באר היטב (עה"ת) שנא

כדאיתא (ב"מ ק"ו א') או דשאני התם שפודה בדבר קצוב זרע חומר שעורים בחמשים שקל משא"כ מוכר דפודה בשויו הקנים והזמורות ופירות שקמה שבתוכן ה"ה של הלוקח אבל אילן שנכסח או שיבש שניהם אסורין בו כיצד יעשה ילקח בהם קרקע ולוקח אוכל פירות רמב"ם הל' שמיטות ויובלות פי"א ה"ז מהתוספתא המ"ל שם נסתפק אם יכול הלוקח לחפור בקרקע בורית שיחין ומערות והביא בזה מהירושלמי דאיני רשאי והא דאמרינן (ב"ב קי"ב) נמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו ולא אמרינן שלא היה רשאי לקוברו בשדה מקנה תי' דיכול להיות שהמוכר נתן רשות לקוברו ואלו שאין חוזרין ביובל הבכורה והיורש את אשתו והמייבם את אשת אחיו והמתנה דר"מ וחכ"א המתנה כמכר רא"א כולם חוזרין ביובל רבי יוחנן ב"ב אומר אף היורש את אשתו יחזיר לבני משפחה וינכה להן את הדמים (בכורות נ"ב ב') במשנה מ"ט דר"מ מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל מתנה וירושה לא כו' בכור מתנה קריא רחמנא מ"ט דחכמים תשובו לרבות המתנה בכור ירושה הוא דא"ק לתת לו פי שנים מקיש חלק בכור לחנק פשיט רא"א כולם כו' ס"ל כחכמים דאמרי תשובו לרבות את המתנה כו' בכור כו' מתנה קריא רחמנא וכשחוזר ביובל חוזר לבטלה פי' שמתחלק לכל האחים מייבם את א"א בכור קריא רחמנא יורש את אשתו ירושת הבעל דרבנן בענין דין הגאולה במתנה עמש"ל בדיני בתי ערי חומה ריב"ב אימר כי' מאי קסבר אי קסבר ירושת הבעל דאורייתא אמאי יחזיר ואי קסבר ירושת הבעל דרבנן דמים מאי עבידתייהו לעולם קסבר ירושת הבעל דאורייתא והב"ע שהורישתו אשתו בה"ק ומשום פגם משפחה אמרו רבנן לשקול דמי ולהדר כו' ומאי מנכה להן מן הדמים דמי קבר אשתו שם בקצת שינוי לשון וסדר א"ר אסי אר"י האחין שחלקו לקוחות הן פי' דאין ברירה ומחזירין זל"ז ביובל מתיב רב הושעיא ואלו שאין חוזרין ביובל הבכירה כו' מאי אין חוזרין אין חוזרין לבטלה (שם) פי' שיהא מאבד חנק בכורתו אלא חוזרין וחולקין ונוטל פי שנים כבתחילה (רש"י) בענין אי יש ברירה פלוגתא דתנאי ואמוראי בכ"ד ועי' תוס' (בכורות שם ב"ק פ"ח ב"ב ק"ו גיטין מ"ח) דרק ר' יוחנן הוא דס"ל דמחזירין כיון דאין ברירה אבל שארי אמוראי ס"ל דאף אי אין ברירה מ"מ לא הוה כמכר דעלמא ואין מחזירין זנ"ז ביובל

(כט) בית מושב עיר חומה גו' אין בתי ע"ח נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג כו' (ערכין כ"ט א') וע"ש דקצת נראה דרשב"י פליג בזה המוכר בית מבתי ערי חומה ה"ז גואל מיד וגואל כל יב"ח הגיע יום יב"ח ולא נגאלה היתה חלוטה לו (ערכין ל"א א') במשנה גואל מיד מתניתין דלא כרבי דתניא רבי אומר אין ימים פחות משנים (שם) אחד הלוקח ואחד שניתן לו במתנה שנאמר לצמיתות (שם במשנה) צמית צמיתות גמ' שם ב') אמרוה רבנן קמי' דר"פ כמאן דלא כר"מ דאי כר"מ הא אמר מתנה אינה כמכר אר"פ אפילו תימא ר"מ שאני הכא דרבי רחמנא לצמיתות אמרו רבנן כו' והא גבי יובל דכתיב תשובו לרבות את המחנה ור"מ לא קא מרבי אלא הא יודאי דלא כר"מ (שם) כמאן דלא כר"מ אין לומר דלר"מ מתנה בערי חומה אינה נחלטת ביובל דמ"ש משדה דמתנה נחלטת ביובל ואשר י"ל בביאור זה הוא א) דמתנה נגאלת לעולם וצ"ע לפי"ז אי היינו רק עד היובל או אף לאחר היובל וענין הפדיון במאנה צ"ל דהיינו עפ"י שומא וכן צריכין לומר בשדה לרבנן דמתנה כמכר דמשמע דיש לה ג"כ פדיון ב) דאין בידו לגואלה כלל ועי' תוס' אין מונין שנה אלא משעה שמכר שנאמר עד מלאת לו שנה תמימה כשהיא אומר תמימה להביא את חודש העיבור רבי אומר נותן לו שנה ועיבורה (שם ל"א א') במשנה אלא משעה שמכר דשנה זו אין זו שנה לבריאת עולם אלא מעל"ע. ואף שכבר הגיע היום כל שלא הגיעה השעה פודה (שם בגמ') א"ר אבא בר ממל מכר שני בתי ערי חומה אחד בט"ו לאדר ראשון ואחד באחד באדר השני זה שמכר לו באדר השני כיון שהגיע יום א' באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה וזה שמכר לו בט"ו באדר הראשון לא עלתה לו שנה עד ט"ו באדר של שנה הבאה ולימא אנא קדים שחין נורא מקמי דידך משים דאמר לו את נחית לעיבורא כו' (שם ב') ועמש"ל בסדר ויקרא פ"א פסוק ב' ד"ה מן הבקר ביאור דברי רבי בהא דנותן לו שנה ועיבורה עמש"ל בסדר ויקרא שם מת המוכר יגאל בנו מת הלוקח יגאל מיד בנו (שם ל"א א') במשנה ת"ר שנה איני יודע אם שנה לראשון אם שנה לשני כשהוא אומר עד מלאת לו שנה תמימה הוי אומר שנה לראשון נמי חלוט רא"ה לראשון חלוט ר' יוחנן אמר לשני חלוט בשלמא לר"א דלדידי' קא מנינן אלא ר' יוחנן מ"ט א"ר אבא בר ממל מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו (שם ב') הרי זה כמין ריבית ואינה ריבות (שם ל"א א') במשנה פי' דדין בית ע"ח כשמחזיר לו מעותיו נמצא שנשתמש בבית בשכר המתנת מעותיו ואינו ריבית והתניא ה"ז ריבית גמורה והתורה התירתה אר"י ל"ק הא ר' יהודה הא רבנן דתניא כו' מ"ב צד אחד בריבית ת"ק סבר צד אחד בריבית אסור ור' יהודה סבר צד אחד בריבית מותר רבא אמר דכו"ע צד אחד בריבית אסור והכא ריבית ע"מ להחזיר איכא בינייהו נתבאר בספר שמות בסדר משפטים בראשונה היה נטמן יום יב"ח כדי שיהא חלוט לו התקין הלל שיהא חולש מעותיו לנשכה ויהיה שובר את הדלת ונכנס אימתי שירצה הלז יבוא ויטול מעותיו (שם ל"א ב') וכתבו התוס' דמוכח מזה שיובל נוהג בבית שני דהא הלל בסוף בית שני הוה ובתי ע"ח אין נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג כנ"ל ולפי מה שנ"ע שלא היה יובל נוהג בבית שני צ"ל דדין בתי ע"ח היה נוהג מדרבנן וצע"ג ועמש"ל בדיני יובלות אמר רבא מתקנתו של הלל ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת בע"כ אינה מגורשת כו' מתקיף לה ר"פ כו' ודילמא כי איצטריך הלל לתקוני שלא בפניו אבל בפניו בין מדעתו בין בע"כ הוה נתינה איכא דאמרי א"ר מתקנתו של הלל הרי זה גיטך כו' בין מדעתו בין בע"כ ה"י נתינה וכי