באר היטב (עה"ת) לג

להחלות (שם) ולהאי תנא מושח את הרקיקין על פני כולו (שם) דין הקידוש כלו בהן ודין הלישה והעריכה והאפיה אי בפנים או בחוץ מתבאר ע"פ הנ"ל במאפה לישתן משמע (שם נ"ה א') דהוה ג"כ בפושרין מדלא מחלקינן ואולי ברקיקין שהן דקין לא חיישינן כלל לתקלה דחימוץ כדאיתא (פסחים שם) לחלק בין פת עבה לדקה אחר האפיה פותתן כדלהלן (מנחות ע"ה א') ונותנם לתוך כלי שרת ונותן עליהם לבונה ומביאה אצל הכהן והכהן עושה כנ"ל במאפה ובסולת

שם על המחבת האומר הרי עלי במחבת לא יביא במרחשת במרחשת לא יביא במחבת מה בין מחבת למרחשת מרחשת יש לה כיסוי מחבת אין לה כיסוי דברי ריה"ג ר"ח ב"נ אומר מרחשת עמוקה ומעשי' רוחשין מחבת צפה ומעשי' קשין ב"ש מספקא להו אי ע"ש כלי נקראו או ע"ש מעשיהן נקראו ובה"א כלי היה במקדש ומרחשת שמה ודומה כמין כלבוס עמוק כו' פירש"י שמצויים בדפנותיה גומות גומות (מנחות ס"ג א') ומשפטם בחלותיהם כמאפה תנור (מנחות ע"ו א') מחבת ומרחשת טעונות מתן שמן בכלי קודם לעשייתן בלינה ויציקה אח"כ (מנחות ע"ד ב') מתן שמן בכלי לכו"ע הוא קודם הלישה היציקה לכו"ע אחר האפיה והפתיתה ובדין הבלילה פלוגתא דתנאי (שם ע"ה א') כמוש"ל במאפה ת"ק ס"ל סולת בוללן כיצד נותן שמן בכלי קודם לעשייתה ונותנה ונותן שמן עליה ובוללה ולשה ואופה ופותתה ונותן עליה שמן ליציקה ורבי ס"ל חלות בוללן לאחר פתיתה נותן שמן בכלי קודם לעשייתן ונותנה ולשה ואופה ופותתה ונותן עלי' שמן ובוללה ואח"כ נותן שמן ליציקה (שם) וכל אלו הג' מתנות שמן הן מהלוג הבא לכל מנחה או לכל עשרון כנ"ל פסוק א' ד"ה שמן לוג ועי' גמ' (מנחות שם) וכולן נלושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו (שם נ"ה א') פשוט הוא דטעונות קידוש בכלי כמנחת סולת והקידוש הוא קודם הלישה כמוש"ל בחביתי כ"ג והלכך למ"ד אין קדושין זה בלא זה כמוש"ל במנחת סולת צריך ליתן הסולת והשמן והלבונה לתוך ביסא גדולה כמוש"ל בסולת וכן למ"ד עשרון אינו מקדש אפילו למ"ד קדושות זה בלא זה ושניהן לישתן ועריכתן בפנים בעזרה כיון דכבר נתקדשו בכלי שרת והיינו לכתחילה אבל האפיה בפנים בעזרה בכלי שרת לעיכובא (מנחות צ"ו א') ועי' מש"ש: (ו) פתות אותה גו' כל המנחות מאפה מחבת ומרחשת צריכות פתיתה (מנחות ע"ה א') כיצד פותתן קופל אחת לשנים ושנים לארבע ומבדיל וכולן פותתן בכזית (שם ב') ולתנא דבי ר"י פורכן עד שמחזירן לסלתן (שם) אחר הפתיתה נותנם בכלי שרת ונותן עליהן שמן לבלילה למ"ד חלות בוללן וליציקה אח"כ לכו"ע ונותן עליה לבונתה ומביאה אצל הכהן והכהן עושה כנ"ל במאפה ובסולת

(ז) מנחת מרחשת. אף היא מצה (מנחות נ"ב ב') כדלהלן בכתוב וכולן צריכות שמן ולבונה (שם נ"ט א'): שם סלת בשמן זהו מתן שמן בכלי קודם לעשייתן (מנחות ע"ד ב')

(יא) לא תאפה חמץ וכן הדין בשירי מנחות כדלהלן פרשה ו' פסוק י' חייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה (מנחות נ"ה א') אמר ר"פ ערכה ואפה לוקה שתים (שם נ"ו א') אר"י הכל מודין במחמץ אחר מחמץ שחייב במסרס אחר מסרס שחייב לא נחלקו אלא במטיל מום בבע"מ שר"מ מחייב וחכמים פוטרין (שם ב') המחמץ את הפסולה פטור בעי ר"פ חימצה ויצאה וחזר וחימצה מחייב משום מחמץ אחר מחמץ ופסול יוצא לא מהני לה או לא (שם נ"ז א') וכה"ג (זבחים ל"ב ב') רובן ט"מ ונעשו זבין (שם צ"ט א') בע"מ והוא טמא (נדה ל"ה א') בראיה שניה של זב מצורע בעי רב מרי חמצה בראשו של מזבח מהו תיקו (מנחות שם) לחה"פ חייב עליו משום חימוץ במנחת נסכים פלוגתא דתנאי אי נפסלת ע"י לישה במים ואינו חייב על חימוצה או לא וחייב על חימוצה (מנחות שם) אמר רב אמי הניח שאור ע"ג עיסה ונתחמצה מאליה חייב (מנחות נ"ו ב') שיאור דר"מ לר"מ חייב עליו משום חימוץ ובדר"י לר"י מספקא בגמ' (מנחות נ"ג א') ע"ש וביאור ענין השיאור עי' (פסחים מ"ח ב') חימוץ ע"י דבר אחר שאינו מחמשת המינים אי חייב בזה צ"ע ועי' (פסחים כ"ח ב') תוס' שם ד"ה מחמת ד"א ועי' (מנחות נ"ד א')

שם כי כל שאור גו' שאור אין לי אלא כולו מקצתו מנין ת"ל כל עירובו מנין ת"ל כי כל מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר אין לי אלא כזית חצי זית מנין ת"ל כל דס"ל יש הקטרה בפחות מכזית כר' יוחנן שהבאתי פסוק ב' ד"ה וקמץ עירובו מנין ת"ל כי כל היינו דלא בטל ברובו במינו ובאינו מינו אף דניכר בחזותו דבמזבח בתר חזותא אזלינן כדאיתא (זבחים ע"ח א') ועי' מ"ש מזה לעיל פרשה א' פסוק ה' ד"ה את הדם ורבא אמר הכי קאמר אין לי אלא קומץ חצי קומץ מנין ת"ל כל והיינו מיהו לא פחות מכזית דס"ל אין קומץ פחות מב' זיתים ואין הקטרה פחותה מכזית עירובו מנין ת"ל כי כל והיינו דהיתר מצטרף לאיסור לשיעור כזית (מנחות נ"ח א' פסחים מ"ג א' מ"ד ב') מיהו נראה דמודה אביי בהקטר שומשום דלא הוי הקטרה כדאיתא (מנחות ט"ז ב') וכל זה לר"א דדריש כל ודריש כי כל אבל רבנן לא דרשי כל רק כי כל דרשי ולית להו לרבויי עירובו (פסחים שם) מנין למעלה מבשר חטאת אשם כבשי עצרת שהן שלמי ציבור והן קדשי קדשים קדשים קלים ממותר העומר ומותר שתי הלחם מלחה"פ משירי מנחות שהיא בל"ת ת"ל כי כל גו' ממנו כל שהוא ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו מנחות נ"ז ב') והובא (זבחים ע"ו ב') בקיצור בעי רב"ח מר"ח בשר חטאת העוף מהו כתנאי רא"א כל שממנו לאישים רע"ק אומר כל ששמו קרבן (שם) ועי' רמב"ם הל' איסורי מזבח פ"ה דאינו לוקה רק במקטיר עמהן חמץ והראב"ד השיג עליו המקטיר אברי בהמה טמאה רל"א לוקה רי"א אינו לוקה דה"ל לאו הבא מכלל עשה טהורים אין טמאין לא ואלאו הבא מכלל עשה אינו לוקה (זבחים ל"ד א' ומסקינן (שם) דבאברי בהמה טמאה