באר היטב (עה"ת) לד

דכו"ע לא פליגי כי פליגי בחיה (שם) ועש"ה בביאור זה ועיין רמב"ם (שם) המעלה מכולם ע"ג הכבש רי"א חייב רא"א פטור (מנחות נ"ז ב') ובשאור ודבש לכ"ע כבש כמזבח (שם)

שם קרבן ראשית גו' אלו בכורים שבאין מתמרים (שמות כ"ג י"ט דברים כ"ו) שתי הלחה שבעצרת להלן כ"ג ולחמי תודה: שם לריח ניחוח. לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים (זבחים ע"ז א') ויש נ"מ גדולה בזה בענין תערובות ועי' מש"ל פ' א' פסוק ט' בדיני תערובות איברים פרשה ב' פסוק ב' בדיני תערובות (מנחות פרשה ד') בדיני תערובות דמים

(יג) במלח תמלח גו' לא מלח כשר (מנחות י"ח א') במשנה ואי אפשר לומר דהיינו לא מלח כהן אלא זר דהא אין זר עולה לגבי מזבח (שם כ' א') בקצת שינוי לשון מיהו ר' יהודה ור"ש ס"ל דמלח מעכב שם ועש"ה

שם על כל קרבנך תקריב מלח. ר' ישמעאל בנו של ריב"ב אמר מה הפרט כו' יצאו דם ויין שאינם עולין לאישים יצאה קטורת שאינה על מזבח החיצון (שם כ"א א') ואע"ג דדם שמלחו נפיק ליה מתורת דם סד"א מישדי ביה משהו למצוה בעלמא קמ"ל מיהו ברייתא דשם כ' א' ס"ל דקטורת בעי מלח ונ"ל דהיינו בשעת הקטרה לבד המלח סדומית שמערבין בה כנ"ל בספר שמות וע"ה מש"ש כיצד הוא עושה מביא האבר וניתן עליו מלח והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו (מנחות כ"א א') אמר אביי וכן לקדרה (שם) מלחו כ"ש סגי רמב"ם עפ"י פי' בגמ' שם לא מלח כלל לוקה משום לא תשבית רמב"ם ואף למ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו י"ל דהעלאה הוה מעשה מיהו צ"ע ועי' ל"מ בפרק ה' מהל' איסורי מזבח שעמד על דברי הרמב"ם בזה דהא בקרבנות ליכא ל"ת רק עשה וצ"ל דהושוו כל הקרבנות למנחה אם המלח מעכב בקרבנות עיין מ"ש מקודם במנחה ועי' גמ' שם ורמב"ם בהל' איסורי מזבח פ"ה ועי' מ"ש בספר במדבר פרשה כ"ח פסוק ב' ופי' עיכובא דמלח במנחה השיריים אסורין דה"ל כלא הוקטר הקומץ ובקרבנות א"א לומר כן דכיון דנזרק הדם יצא אלא צ"ל דהנפקא מיניה דאם אין מלח לא יקטיר אף שיפסלו בלינה בשלשה מקומות המלח נתונה בלשכת המלת וע"ג הכבש ובראשו של מזבח בלשכת המלח (שם) היו מולחין עורות קדשים ע"ג הכבש (שם) מולחין את האיברים בראשי של מזבח ששם מולחין הקומץ והלבונה והקטורת למ"ד דנמלחין ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכין ועולת העוף (מנחות כ"א ב') קרבנות יחידים היו נמלחין במלח של ציבור (שם) המלח לאכילת קדשים שאוכלין הכהנים משל ציבור שם אבל לחולין של צורך קדשים המלח משלהם פסולין שאם עלו לא ירדו נראה דצריכין מלח ועי' מש"ל בדיני הפשט ונתוח ועמש"ל בספר במדבר כ"ח ב'

(יד) מנחת בכורים במנחת העומר שקרב בפסח משל ציבור המפורש להלן כ"ג יו"ד הכתוב (מנחות ס"ח ב') והוא מן השעורים (שם) וצריך הגשה (שם ס"א א' ס"ז ב') וצריך תנופה (שם) ומפורש בכתוב שם אם בא מחו"ל ומן הישן פלוגתא (מנחות פ"ג ב' פ"ד א') וסתמא דמתניתין כפשט הכתוב וכן הוא בפ"ק דמס' כלים מצות העומר להביא מן הקמה לא מצא יביא מן העומרים מצותו להביא מן הלח לא מצא יביא מן היבש (מנחות ע"א א') במשנה כיצד מעשהו נקצר בלילה במוצאי יו"ט הראשון של פסח (שם ס"ה א') נקצר ביום לרבי כשר אף שלא נקצר כמצותו ולדידיה אין קצירתו דוחה שבת אלא נקצר מעיו"ט ולר"א בר"ש נקצר שלא כמצותו פסול כיון שלא נקצר כמצותו ולדידיה קצירתו דוחה שבת (מנחות ע"ב א' ב') מצותו להביא מן הקרוב לירושלים לא בכר מביאין אותו מכל מקום (שם ס"ד ב') שיעור תבואה הנקצרת לעומר ר' ישמעאל אומר בשבת שלש סאין ובחול חמש וחכ"א בין בחול בין בשבת משלש היה בא (שם ס"ג ב') והיינו דלא כרבי כנ"ל ריבה או מיעט בסאין כשר (שם ע"ו ב') קצרוהו ונתנהו בקופות הביאוהו לעזרה חובטין אותו בקנים כדי שלא יתמעך ומהבהבין אותו באור ונתנוהו לאביב מנוקב כדי שישלוט האור בכולו שטחוהו בעזרה נתנוהו לרחים של גריסות והוציאו ממנו עומר שהוא עשירית האיפה מנופה בי"ג נפות והשאר נפדה ונאכל לכל אדם וחייב בחלה ופטור מן המעשרות (שם ס"ו א') דמירוח הקדש פוטר רע"ק מחייב בחלה ובמעשרות (שם) ומסקינן בגמ' (שם ב') בטעמיה דרע"ק משום שלא נתנו מעות הקדש אלא לצורך נתן עליו שמנו ולבונתו יצק ובלל (שם ס"ז ב') ונלענ"ד דצ"ל בלל ויצק מיהו להלן (שם ע"ד ב') בנעשה בכלי נקט ג"כ מהמאוחר אל הקודם יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי מקודם וכתבו התוס' דצריך ג' מתנות שמן וכבר כתבתי לעיל פסוק א' ד"ה ויצק שלפי ענ"ד אין הדבר כן ומ"ש התוס' דנתן עליו שמנו היינו מתן שמן בכלי מקודם הסולת אינו נראה כלל דעליו וודאי אעשרון קאי כמו לבונתו הניף הגיש קמץ והקטיר (שם ס"ז ב') ונראה פשוט דהקומץ צריך ג"כ נתינה בכלי שרת לקדש כמו בכל המנחות והשיריים נאכלין לכהנים (שם ע"ב ב') ודינם ככל המנחות לענין זמן ומקום אכילתה כדאיתא שם תורה אחת לכל המנחות אמר רב מנחת העומר שקמצה שלא לשמה פסולה הואיל ובאה להתיר ולא התירה וכן אתה אומר באשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן פסולין (מנחות ד' א' ב') ואתותב שם בהא דאשם נזיר ואשם מצורע ורשב"ל אמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשרה פי' ויקטיר הקומץ ושיריה אינם נאכלין עד שיביא מנחת עומר אחרת ותתירנה (שם ה' א') ופרכינן לרשב"ל היאך הקומץ קרב הא בעינן ממשקה ישראל מהמותר לישראל אמר רב אדא ב"א קסבר רשב"ל אין מחוסר זמן לבו ביום ועמש"ל פרשה י"ז פסוק ג' בענין שרופי חוץ בלילה ור"פ מקשה עליו שם ומסיק ה"ט דר"ל קסבר האיר המזרח מתיר ע"ש ורבא אמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשרה ושיריה נאכלין וא"צ מנחת עומר אחרת להתירה כו' (שם ב') כל קרבנות ציבור והיחיד כו' העומר ושתי הלחם כו' אין באין אלא מן המובחר כו' (מנחות פ"ז ב') במשנה אין מביאין לא מבית הזבלין ולא