב"מ ס"ב א') ושמעתי דצ"ע איך הדין כשהקיתון ביד שלישי שא"צ למים

(מד) מהם תקנו עבד ואמה גו' כניסת עובד כוכבים בן חורין לעבדות היא א) ע"י מכירת עצמו ובזה דווקא נמכר לישראל אבל נמכר לעובד כוכבים אינו העובד כוכבים קונה אותו לגופו רק למעשה ידיו (גיטין ל"ז ב' ל"ח א') והלוקח עבד מעובד כוכבים וקדם העבד וטבל לשם בן חורין אפקי' לשעבודיה דאמר רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד (יבמות מ"ו א') ואי קדם הלוקח והטבילו לשם עבד מוכח להדיא שם דקנה ליה לגופיה ב) ע"י כיבוש במלחמה ישראל קונה להעובד כוכבים ע"י שביה לגופי' דעובד כוכבים ועובד כוכבים ג"כ נראה דקונה לגופי' דעובד כוכבים במלחמה ועי' יו"ד הל' עבדים סי' רס"ז סעיף י' וע"ש ולישראל ג"כ קונה במלחמה למעשה ידיו (גיטין שם) עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה (קדושין כ"ב ב') במשנה תנא אף בחליפין (שם בגמ') אמר שמואל עבד כנעני נקנה במשיכה כיצד תקפו ובא אצלו קנאו קראו ובא אצלו לא קנה (שם) ואע"ג דבבהמה הוה משיכה בכה"ג בהמה אדעתא דמרה אזלא עבד אדעתא דנפשי' אזיל (שם) א"ר אשי עבד קטן כבהמה דמי (שם) ת"ר כיצד בחזקה התיר לו מנעלו או הוליך כליו אחריו לבית המרחץ הפשיטו הרחיצו סכו גרדו הלבישו הנעילו הגביהו קנאו הגבי' רבו לו לא קנאו אר"ש לא תהא חזקה גדולה מהגבהה שהגבהה קינה בכ"מ (שם) דין חיוב מזונות של העבד על האדון יובא להלן ישראל הלוקח עבד מעובד כוכבים או במלחמה ר"ש ב"א ס"ל דמטבילו לשם עבדות ומתחייב בכל המצות שהעבד חייב בהן כנ"ל בסדר בא אף בלא קבלתו של העבד ורבנן ס"ל דאינו מתחייב במצות שהעבד חייב בהם רק כשמקבל עליו עול תורה ומצות ברצונו (יבמות מ"ז ב') ת"ר מקיימין עבדים שאינם מולין פי' שאין רוצין להתגייר דברי ר' ישמעאל רע"ק אומר אין מקיימין (יבמות מ"ח ב') וצ"ע אי היינו מה"ת או רק מדרבנן איזה הוא עבד ערל שמותר לקיימו זה שלקחו רבי ע"מ שלא למולו כו' ואפילו לרע"ק היכא דאתני אתני (שם מ"ח ב') עבד כנעני קונה את עצמו בכסף ע"י אחרים ובשטר ע"י עצמו דברי ר"מ וחכמים אומרים בכסף ע"י עצמו ובשטר ע"י אחרים ובלבד שיהא הכסף משל אחרים (קדושין כ"ב ב') במשנה. פשטא דמתניתין היה נראה לפרש דר"מ דאמר בכסף ע"י אחרים פי' ולא ע"י עצמו היינו לא ע"י כסף דעצמו דאין קנין לעבד בלא רבו ורבנן דאמרי בכסף ע"י עצמו היינו בכסף דאחרים כמסקנא דמתניתין ובכסף באמת אין שום פלוגתא ופלוגתייהו רק בשטר ע"י עצמו דר"מ סבר גיטו וידו באין כאחד ופי' בשטר ע"י עצמו היינו אף ע"י עצמו וחכמים לא ס"ל הכי ובגמ' מייתינן ברייתא דרשב"א אומר אף בשטר ע"י אחרים ולא ע"י עצמו וגם ברייתא דר"מ ס"ל בשטר ע"י עצמו ולא ע"י אחרים ומסקינן דשלש מחלוקות בדבר. עיקר ביאור זה הוא דמסקנת המשנה ובלבד שיהא הכסף משל אחרים לאו היינו מלשנא דחכמים דהא דאמרי בכסף ע"י עצמו היינו בכסף דעצמו דס"ל יש קנין לעבד בלא רבו כדלהלן ומסקנא דמתניתין היינו לשנא דרשב"א דברייתא ובביאור לישנא דר"מ ורשב"א לפי"ז איתא שם דהיינו דר"מ ס"ל אין קנין לעבד בלא רבו וגיטו וידו באין כאחד ופי' ולא ע"י אחרים בשטר היינו שלא מדעתו דחוב הוא לעבד ואין חבין לו שלא בפניו אבל בכסף ע"י אחרים אף שלא מדעתו אפי' לר"מ וטעמא מפרש רבא שם דרק בשטר דקבלתו של העבד גורמת השחרור א"א לומר שיעמוד אחר להיות מקבל במקומו כיון דאין חבין לאדם שלא בפניו אבל בכסף דקבלת רבו גרמא לי' אין נ"מ בין בפניו בין שלא בפניו כיון דמ"מ הוא משתחרר אף בע"כ ורשב"א ס"ל דאין קנין לעבד בלא רבו וסברא דגיטו וידו באין כאחד לא אמרינן והלכך בין בכסף ובין בשטר רק ע"י אחרים ולא ע"י עצמו ופי' דברי חכמים בכסף ע"י עצמו היינו אף ע"י עצמו דס"ל יש קנין לעבד בלא רבו כדבעינן למימר קמן ובביאור דבריהם בהא דבשטר ע"י אחרים כתבו רש"י ותוס' דאין לומר דהיינו רק ע"י אחרים ולא ע"י עצמו משום דלא ס"ל גיטו וידו באין כאחד דבכולא תלמודא מוכח דקיי"ל גיטו וידו באין כאחד וזה יהי' דלא כחכמים ודלא כר"ש ב"א רק כר"מ ולכך כתבו דצ"ל דע"י אחרים היינו אף ע"י אחרים פי' אפי' שלא מדעתו דזכות הוא לעבד ודלא כר"מ לימא בהא קמיפלגי דר"מ סבר אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה ורבנן סברי יש קנין לעבד בלא רבו ויש קנין לאשה בלא בעלה אמר רבה אמר רב ששת דכו"ע אין קנין כו' והכא במאי עסקינן דאקני לי' אחר מנה וא"ל ע"מ שאין לרבך רשות בו רמ"ס כי א"ל קני קני עבד וקני רבי' וכי קא"ל על מנת כו' לאו כלום קא"ל ורבנן ס"ל כו' אהני לי' תנאה ור"א אמר כל כה"ג כו"ע לא פליגי דקני עבד וקני רבי' והכא במ"ע דאקני לי' אחר מנה וא"ל ע"מ שתצא בו לחירות רמ"ס כו' ורבנן סברי לדידי' נמי הא לא מקני לי' בעי רבה לרשב"א עבד כנעני מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו כיון דגמר לה לה מאשה כאשה או דלמא אשה דאיהי מצי מקבלה שליח נמי מצי משוי עבד דאיהו גופי' לא מצי מקבל גיטו שליח נמי לא מצי משוי בתר דבעי' הדר פשטא גמרינן לה לה מאשה (שם כ"ג ב) ובביאור זה נ"ל כפי' הב' של התוס' שנראה דהיינו ג"כ פירש"י דמספקא לי' בהא דבשטר ע"י אחרים אי היינו משום דין שליחות וזכי' ואע"ג דאיהו לא מצי מקבל כיון דהיינו רק משום דאין לו יד מצי משוי שליח והלכך למ"ד חוב הוא לעבד לא מצי אחר לקבל רק בשליחותו ואף למ"ד זכות הוא לו כי עומד וצווח לא מצי אחר לקבל בעדו או דאין זה משום שליחות ויכול אחר לקבלו בע"כ דעבד ודלא כדאמרינן לעיל דגם בזה איכא דינא דאין חבין לאדם שלא בפניו ואלא הא דאר"ה הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו כו' הובא לעיל פ"א פסוק ה' ד"ה והקריבו ע"ש והא עבדא דאיהו לא מצי מקבל ושליח מצי מקבל ולא היא ישראל לא שייך בתורת קרבנות כלל עבד שייך בגיטין דתניא נראין הדברים שהעבד מקבל גיטו של חבירו מיד רבו של חבירו אבל