באר היטב (עה"ת) שמז

שתא ונחשוב כנלי פי' המאות ביובלי ופרטי בשבועי ונשקול מכל מאה תרי ונשדי אפרטא ונחשבינהו לפרטי בשבועי וידע כמה שני הוא בשבוע וסימנך כי זה שנתים הרעב גו' נטפי חד שתא פירש"י על שנות החורבן דהמנין מתחיל מהחורבן דבית שני ובמנין שאנו מונין לחורבן אין מונין שנת החורבן ומנין השמיטין הותחל משנה שהיה בה החורבן שאותה השנה היתה ראשונה לשמיעה כדאיתא (ערכין י"ב ב') דבמוצאי שביעית חרב הבית אבל התוס' הקשו ע"ז והוכיחו כמוש"נ דהחורבן היה בשנת תכ"א לבנינו והוא בכלל המנין שאנו מונין לחורבן שהרי אנו מונין זמן בית שני רק ת"כ שנים ע"כ נראה עיקר כגירסת התוס' נבצר תרתי שנין או נוסיף חמש שנין וסימנך כי זה שנתים כו' ועוד חמש שנים גו' וקאי אמנין דשטרות ומנין זה היא כמנין לחורבן בית שני תו נבנין בית שני כשמיטין שמיטין בני יובלות והטעם מבואר בטיב עפ"י מ"ש מקודם באות הג' ועמש"ש אות ד' ה' ולפי"ז עולה הענין והחשבון כמנהג א"י עפ"י הגאונים כמו"ש הרמב"ם שאין מונין יובלות כלל רק שמיטין גרידא ושנת 4936 דהיינו 4935 לאדה"ר היא שנה ראשונה לשמיטה ושנת חמשה אלפים תרכ"ה למנינו דהיינו שנת חמשה אלפים תרכ"ד לאדם הראשון דהיינו שנת 2216 לתחילת בית שני היא שנה רביעית לשמיטה : שם יובל היא תהיה לכם גו'. ת"ר יובל היא אעפ"י שלא שמטו אעפ"י שלא תקעו יכול אעפ"י שלא שלחו ת"ל היא דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר יובל היא אעפ"י שלא שמטו אעפ"י שלא שלחו יכול אפילו לא תקעו ת"ל היא כו' אר"ח בר אבא אר"י זו דברי ר"י ור"י אבל חכמים אומרים שלשתן מעכבות בו (ר"ה ט' ב'): שם ושבתם גי' ואיש אל משפחתו תשובו באחד בתשרי ר"ה כו' וליובלות יובלות באחד בתשרי הוא בי' בתשרי הוא דכתיב ביוה"כ תעבירו שופר הא מני ר' ישמעאל בנו של ריב"ב היא דתניא וקדשתם את שנת גו' מה ת"ג לפי שנאמר ביוה"כ תעבירו שופר יכול לא תהא מתקדשת אלא ביוה"כ ת"נ וקדשתם גו' מלמד שמתקדשת והולכת מתחילתה מכאן אר"י בני של ריב"ב מר"ה עד יוה"כ לא היו עבדים נפטרין לבתיהם ולא משתעבדים לאדוניהם אלא אוכלין ושותין ושמחים ועטרותיהם בראשיהם כיון שהגיע יוה"כ תקעי ב"ד בשופר נפטרו עבדים לבתיהם ושדות חוזרות לבעליהן ורבנן פי' דס"ל יובל מיוה"כ חייל מאי עבדי בקרא דוקדשתם גו' ומתרצינן שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים (ר"ה ח' ב' י"א א') מקדש חדשים פירש"י כר"א (שם כ"ד א')

(יד) וכי תמכרו גו' או קנה גו' כל דיני הקנינים וכל דיני ביטול מקח ומקח טעות וכל הענינים המסתעפים בזה מקומן בסדר משפטים:

שם אל תונו איש את אחיו אחד הלוקח ואחד המוכר יש להם הונאה (ב"מ נ"א א') האונאה פחות משתות נקנה מקח יתר על שתית בטל מקח שתית קנה ומחזיר אונאה דברי ר' נתן ר' יהודה הנשיא אומר יד מוכר על העליונה רצה אומר לו תן לי מקחי או תן ני מה שאניתני זו"ז בכדי שיראה לתגר או לקרובו (ב"מ נ"ב ב'). פחות משתות נקנה מקח פי' והאונאה הוה מחילה. מפורש שם בגמ' יתר על שתות בטל מקח פי' ושניהם חוזרין בהם היינו שאין שום א' מהם ר"ל לא המאנה ולא המתאנה יכול לכוף את חבירו לקיים המקח בשויו ולהחזיר האונאה (שם נ' ב') ובענין אם יכול המאנה לחזור בו כשהמתאנה אינו תובע אונאתו ידובר להלן שתות קנה ומחזיר אונאה פי' שכל אחד מהם יכול לכוף את חבירו לקיים את המקח בשויו ולהחזיר האונאה ר"י הנשיא אומר יד מוכר על העליונה כו' בנתאנה מוכר איירי ובאונאה שתית איירי כדמוכח להדיא (שם נ"א א') וה"ה בנתאנה לוקח דיד לוקח על העליונה כדמפרש רבא ורב אשי שם דאיהו ס"ל דהמתאנה בידו לקיים המקח בשויו ולגבות אונאתו או לחזור בו לגמרי מהמקח זו"ז בכדי שיראה לתגר או לקרובו יש לפרש בין שתות בין יתר על שתות ויש לפרש דבשתות איירי וה"ק בין כשבא נחזיר בו ובין כשבא לתבוע אונאתו וידובר להלן א"ר נחמן לא שנו אלא לוקח אבל מוכר לעולם חוזר בו (ב"מ נ' ב') הא דפחות משתות היה מחילה נ"ל לברור דהיינו אף בדאיכא מקח מצומצם מבורר וכן משמע להדיא (נדרים ל"א א') והא דאמרינן (ב"ב צ"ה א') פחות משתות לא ידיע במנה היינו שכל א' יודע שהוא עליל לטעות בפחות משתות וה"ל מחילה שנא בטעות אבל שתות דלא ידיע דאיתי' אונאה ה"ל מחילה בטעות עי' (ב"מ ס"ז א') ויש להסתפק בהא דקיי"ל ר"פ הזהב דע"י זה שהלוקח קונה המקח מתחייב בדמי המקח אי מתחייב באונאה דפחות משתות ומשמעות לשון מחילה דבגמ' היינו דמחילה הוא דהוה אבל חיובא ליכא ואת"ל דלא מתחייב צ"ע אם המקח קיים בע"כ של המאנה כמו באונאה שתות או דחוזר המקח ועי' (ב"ק קט"ז א') בענין טול דינר והעבירני ועמש"ל בזה בדין הדברים שאין להם אונאה להסתפק ג"כ בזה ובספרי עוד"ד הארכתי קצת בזה ועי' בספר הנפלא מחנה אפרים שג"כ נסתפק בענין חיוב דפחות משתות אי מותר להונות בפחות משתות עי' ח"מ סי' רכ"ז ס"ו שנסתפק בזה אמר רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר (ב"מ נ"ו ב') ובנתאנה המוכר ואפשר בחזרה או בנתאנה הלוקח ואפשר להשלים המקח קיים והיכא דאי אפשר בחזרה כגון בקרקע כשלא יהיה להמוכר כשיעור ארעא או בדליכא להשלים בנתאנה לוקח יש בזה כמה חילוקי דינים במס' ב"ב בפרק בית כור ובספרי זה מקומן בסדר משפטים ועי' (קדושין מ"ב ב' ב"ב צ' א' ק"ד א' מנחות נ"ז א') האונאה ארבע כסף מכ"ד כסף לסלע פי' הסלע ד' דינרין והדינר ששה מעין כסף דהיינו שתות למקח עד מתי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו הורה ר"ט בלוד האונאה שמונה כסף מכ"ד כסף לסלע שליש למקח ושמחו תגרי לוד א"ל כל היום מותר לחזור אמרו לו יניח לנו ר"ט במקומנו וחזרו לדברי חכמים (ב"מ מ"ט ב' במשנה) וכבר נתבאר דלרבנן פחות משתות מחילה יתר על שתות