באר היטב (עה"ת) שנ

מכ"ד דאף במחצה על מחצה ליכא אונאה בקרקעות וכתבו דביטול מקח דהכא היינו ביותר ממחצה והרבה מהראשונים אמרו דקיי"ל כאינך סוגיות דאף ביטול מקח אין להם כלל ור' חסדא ס"ל דהקדש אינו בתורת אונאה דאפילו פחות מכדי אונאה חוזר ועמש"ל פכ"ז פסוק י"ב ד"ה והעריך שם פסיק כ"ה ד"ה מכל אשר לו ולא ראיתי לבאר ענינים אלו במהדורא זו וצ"ע לפי ענ"ד בכל אלו איך הדין בלא נתן עדיין המעות אי מתחייב ע"י קנין דידהו בדמים כפי מה שפסק ובספרי עוד"ד הארכתי בזה ועמש"ל בזה בדין פחות משתות בעי ר' זירא שכירות יש לה אונאה או אין לה אונאה א"ל אביי כו' האי נמי ביומו ממכר הוא (ב"מ נ"ו ב') ביאור בעי' זו י"ל דהיינו להקל בדברים שיש להם אונאה במכר וי"ל דהיינו להחמיר בדברים שאין להם אונאה ולפי מאי דאפשט דשכירות ביומו ממכר הוא כללא הוא דאין חילוק בין שכירות למכירה בשום ענין ועי' תוס' שם ולפי"ז בשכירות פועל ליכא אונאה שכר פועל עם סוס משערין כמה מגיע לפי ערך המקח לשכירות הסוס ובזה יש דין אונאה ח"מ סי' רכ"ז סל"ג בהגהה ולפי"ד הפוסקים דדין דביטול מקח ג"כ אין להם עכ"פ עד פלגא צ"ע איך הדין בענין זה כשא"א לקיים השכירות בהפועל בלי הסוס כשהי' שם שיעור ביטול מקח להסוס אי איכא דין אונאה בקבלן עח"מ סי' רכ"ז סל"ו מכירת שטרות משמע מלשון משנתנו דהוה מה"ת ועי' תוס' שם מ"ש בזה מהגמ' דב"ב קמ"ז ב' ובספרי עוד"ד במס' ב"ב קכ"ה ב' ד"ה ואין הבכור העליתי דמכירת שטרות דרבנן ושם קמ"ז ב' כתבתי עפ"י הסוגיא דשם דאף דמכירת שטרות דרבנן אי מתנת ש"מ דאורייתא בכל הדברים גם בשטרות הוה דאורייתא דכיון דהקנין נגמר בזה בדברים אין חילוק בין דברים שגופן ממון לשטרות תניא ריב"ב אומר אף המוכר סוס וסייף וחטיטום במלחמה אין להם אונאה מפני שיש בהם חיי נפש (ב"מ נ"ח ב') וצריך לחלק בין זה להא דטול דינר והעבירני דהכא פליגי רבנן אריב"ב ובמס' ב"ק שם פסקו הפוסקים דאם הקדים לו שכרו א"י לחזור ולגבות ממנו ונ"ל דהתם בידוע אאינו שוה כ"כ והכא באונאה שאני ונ"ל דריב"ב איירי אף בענין שהמוכר אין צריך לכך ועי' חו"מ סי' רס"ד ס"ז בהגהה כמה תהא הסלע חסרה ולא יהיה בה אונאה רמ"א ארבע איסרות איסר לדינר היינו אחד מכ"ד לדינר שהדינר ששה מעין והמעה שני פונדיונין והפונדיון שני איסרין כדאיתא ריש הזהב רי"א ארבעה פונדיונות פונדיון לדינר ורש"א שמונה פונדיונות שני פונדיונות לדינר (ב"מ נ"א ב') במשנה וע"ש בגמ' עד מתי מותר להחזיר בכרכום כדי שיראה לשולחני בכפרים עד ערבי שבתות אם היה מכירה אפילו לאחר י"ב חודש מקבלה ממנו ואין לו עליו אלא תרעומות (שם) וע"ש בגמ' וקיצרתי בזה במהדורא זו

(יז) ולא תונו גו' באונאת דברים הכתוב מדבר (ב"מ נ"ח ב') וע"ש

(כז) וחשב את שני ממכרו גו' ושב לאחוזתו אינו מותר לגאול בפחות משתי שנים שנאמר במספר שני תבואות ימכר לך היתה שנת שדפון וירקון או שנת שביעית אינה עולה לו מן המנין רא"א מכרה לו לפני ר"ה והיא מלאה פירות ה"ז אוכל ממנה שלש תבואות בשתי שנים (ערכין כ"ט ב') במשנה אינו גואל לא קתני פי' דלהוי משמע דא"י לגאול בע"כ של לוקח אלא אינו מותר לגאול אלמא קסבר איסורא נמי איכא אלא אפילו קרקושי זוזי נמי אסור ולא מבעי' מוכר דקאי בעשה דכתיב במספר שני תבואות גו' אלא אפילו לוקח קאי בעשה דבעינן שנים תקנה וליכא (שם בגמ') רא"א מכרה לו לפני ר"ה כו' פי' ואינו יכול לומר לו הנח לפני כדרך שהנחתי לפניך (שם ל' א' בגמ'). ת"ר מכרה לראשון במנה ומכרה ראשין לשני במאתים מנין שאינו מחשב אלא עם הראשון פי' להקל על המוכר שאינו מחזיר לי עבור השנים הנותרות רק כפי מה שמגיע לפי חשבון מנה ת"ל לאיש אשר מכר לו מכרה לראשון במאתים ומכר הראשון לשני במנה מנין שאינו מחשב אלא עם השני פי' ג"כ להקל על המוכר ת"ל לאיש אשר בתוכו דברי רבי ונ"ל דה"ה בחד לוקח כשהוזלה או הוקרה בתר טובת המוכר אזלינן מיהו התוס' שם ד"ה א"ב לא כתבו כן ר' דוסתאי בן יהודה אומר מכרה לו במנה והשביחה ועמדה על מאתים מנין שאינו מחשב אלא במנה שנאמר והשיב את העודף העודף שבידו פי' שנשאר בידו מדמי המקח שלקח על חשבון שנים הנותרות מכרה לו במאתים והכסיפה ועמדה על מנה מנין שאינו מחשב אלא במנה ת"ל והשיב את העודף העודף בקרקע פי' מה שנשאר בידו דמי שוי' של הקרקע לשנים הנותרות מאי בינייהו איכא בינייהו דאייקר וזל ואייקר (שם ל' א') דאייקר וזל ואייקר פירש"י שמכרה לראשון במאתים ומכרה ראשון לשני במנה והוקרה ועמדה על מאתים לרבי לא יהיב רק כפי מה שנתן בה השני דהיינו מנה אבל ר"ד בר"י דלא דריש רק או עודף שבידו או עודף שבקרקע ממ"נ צריך ליתן לפי חשבון מאתים ונ"ל דמ"ש רש"י בשני לוקחין לאו דווקא אלא ה"ה בחד לוקח כמוש"ל בדברי רבי אלא דנקיט שני לוקחין משום דרבי דריש מקרא דאיירי בשני לוקחין לא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב ברעה ויגאל ביפה ולא ילוה ויגאל ולא יגאל לחצאין ובהקדש מותר בכולן זה חומר בהדיוט מבהקדש שם במשנה אתמר המוכר שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר מכורה ויוצאה פי' באותו היובל ומפרשינן בגמ' דאיבד מעותיו ושמואל אמר אינה מכורה כל עיקר והמעות חוזרין (שם כ"ט ב') אכלה שנה אחת לפני היובל משלימין לו שנה אחת אחר היובל (שם) ומקשינן שם מהא להא דרב דאמר במוכר ביובל עצמו דמכורה ויוצאה ומתרצינן התם נחית לאכילה הכא לא נחית לאכילה אר"ח אר"ק מנין למוכר שדהו לששים שנה שאינה חוזרת ביובל שנאמר והארץ לא תמכר לצמיתות כו' יצאה זו שאף שאין שם יובל אינה נצמתת (ב"מ ע"ט ב') צ"ע לפי ענ"ד אי מה שנתן בעד הקרקע מחלקינן לכל השנים שעד היובל ואף שני שביעית בכלל החשבון כמו בהקדש כיון דחזיא למשטח בה פירי