באר היטב (עה"ת) שמג

האלה והבטנה והאטדין יש להן שביעית ולדמיהן שביעית אין להן ביעיר ולא לדמיהן ביעור אבל לעלין יש ביעור מפני שנושרין מאביהם (שם פ"ז מ"ה) הורד והכפר והקטף והלוטם יש להם שביעית ולדמיהם שביעית רש"א אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי אוכלין על המופקר אבל לא על השמור ר' יוסי מתיר אף על השמור אוכלין על הספיחין ועל הדופרא אבל לא על הסתווניות ר' יהודה מתיר כ"ז שבכרו עד שלא יכלה. הקיץ (שם פ"ט מ"ד) רבי שמעון בן גמליאל אומר אוכלין על בין הכיפין ואין אוכלין על בין השיצין (פסחים נ"ג א') ויובא להלן שלש ארצות לביעור יהודה עבר הירדן והגליל ושלש ארצות לכל אחת ואחת גליל העליון וגליל התחתון והעמק פי' הן השלש שבגליל מכפר חנניא ולמעלן כל שאינו מגדל שקמין גליל העליון ומכפר חנניא ולמטן כל שהוא מגדל שקמין גליל התחתון ותחום טבריא העמק וביהודה ההר השפלה והעמק שפלת לוד כשפלת הדרום וההר שלה כהר המלך מבית חורין ועד הים מדינה אחת (שם פ"ט מ"ב) ויתבאר בסמוך תניא רשב"ג אומר סימן להרים מילין לעמקים דקלים לנחלים קנים לשפלה שקמה (פסחים נ"ג א') ולמה אמרו שלש ארצות שיהיו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה רש"א לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה ושאר כל הארצות כהר המלך וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים (שביעית שם מ"ג) בביאור דיני הארצות שיטה א) היא שיטת רש"י ז"ל דשלש ארצות שבכל אחת מהארצות הכוללות כאחת חשובין לענין ביעור לת"ק והא דנקט לשלש ארצות שבכ"א היינו לרבותא דאף שיש בכ"א שלש ארצות הר שפלה ועמק מ"מ כולן אחת היא ור"ש פליג וס"ל דלא אמרו ג' ארצות אלא ביהודה והן באמת חלוקות זו מזו לענין ביעור ושארי כל הארצות שבעבר הירדן והגליל כולן סומכין על האחרון שבהר המלך דהיינו ביהודה שיטה ב) היא שיטת התוס' שבכלל א"י יש תשעה ארצות לת"ק ואין שום אחת מהן אוכלת על סמך ארץ אחרת דאין חיה שביהודה גדילה על פירות שבגליל פי' אפילו מהר להר ומשפלה לשפלה ומעמק לעמק ובביאור הא דשפלת לוד כו' נראה מהרמב"ם דהיינו ביאור לשלש ארצות שבעבר הירדן אבל אי אפשר לומר כן שהרי לוד היא בחלק בנימין כדאיתא ד"ה א' ח' י"ב ובית חורין היינו ג"כ בכיבוש יהושע כדאיתא (יהושע יו"ד) ועד הים היינו ים הגדול וצ"ל דשלש ארצות דעבר הירדן לא נתפרשו בזה מפני שאין בהם ענינים שצריך ביאור ועיקרן ידוע מהני תרתי ההר השפלה והעמק ובירושלמי הן מפורשין ע"ש ובתשלום ביאור משנה זו נ"ל דשפת לוד וההר שלה ומדינת בית מורין עד הים מפסיק בין יהודה והגליל כנראה ג"כ מהיוסיפון ואחר שפירש התנא ארצות יהודה והגליל פירש ארצות שביניהם שדינם שוה לארצות יהודה ופי' מבית חורין עד הים איתא בירושלמי שגם שם יש שפלה הר ועמק אלא שהשפלה שלה כשפלת לוד וההר שלה כהר של לוד והעמק ג"כ שוה בשניהם ושוין לעמק יהודה ולפי ששוין עם של יהודה לא חשיב להו ארץ אחרת ולפי כ"ז א"ש סדר לשון המשנה יהודה עבר הירדן והגליל דבתר יהודה תני עבר הירדן דסמוך לו ואח"כ גליל שסמוך לעבר הירדן ואח"כ מפרש דין הארצות של יהודה ושל גליל ושל הארצות שביניהם וצ"ע לענין חזקה (ב"ב ל"ח) ולענין נשואין (כתובות ק"י) אם הארצות שבין יהודה וגליל הם מדינה אחת בין עם יהודה בין עם גליל או של ענינים אלו דינם כיהודה כמו לענין ביעור וצ"ע (גיטין ע"ו א' ב') בענין אנטיפרס וכפר עותנאי וצ"ל דבמקום אחד היו קרובין זה לזה ועמש"ל בספר במדבר בסדר אלה מסעי שוב הראוני בספר הנפלא ש"א שכתב קרוב לזה פירות שביעית שיצאו מא"י לחו"ל מתבערין בכל מקום שהן רשב"א אומר יחזרו למקומן ויתבערו (פסחים נ"ב ב') המוליך פירות ממקום למקום ושמע שכלו במקומו עי' (פסחים נ"ב א') ומש"ש בספרי עוד"ד מי שהיו לו פירות שביעית והגיע זמן הביעור מחלק מזון ג' סעודות לכל אחד ואחד ועניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור (שביעית פ"ט מ"ח) ויש גורסין בדברי ר' יוסי אין אוכלין אחר הביעור וידובר בסמוך בביאור ענין הביעור כתב הראב"ד בהל' שמיטה פ"ו דשני ביעורים הן כשכלו פירות העיר ותחומה מוציאין מן הבית לאוצר של ב"ד שבעיר והן מחלקין מזון ג' סעודות לכל אחד מבני הבית בכל יום כדאיתא בתוספתא והוזכר בירושלמי וכדבעינן למימר קמן ואם אין שם ב"ד ואוצר מוציא בעצמו ומפקירן וחוזר וזוכה בהן וכן עושין עד שיכלו מכל הארץ כנ"ל וכשכלה מכל הארץ הנשאר באוצר אי הבעה"ב צריך לבער הכל מן העולם ודבר תימא הוא לפי ענ"ד לחדש שני ביעורים וגם מהא דמקשינן (שם פ"ט מ"ג) כמובא למעלה א"כ למה אמרו ג' ארצות. מוכח דלא כוותי' דא"כ נימא דג' הארצות הכוללות היינו לענין זמן ביעור דשריפה והג' ארצות הקטנות הן לענין זמן ביעור הראשון והעיקר פשוט לפי ענ"ד כשיטת כל המפרשים זולתו דליכא רק חד ביעור ובביאור ענין הביעור מה היא דעת רש"י (פסחים נ"ב ב') דהיינו ביעור מן העולם שנותנין אותו למרמס חי' ובהמה והרמב"ם כתב דשורפין אותו דאסורין לגמרי אחר הביעור כמו ספיחין לרע"ק קודם הביעור ונראה דצ"ל דפסקו כר' יוסי הנ"ל וגירסתם בדברי ר' יוסי אין אוכלין אחר הביעור דלר"י וכן לר' יוסי לפי הגירסא שלפנינו דאוכלין אחר הביעור הא אי אפשר לומר כן ודוחק לומר דיאכלו אחר הביעור מבין השיצין דאינו חייב בביעור מן העולם כיון שלא הוכנס לבית ומ"מ מקרי כלה לחי' מן השדה כדאיתא (פסחים נ"ג א') ולפי ענ"ד אין הסברא נותנת כלל לומר כן דכשמוציא מן הבית לשדה הא הדר ה"ל כמו לא כלה לחי' מן השדה וה"ל כמו קודם הביעור ע"כ נ"ע דהגי' בדברי ר' יוסי כמו שלפנינו אחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור והביעור הוא הוצאה מן הבית והפקר לכל כמו"ש התוס' פסחים שם מהתוספתא וכן הוא בירושלמי ולאחר ההוצאה וההפקר