באר היטב (עה"ת) שמב

ליכא דין ביעור רק בשל ששית שנכנס בשביעית כנ"ל ג) הא דכתיב בספר שמות פרשה כ"ג פסוק י"א ואכלו אביוני עמך צ"ל דהא דכתיב בסיפא דקרא שם כ"ת לכרמך ולזיתך קאי אהא דואכלו אביוני עמך כלל גדול אמרו בשביעית כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעין ואינו מתקיים בארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית יש לו ביעור ולדמיו ביעור ואיזה זה עלה הלוף השוטה ועלה הדנדנה העולשין והכרישין והרגילה ונץ החלב פי' דאף אלו הן בכלל אוכלי אדם בשביעית ומאכל בהמה החוחים והדרדרים פי' דאף אלו הן בכלל אוכלי בהמה ממין הצובעין ספיחי אסטיס וקוצה יש להן שביעית כו' פי' שאלו אין צבען יפה כ"כ ( (שביעית פ"ז מ"א) ועוד כלל אחר אמרו כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעין ומתקיים בארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית אין לו ביעור ואין לדמיו ביעור ואיזה הוא עיקר הלוף השוטה ועיקר הדנדנה והעקרבין והחלבצין והבוכריא וממין הצובעין הפואה והרכפה יש להן שביעית ולדמיהן שביעית אין להם ביעור ואין לדמיהן ביעור רמ"א דמיהן מתבערין עד ר"ה אמרו לו להן אין ביעור ק"ו לדמיהן (שם מ"ב) הלשון שהעתקתי הוא לשון נ"א וגי' הרמב"ם כמו שלפנינו היא כל שאינו מאכל אדם ועי' מפרשים הא דר"מ מחמיר בדמיהן היינו משום דלא מנכרו קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים והגלעינין פי' שהן ג"כ ממיני הצובעין יש להן שביעית ולדמיהן שביעית הצבע צובע לעצמו ולא יצבע בשכר שאין עושין סחורה בפירות שביעית (שם מ"ג) דיני הצביעה יתבאר בסמוך במס' ב"ק ק"א איתא רבא רמי תנן ממין הצובעין כו' אלמא עצים יש בהן משום קדושת שביעית ורמינהו עלי קנים עלי גפנים שגבבן בחבא ע"פ השדה לקטן לאכילה יש בהן משום קדושת שביעית לקטן לעצים אין בהם משום קדושת שביעית ומשני אמר קרא נאכלה במי שהנאתו וביעורו שוה יצאו עצים שהנאתן אחר ביעורן פירש"י דהנאתן דהיינו חימום ובישול בא כשנעשו גחלים אבל צביעה הנאתן וביעורן שוה ויתבאר להלן והאיכא עצים דמשחן פירש"י שמדליקין אותן להאיר כנר דהנאתו וביעורו שוה אמר רבא סתם עצים להסקה הן עומדין ופירש"י ולא להאיר הלכך עצים נינהו ומעיקרא לא חיילא עלייהו קדושת שביעית משא"כ במיני הצובעין דלהכי קיימי ועצים להסקה תנאי היא דתניא אין נותנין פירות שביעית לח לתוך המשרה ולא לתוך הכבוסה ור' יוסי אומר ניתנין כו' שם רש"י לא גריס ועצים להסקה תנאי היא אלא גריס תנאי היא ופי' דפלוגתא דר"י וחכמים היינו בענין אי מהני כוונת לקיטה נגד מה שעומדין לכך בסתמא או לא ואין זה נראה כלל וגם צריך לדחוק לפירושו דלר' יוסי מהני מחשבה דלקיטה למשרה וכבוסה ולא מהני למלוגמא ע"כ נראה עיקר כהגירסא שלפנינו שהיא גירסת התוס' וח"ש שדין ההסקה ודין משרה וכבוסה שוה דבכולהו הנאתן אחר ביעורן כדאיתא ב"ק שם ונ"ל דלא איירי רק בעלין ועשבים וכה"ג שלא הי' מהם כלים קודם ר"ה אבל נטיעות ואילנות יודאי גם התוספת מותר לכו"ע כמו בתבואה שהביאה שליש לפני ר"ה כמוש"ל ויש לי לבאר בזה ענין א) מין הצובעין דנוהג בהו דין שביעית וכן בעצים להסקה למ"ד דנוהג בהן דין שביעית צ"ע לפי ענ"ד אי היינו רק בראויין למאכל בהמה ולכך הוא דיש להן ביעור ורק שאין עומדין למאכל בהמה או דאף שאין ראויים כלל למאכל בהמה ג"כ נוהג בהם דין קדושת שביעית וביעור ענין ב) מין הצובעין שאינו ראוי למאכל אדם פשוט דמותר לצבוע בו כלים ובגדים כדלהלן מ"ג דוודאי סתמא בכה"ג איירי ולא בצביעת אוכלין וגוף אדם ועוד דהא צביעה ה"ל דומיא דלאכלה כנ"ל ועוד דאי אסור בצביעה אין סברא לומר שינהג בזה דין שביעית משום שראוי לצביעה ובראוי למאכל אדם כשאינו עומד גם לצביעה וודאי אסור משום הפסד שביעית ובעומד גם לצביעה דעת הרמב"ם להתיר ולפי ענ"ד אין זה נראה דא"כ אמאי לא הני (שם פ"ח מ"ב) קלה מהם שביעית שנתנה להדלקה ולצביעה ובביאור כ"ז שיטה א) היא שיטת התוס' (ב"ק שם) ד"ה שהנאתן אחר ביעורן דהא דצביעה הנאתן וביעורן שוה היינו בשעת שמוש ולבישת הבגדים ולפי"ז צ"ל דאף קודם זמן הביעור לא הותרה צביעה רק בהני דכלין לפני זמן הביעור אי באופן שידלק כשיגיע זמן הביעור או במינים המתקיימים בארץ שא"צ ביעור ולפי זה א"ש ההיא דב"ק שם דבגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק אף בצבע קודם זמן הביעור שיטה ב) היא שיטת רש"י ז"נ דבשעת קליטת הצבע בבגד חשיב ביעור ומ"ש התוס' א"כ בגד שצבעו בקליפי שביעית אמאי ידלק הא ה"ל כמבוער נ"ל דיש חילוק בענין הביעור בין קודם זמן חיובו לאח"כ דכשצבע קודם זמן הביעור לא חייל חובת ביעור על הצבע כיון דל"ה בעין ממש והלכך בשעת צביעה ה"ל כמבוער אבל כשצבע אח"ז הביעור כיון דהוזקק לבער לא יצא בזה י"ח ביעור כמו שמצינו (פסחים כ"א ב') בענין חרכו קודם זמנו ע"ש וכן מצינו לענין ביעור דשביעית בענין טעם הבלוע באוכלין כדלהלן שם מ"ז בענין וורד חדש לפי' א' ויובא להלן. ענין ג) לענין הסקה במיני הצובעין לפי המסקנא דב"ק וודאי דהסקה אסורה כמו בכל פירות שביעית דאסירי להסקה כמו למשרה ולכבוסה ולפי הס"ד דשם נראה דמותרין להסקה כמו כל אוכלי שביעית דהיו מותרין להסקה אי לאו דומיא דלאכלה ויש להעיר בזה א) מ"ש רש"י ז"ל (ב"ק שם) דאסור לצבוע בהם ומותרין להסקה קודם זמן הביעור דהוה דומיא דלאכלה הוא תמוה ונ"ל דצ"ל להיפוך דמותרין לצבוע דהוה דומיא דלאכלה ואסורין להסקה והיינו לפי המסקנא דשם דדומיא דלאכלה בעינן ומ"ש רש"י שם בטעם איסור הסקה משום דהויא דומיא דסחורה כוונתו בזה שהדין בזה לאסור כמו שהדין בלסחורה כלשונו (שם ק"ב א') ד"ה לתוך המשרה ב) מ"ש התוס' שם ד"ה ולדמיהן ביעור שלקט מתחילה לאכילה א"י כוונתם דכשלקטן לאכילה לאו משום צביעה חיילא עלייהו קדושת שביעית ג) דין סיכת כלים ועורות צ"ע לפי ענ"ד אי הדין כמו בצביעה או דגרע מצביעה ואסור בכ"ע ועמש"ל מענין זה לולבי זרדים והחרובין יש להן שביעית ולדמיהן שביעית יש להן ביעור ולדמיהן ביעור לולבי