באר היטב (עה"ת) שמה

נתינת טעם גם לענין חיוב ביעור ור' יהושע ס"ל דאף זה המין שכלה מן השדה אינו חייב בביעור בכה"ג שיש בו בלוע ממין שלא הגיע זמן ביעורו ור"ג ס"ל דטעם הבלוע חשוב כמבוער לענין חיוב ביעור דשביעית והממש אינו ניצול מחיוב ביעור עי"ז שיש בו בלוע ממין שלא הגיע זמן ביעורו ועי'. תוס' (פסחים נ"ב א') שהביאו מהירושלמי דפליגי בקראי כנ"ל שיטה ב) היא שיטת הר"ן עפ"י הירושלמי דראשון היינו שניתן ראשון לכבישה ואחרון היינו שניתן באחרונה לכבישה ור"א ס"ל ראשון נ"ט באחרון והטעם מחייב בביעור ואין אחרון נ"ט בראשון ור' יהושע ס"ל דגם האחרון נ"ט בראשון והטעם מחייב בביעור כר"א ור"ג ס"ל דהטעם חשוב כמבוער והממש אינו ניצול מחיוב ביעור ע"י טעם הבלוע בו ממין שלא הגיע זמנו לביעור דיני התערובות בשביעית בנתערב ממשו בממשו לכו"ע וכן בנתערב טעם בממשו להני תנאי דלעיל דס"ל דטעם הבלוע באוכלין לא חשיב מבוער במין באינו מינו בנ"ט ככל האיסורין ובמין במינו איתא במס' (שביעית פ"ז מ"ז) דאוסרת במשהו והיינו למ"ד דמה"ת מין במינו ברובא בשביעית החמירו במשהו מדרבנן ע"ש ועי' (נדרים נ"ח א') ומש"ש בספרי עוד"ד ויתבאר במהדורא בתרא שמן הבלוע בירק צריך תלמוד אי הדין כמו בטעם הבלוע דחשיב מבוער לר"ג הנ"ל או דזה ה"ל כתערובות דממשו ועי' שביעית שם בענין דוורד והארכתי שם בספרי עוד"ד ואין כאן מקומו הנוטע כרם להקדש פטור מן הערלה כו' וחייב בשביעית ר"ז בשם ר' יוחנן אמר ושבתה הארץ שבת לה' דבר שהוא לה' שביעית חלה עליו ר' חייא בר אבא בעי ר' מנא לאוכלו בלי פדיון א"א שא"א להקדש לצאת בלי פדיון לפדותו ולאוכלו נמצא כלוקח לו קרדום בדמי שביעית ח"ל הגזבר מחליפו ביד אחר אמר ר' מתנא כו' מפני שקדם הפקרו להקדשו ירושלמי ספ"ז דמס' פאה כלוקח לו קרדום בדמי שביעית נ"ל כמו"ש המפרש ביתר ביאור דהקושיא היא דהא מצות גאולה בבעלים היא (בכורות י"ג א' ערכין כ"ז א') וכיון שהוא עושה מצוה בפדיונו קנין המצוה א"ל כקנין קרדום ונראה דצ"ל לפי"ז מצות ליהנות נתנו ומתרץ דמחליפי ביד אתר דליכא מצוה ובמה שהדמים שנוטל ההקדש נכנסין לקדושת שביעית אין חשש דהא ההקדש עצמו אינו מצווה על השביעית ואם קדשי בדק הבית הוא יכול לעשות בהם צרכי בדק הבית ואם קדשי מזבח הוא מקיצין בו את המזבח ואין בזה משום משקה ישראל דווקא המותר לישראל דהעיקר דשביעית מותר לישראל לאכיל בקדושת שביעית אף לאחר הביעור כנ"ל ועוד דהי' לו שעת הכושר כמו"ש התוס' (חולין ק"מ א') ד"ה למעוטי צפרי עיר הנדחת ועוד דכיון דמותר לישראל ע"י חליפין ה"ל משקה ישראל ואולי רק אפירי עצמה דהקדש היא דחלה קדושת שביעית אבל לא על חליפי שביעית דהקדש ופי' דברי רב מתנא היינו דאין הקדש חל כלל אפירי שביעית דה"ל הפקר מעיקרא וע"ש במפרש בשל בלתי ישראל ועובד כוכבים אי איכא דין שביעית נראה דתלי בפלוגתא דאי יש קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מידי מעשר ועי' רמב"ם הנ' שמיטה ויובל ספ"ד וכ"מ שם

(ט) והעברת שופר תרועה גו' נתבאר לעיל פכ"ג בדיני תקיעות ושופר דר"ה ע"ש : (י) וקדשתם גו' במס' (ר"ה ט' א') איתא פלוגתא דתנאי בשנת היובל דרבנן ס"ל דשנת החמשים אינה מן המנין פי' למנות משנות הששה שני שמיטה החדשה ור' יהודה אימר שנת החמשים עולה לכאן ולכאן פי' לשעבר ליובל ולהבא לשנה ראשונה של שמיטה משגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו יובלות שנאמר וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושבי' עלי' ולא בזמן שגלו מקצתן יכול היו עליה והן מעורבין כו' ת"ל לכל יושבי' בזמן שיושבין כתיקונן ולא בזמן שהן מעורבין (ערכין ל"ב ב') וצ"ל דהערבוב שמתהוה ע"י העברת נחלה ע"י ירושת הבעל את אשתו וירושת הבן את אמו ל"ח ערבוב ואחלי משום דאין זה רק ע"ד המיעוט ומסקינן (שם ל"ג א') דלרבנן דאמרי שנת החמשים אינה מן המנין מנו יובלות לקדש שמיטין אלא שלא הי' יובל נוהג לענין חזרת שדות לבעליהן ולענין עבד עברי ורק לר' יהודה לא מנו אז יובלות כלל ובמסקנא דשם מייתינן דא"ר יוחנן דירמיהו החזירן לשבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה ויאשיהו מלך עליהם ומשחזרו הותחל מנין היובלות לר' יהודה היינו שאותה השנה שחזרו התחילו למנותה ראשונה לשמיטה וליובל דכיון דמקמי הכי לא מנו יובלות כלל כי חזרו הוכרחו למנות מחדש ליובלות והוכרחו עי"ז למנות ג"כ מחדש לשמיטין אבל לרבנן אף כשחזרו מני לשמיטין וליובלות כמקודם וקידשו שנת החמשים לפי מנינם ליובל לכל הדברים חזרת השני שבטים ומחצה הי' בי"ח ליאשיהו ומלך עליהם י"ד שנים ויהויקים וצדקיה מלכו כ"ב שנים הרי בשלשים וששה שנים אחרי שחזרו חרב הבית תוס' (ערכין י"א ב') ע"ש בבית השני איתא (ערכין ל"ב ב') שלא הי' דין יובל כיון שלא היו עלי' כל יושבי' דכתיב כל הקהל כ"א ארבע רבוא אלפים תר"ס והתוס' במס' (גיטין ל"ו ב') בד"ה בזמן כתבו דלפי מאי דמסיק ר' יוחנן דשבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה חזרו בבית הראשון הי' יובל נוהג בבית שני דאע"ג דלא היו שם רק ארבע רבוא גו' מ"מ הן היו מכל הי"ב השבעים ובכה"ג ה"ל כל יושבי' עלי' ומה שאמרו שם שלא הי' יובל נוהג בבית השני היינו לפי הס"ד דלא ידע מחזרת השני שבטים וחצי דחסרו להו שני שבטים לגמרי ובסו"ד הקשו ע"ז דזיל קרי בי רב הוא דהא מפורש הוא בקרא בחשבון אותן שעלו מבבל שעלו מכל הי"ב שבטים וא"כ צ"ל בהכרח דכיון דלא עלו כולם לא חשיב כל יושבי' עלי' וא"כ אין חילוק בין הס"ד להמסקנא ואני בעניי לא ידעתי היכן מפורש בכתוב שעלו מכל הי"ב שבטים ואדרבה בקרא כתיב וישובו לירושלים וליהודה איש לעירו ומשמע שם שלא נמצאו רק כהנים לוים ומיהודה ובנימין תניא ר' אומר וזה דבר השמטה שמוט גו' בשתי שמיטות הכתוב