באר היטב (עה"ת) שמח

ביטול מקח ולר"ע לא הוה ביטול מקח רק ביתר על שליש ואיך הדין לדידיה בשתות ויתר על שתות יתבאר להלן אתמר רב אמר שתות מקח שנינו ושמואל אמר שתות מעות נמי שנינו שוי שיתא בחמשא שוי שיתא בשבע כו"ע ל"פ דבתר מקח אזלינן כי פליגי שוי חמשא בשיתא ושוי שבע בשיתא לשמואל דאמר בתר מעות נמי אזלינן אידי ואידי אונאה הוה דכי אמרינן מחילה וביטול מקח היכא דליכא שתות משני צדדין אבל היכא דאיכא שתות מצד אחד אונאה הוה לרב דאמר בתר מקח אזלינן שוי חמשא בשיתא ביטול מקח שוי שבעה בשיתא מחילה הוה (שם מ"ט ב') בקצת שינוי בסדר הלשון ומסקינן שם דתניא כוותה דשמואל לשון שתות למקח דמתני' לשמואל צ"ל דמעות ג"כ נקרא מקח ומ"ש התוס' לשתוק משתות מקח נ"ל דפי' שתית למקח היינו שתות מלגיו ופרושי קא מפרש מהפרט דד' כסף לסלע לכללא דמלתא דהאונאה היא שתות מלגיו הא דקתני האונאה ד' כסף מכ"ד לשמואל לאו היינו דזבן כ' בכ"ד אלא דזבן כ"ד בכ"ח אבל אי אפשר לפרש דזבן כ"ד בכ' ונתאנה מוכר דהא מסקינן עלה דחוזר עד בכדי שיראה כו' ומוכר לעולם חוזר בו כדאמר ר"נ כמוש"נ וכן הא דהורה ר"ט ח' מכ"ד נשמיהל לאו היינו שוה ט"ז בכ"ד אלא דזבן שוה כ"ד בל"ב דא"א לאוקמי דזבן שוה כ"ד בט"ז ונתאנה מוכר דמוכר הוא לעולם חוזר כמו"ש היכא דמצד א' הוה ביטול מקח ומצד א' מחילה פסקו בח"מ סי' רכ"ז דאזלינן בתר מקח וכתב הסמ"ע שם ס"ק י' הלכך מכר שוה ס' בנ"א ונתאנה מוכר תשעה דלמקח הוה פחות משתות ולמעות הוה יתר על שתות הדין דהוה מחילה ובמכר שוה נ"א בס' דנתאנה לוקח תשעה דלמקח ה"ל יתר על שתות ולמעות הוה ליה פחות משתות הדין דהוה ביטול מקח וכבר עמד ע"ז המהרש"א בפי' להתוס' נ"א ב' ד"ה שני פונדיונין ותוכן דבריו ביתר ביאור הוא דבמכר שוה נ"ט וחצי בנ"א הוה אונאה דהא שמונה וחצי הוא שתות מעות השתא דנתאנה יותר שמכר לי שוה ס' בנ"א הוה מחילה וכן במכר שוה נ' בס' נ"ה ביטול מקח דה"ל שתות מעות השתא שאנה אותו בפחות שמכר לו שוה נ"א בס' הוה ביטול מקח והעיקר דבכה"ג קנה ומחזיר אונאה ועי' סמ"ע שם ס"ק ה' הא דקתני עד מתי מותר להחזיר כו' אאונאה שתות קאי דמתניתין רבי יהודה הנשיא היא דסבירא ליה שם מי שהוטל עליו ידו על העליונה כדאיתא (שם נ' א' נ"א א') ולענין זמן תביעת האונאה לא הוזכר במשנה בפירוש וגם הא דקתני בברייתא זי"ז בכדי שיראה כו' גם כן כבר כתבתי די"ל דהיינו בין יתר על שתות בין שתית כשבא לבטל המקח מיהו מהש"ס דבעינן למימר קמן מוכח להדיא דאחר זמן דבכדי שיראה לרבנן וכל היום לר"ט אף אונאתו אינו יכול לתבוע אבעיא להו פחות משתות לרבנן לאלתר הוה מחילה או בכדי שיראה לתגר או לקרובו ואם תמצי לומר בכדי שיראה כו' מאי איכא בין שתות לפחות משתות איכא דאנו שתות ידו על העליונה פי' כר"י הנשיא ואלו פחות משתלת קנה ומחזיר אונאה מאי כו' (שם נ' א') ונ"ל דה"ה דהוה מצי לאבעי' בשיעור אונאה דר' טרפון לר"ט אלא ניחא להו למנקט שתות ואליבא דרבנן אבעיא להו ביטול מקח לרבנן לעולם חוזר או בכדי שיראה כו' ואת"ל בכדי שיראה כו' מאי איכא בין שתות ליתר על שתות איכא דאלו שתות מי שנתאנה חוזר ואלו יתר על שתות שניהם חוזרין מאי (שם ב') נ"ל דוודאי ה"מ לאבעי' בביטול מקח סתם בין לרבנן בין לר"ט אלא דנקטי לרבנן משום דבעו לאסוקי או בכדי שיראה כי' ולא רצו להאריך וכל היום לר"ט בפשיטותא דהני תרי בעיי יש אריכות בלשון הש"ס והנני להביא שיטות הש"ס העולין בזה מתמצית סוגיא זו לפירש"י שנ"ע לפי ענ"ד שיטה א) היא שיטת הש"ס לפי מאי דסברי בתחילה דפחות משליש לר"ט כפרות משתות לרבנן דה"ל מחילה ולפי"ז צ"ל בהכרח דפחות משתות לרבנן בכדי שיראה כו' הוא דהוה מחילה דאי לאלתר הוה מחילה אמאי חזרו בהם תגרי לוד מדר"ט לרבנן כנ"ל הא בכל פחות משליש ניחא להו טפי בדר"ט דמשוי לי' מחילה לאלתר ושליש ודאי נא שכיח אלא בכדי שיראה כו' הוא דהוה מחילה ומעיקרא שמחו משום דניחא להו בקיום המקח בע"כ של הלוקח המתאנה שיטה ב) לפי מאי דדחינן שם מי סברת כו' לא משתות ועד שליש לר"ט פי' ועד בכלל כשתות עצמה לרבנן דמי ופליגי בדין ביטול מקח ביתר על שתות עד שליש ועד בכלל דלרבנן שניהן חוזרין ולר"ט המתאנה ידו על העליונה ובדין שתות עצמה שיטה א) דשתות עצמה לר"ט כפחות משתות לרבנן דהוה מחילה ולפי"ז בשתות עצמה וודאי שמחו וא"כ חזרו בהו ע"כ משום יתר על שתות עד שליש ועד בכלל ולפי"ז צ"ל דביטול מקח לרבנן בכדי שיראה כו' דאי לעולם א"כ מאי אכפת להו דר"ט הא אדרבה לר"ט עדיפא להו דלר"ט אינו יכול לחזור רק כל היום ותו לא שיטה ב) דשתות עצמה לר"ט כיתר על שתות ולפיכך בלא דינא דשיעור זמן החזרה לית להו לא שמחה ולא עצב בדר"ט וע"כ גם השמחה גם החזרה לא היתה רק משום זמן החזרה ולפי"ז צריכין לומר בהכרח דביטול מקח לרבנן לעולם חוזר והלכך שמחו משום יתר על שתות עד שליש ועד בכלל דלרבנן לעולם חוזר ולר"ט רק בכדי שיעור חזרה דאונאה וחזרו בהם משום שתות עצמה דלרבנן בכדי שיראה ולר"ט כל היום ומה שיש להם טובה בדר"ט ביתר על שתות לא חשיב להו כ"כ דביטול מקח לא שכיח וגם שיאחר חזרתו יותר מכדי שיראה לא שכיח אבל אונאה שתות שכיח ויש בידיהם ליזהר שלא יונו ביותר על שתות א"ר חסדא מכר לו שוה חמש בשש והוקר ועמד על שמונה מי נתאנה לוקח לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר דא"ל אי לא איניתן לא הוה מצית הדרת בך השתא דאיניתן מצית הדרת בך ותנא תונא יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר ואר"ח מכר לו שוה שש בחמש והוזל ועמד על שלשה מי נתאנה מוכר מוכר יכול לחזור בו ולא לוקח דא"ל אלו לא איניתן כו' ותנא תונא רעות ונמצאו יפות כו' מאי קמ"ל מתני' היא אי ממתני' הוה אמינא כו' (ב"ב פ"ג ב' פ"ד א') ר"מ