באר היטב (עה"ת) שמט

וודאי ס"ל כשמואל דשתות מעות נמי שנינו דאי רק בתר מקח אזיל א"כ למה בנתאנה לוקח איירי בביטול מקח ובנתאנה מוכר איירי באונאה שתות וס"ל כר"י הנשיא דהמתאנה שתות יכול לחזור בו מהמקח לגמרי ובביאור זה עי' רא"ש די"א דבהני תרי אנפי הדין כמו בלא נשתנה המקח והמתאנה גובה אונאתו ולפי ענ"ד אין זה נראה. א) כיון דגובה האונאה א"כ מאי קאמר השתא דאיניתן מאי נ"מ ממה שאנה אותו כיון שזה גובה אונאתו ב) דא"כ למה נקט ועמד על שמונה כי עמד על שבעה ג"כ הא הוקר בשיעור ביטול מקח דמה שמחזיר ה"ל כמו שלא לקח ג) דא"כ אין ראיה ממתני' הא מתני' משמע באינו תובע אונאתו ע"כ נראה עיקר כהסוברים דבכל כה"ג אין המאנה צריך להחזיר האונאה דהא דבאונאה שתות נגמר המקח בע"כ של המאנה היינו רק באופן שהמאנה אינו רוצה לחזור בו אבל כשהמאנה רוצה לחזור בו ע"י שינוי המקח אין המקח קיים בע"כ של המאנה רק כשלא יגבה המתאנה אונאתו ולפי"ז נ"ל דאף שלא נשתנה המקח רק בשיעור האונאה היינו שנתהוה המקח כפי המקח שהיה ביניהם ג"כ א"י לתבוע אונאתו דכ"ז שהמתאנה תובע אונאתו שדינן שינוי המקח לטובת המאנה דהייני בהני תרי אנפי הנ"ל היוקר והזול למוכר וכשנשתנה השער בחצי האונאה נ"ל דגובה חצי אונאתו ונ"ל דמדלא אמר ר"ח למלתי' בנתאנה הראשין בשיעור ביטול מקח משמע קצת כתי' הא' של התוס' דבכה"ג אף לנ"ר המאנה ג"כ חוזר בו אף כשהמתאנה אינו תובע אונאתו ולפי"ז לרבנן דר"י הנשיא דס"ל דבאונאה שתות אין שים א' מהם יכול לחזור בו וודאי דבכל כה"ג ג"כ המקח קיים והמתאנה גובה אונאתו כיון שכבר נגמר המקח מעיקרא משני הצדדין ובהיתה האונאה הראשונה בשיעור ביטול מקח שניהם חוזרין בהם כמו"ש ואין נ"מ מדינא דר"ח ועי' תוס' ורא"ש כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר רי"א אין אונאה לתגר (ב"מ נ"א ב') במשנה משום שהוא . תגר אין לו אונאה אר"נ א"ר בתגר סרסור שנו מ"ט מידע ידע זבינתיה כמה שוה ואחילי אחיל גביה כו' משום דאתרמי ליה זבינתא אחריתא כו' רב אשי אמר מאי אין לתגר אונאה אינו בתורת אונאה דאפילו פחות מכדי אונאה חוזר (שם) ותניא כוותיה דר"נ (שם) ההוא גברא דהוה נקט ורשכי לזביני קרי שיתא ושוי חמשא ואי הוו יהבי ליה חמשא ופלגא הוה שקיל אתא ההוא גברא ואמר אי יהיבנא ליה אמשא ופלגא הויא מחילה אתן ליה שיתא ואתבעי' לדינא אתא לקמיה דרבא א"ל לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעה"ב אין לו עליו אונאה (שם) ומייתינן שם עוד עובדא כזו בכיפי גביה דרב חסדא ואמר ג"כ כרבא ופרכינן והא אנן תנן כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר מאן הדיוט לאי בעה"ב אר"ח בצרדינייתא פירש"י בגדי קנבוס העומדים לימכר אבל מאני תשמישתיה דיקירי ליה לא מזבן להו אי לאו בדמי יתירי (שם) ויש לעיין דמהא דאמרינן לעיל בתגר מוכח דאיירי בנתאנה התגר ובעה"ב נמי בנתאנה הבעה"ב מיירי וא"כ לא קשיא כלל להא דהכא דהבעה"ב הוא המאנה ואין לומר דבכל גוונא איירי דהא דאר"י אין לתגר אונאה וודאי הא לא איירי רק בנתאנה התגר ונ"ל דדייק מדלא קתני ג"כ בד"א בנתאנה בעה"ב ותגר אבל בנתאנה הלוקח מהם בעה"ב אין לו אונאה משמע דבעה"ב ג"כ יש לו דין אונאה אף כשאנה להלוקח ממנו. כתב הרא"ש דהא דבעה"ב שמכר כליו אין לו אונאה אונאה אין לו אבל ביטול מקח יש לו ולפי ענ"ד נ"ל דאף בשיעור אונאה הא דאין לו אונאה לבעה"ב היינו רק שאין לכופו להחזיר האונאה ולקיים המקח אבל מ"מ הלוקח שנתאנה יכול לחזור בו כשבעה"ב ב המוכר אינו רוצה להחזיר אונאתו מיהו דעת הרא"ש נראה דאינו יכול לתבוע כלל אונאתו ולכך כתב דהיינו רק בידע הלוקח שהמוכר הוא בעה"ב שמוכר כליו וכשלא ידע נ"ל דאף להרא"ש הדין כמו"ש האומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה ע"מ שאין בו אונאה עי' (ב"מ נ"א ב') ויתבאר בדיני התנאים הנושא ונותן באמנה כו' אין לו עליו אונאה (ב"מ נ"א ב') ופי' התוס' דהיינו שמאמינו בכמה קנה ונותן לו כך ויותר מעט דבזה ליכא דין אונאה פי' ואף שנתאנה זה שנישא ונותן באמנה אין להלוקח ממנו עליו דין אונאה כ"כ בהג"א ונ"ל דמ"מ אין זה רק כשזה שנושא ונותן באמנה אינו יכול לחזור על המוכר שלו ולא לתבוע ממנו אונאתו ונ"ל לעיקר דהיינו רק באופן הנ"ל אבל ספסירא דזבין מהכא ומזבין להכא שלא באמנה אלא במקח חדש אעפ"י שנתאנה א"י להונות כדמוכח (ב"מ מ"ב ב') בענין מום במקח מהא דמשלם ספסירא ליתמי וכמו"ש בחו"מ סי' רל"ב סי"ח בהגהה בשם יש חולקין דלא כהב"י שם ת"ר הנושא ונותן באמנה ה"ז לא יחשוב הרע באמנה ואת היפה בשוה אלא או זו"ז באמנה או זו"ז בשוה (ב"מ נ"א ב') פי' התוס' וכן הוא בחו"מ שאם קנה י' יריעות בי' דינרין ויש מהן שאין שוין דינר ויש מהן שוין יותר מדינר לא יחשוב הרעות בדינר כ"א מהן ואת היפות ביותר מדינר אלא או כולן בשוין או כולן בדינר מיהו נ"ל דהיינו רק במוכר כולם יחד או במוכר זוג זוג ונותן לו שכר כתף שכר גמל שכר פונדק שכר עצמו אינו נוטל שכבר נתן לו שכרו משלם מהיכא קא יהיב ליה אר"פ בצרדויי דיהיב ארבע למאה (שם) חמש פרוטות הן ההודאה ש"פ כו' (ב"מ נ"ה א') במשנה ונתני נמי האונאה פרוטה אמר ר"כ ז"א אין אונאה לפרוטות פירש"י אלא איסור לפחות דהיינו שיעור אונאה למטבע כמו שיתבאר ובש"ע פסקו דרק בפרוטה ליכא דין אונאה אבל ביותר מפרוטה איכא דין אונאה ולוי תני במתניתיה חמש פרוטות הן אונאה פרוטה כו' אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות פירש"י גזבר שמכר של הקדש או המוכר עולתו שהוממה רש"א קדשים שהוא חייב באחריותן יש להם אונאה כו' ר' יהודה אומר אף המוכר ס"ת בהמה ומרגליות אין להם אונאה א"ל לא אמרו אלא את אלו (ב"מ נ"ד א') במשנה אמר רבא אמר רב חסא בעי ר' אמי אונאה אין להם ביטול מקח יש להם או אין להם כו' ופשיט ר' אמי אונאה אין להם ביטול מקח יש להם (ב"מ נ"ז א') ומייתינן שם לחלק בין הקדש לאינך וע"ש נידון צריך לעשות לו דמים והתוס' שם הקשו ע"ז