באר היטב (עה"ת) שלט

אינו לוקה אית ליה דר"א דה"נ כלל דבתחילה בעשה וכלל דבסוף בל"ת לא דכולי עלמא לית להו דר"א מ"ד לוקה שפיר ומ"ד אינו לוקה אמר לך מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה למאי הלכתא כתבינהו רחמנא לומר לך דאהני תולדות הוא דמחייב אתולדה אחרינא לא מחייב (מ"ק שם) מאן דאמר לוקה לית לי' דר"א כו' גירסת התוס' בזה היא להיפך דס"ל דכללא בתרא אינו שייך להפרט מכיון שהוא בפסוק אחר והביאו כן מהירושלמי ע"ש אתולדה אחרינא לא מחייב לפירש"י הנ"ל דאב דבזה הוא כמו בשבת דהוה במשכן תימא מה ענין חורש לתולדה ומפירש"י נראה קצת שהוא גורס אהני הוא דמחייב אמידי אחרינא לא מחייב ובאה הגי' שלפנינו עפ"י לשון הש"ס בענין שלפני זה בגמ' כמו שיתבאר בדברינו להלן ולפי הגי' שלפנינו בזה נ"ל דכל מה שאינו מפורש בתורה בענין זה ה"ל תולדה ומהמפורשים בזה איכא אבות ואיכא תולדות והנה לפו"ר נראה לוודאי דע"כ ל"פ רק למלקות אבל בעשה לכו"ע עובר אחרישה ולפי"ז הוה א"ש הא דרע"ק אוסר חרישה בתוספת שביעית מה"ת כנ"ל אף למ"ד בזה דפטור על החרישה וידובר להלן הנוטע המבריך והמרכיב נ"ל פשוט דהיינו בכלל זורע וחייב ע"ז ועי' ר"ש פ"א דשביעית שהביא בשם ר"ח לפטור למאן דפוטר בחורש ודחה דבריו אתמר המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת משום מאי מתרינן ביה רבה אמר משום חורש רב יוסף אמר משום זורע א"ל אביי לרבה לדידך קשיא לרב יוסף קשיא לדידך קשיא משום חורש אין משום זורע לא לרב יוסף קשיא משום זורע אין משום חורש לא וכי תימא כל היכא דאיכא תרתי לא מחייב אלא חדא והאמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים אחת משום נוטע ואחת משום קוצר קשיא (שם ב' ב') ונראה מהתוס' דרבה ור"י פליגי אדרב כהנא תנן משקין בית השלחין במועד ובשביעית בשלמא מועד משום טרחא הוא ובמקום פסידא שרו רבנן אלא שביעית בין למ"ד משום זורע בין למ"ד משום חורש זריעה וחרישה בשביעית מי שרי אמר אביי בשביעית בזמה"ז ורבי היא כו' רבא אמר אפילו תימא רבנן אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא דכתיב ובשנה השביעית גו' מכדי זמורה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה למאי הלכתא כתבינהו רחמנא לומר לך אהני תולדות הוא דמחייב אתולדה אחרינא לא מחייב (מ"ק שם) אתולדה אחרינא לא מחייב ופי' ומשקה מים לזרעים תולדה היא ומוכח מזה דבתולדה אפילו איסור עשה ליכא ומשמעות הש"ס שם שדין החרישה למאן דפוטר עלה כדין כל התולדות ונידון מאי דקשיא לפי"ז מדרע"ק דאוסר בחרישה בתוספת שביעית כנ"ל ידובר עוד בסמוך ופרכינן שם אדרבא ואמאן דפוטר בחרישה מהא דתניא שדך לא תזרע אין לי אלא זריעה וזימור מנין לניכוש עידור כיסוח ת"ל כו' מנין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן ת"ל כו' מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין ואין מעשנין באילן ת"ל כי' יכול לא יקשקש תחת הזיתים פירש"י היינו עידור דבזיתים מקרי קשקוש ולא יעדר תחת הגפנים ולא ימלא נקעים מים ולא יעשה אוגיות לגפנים ת"ל כו' ומתרצינן מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא וקשקוש בשביעית מי שרי והכתיב והשביעית תשמטנה גו' תשמטנה מלקשקש ונטשתה מלסקל א"ר עוקבא ב"א תרי קשקושי הוו כו' אברויי אילן אסור סתומי פילי שרי (שם ג' א') ופירש"י דעידור אעידור לא קשיא דיש חילוק בין חדתי לעתיקי כמו דמחלקינן להלן ד' ב' באוגיות וצ"ע כי אתא ר"ד אמר יכול ילקה על התוספת ונסיב לי' הש"ס לפטורא ולא ידענא מאי תלמודא ומאי תוספת רא"א חרישה וה"ק יכול ילקה על החרישה דאתיא מכלל ופרט וכלל פי' בשביעית עצמה ונסיב ליה הש"ס לפטורא דא"כ כל הני פרטי למה לי ור"י אמר ימים שהוסיפו חכמים לפני ר"ה ונסיב ליה הש"ס לפטורא כדבעינן למימר קמן ונ"ל לברור דמהכא תסתיים דר"א ס"נ דאינו לוקה על החרישה ור"י ס"ל לוקה על החרישה דבשביעית עצמה ועי' תוס' שם ולר"א דס"ל אינו לוקה צ"ל דפלוגתא דר"א ורע"ק בקרא דבחריש ובקציר בתוספת זמן שביעית היינו באסמכתא דעלמא והא דאמרינן כמוש"ל דתוספת שביעית הוה מה"ת מקרא דבחריש ובקציר צ"ל דהיינו לר' יוחנן ועי' תוס' שם האורז והדוחן הפרגים והשומשמין שהשרישו לפני ר"ה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית ופשוט הוא שאף שכל גידולין בשביעית אין בהם משום קדושת שביעית ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה שביעית פ"ב מ"ז) רשש"ז אומר פול המצרי שזרעו לזרע בתחילה כיוצא בהן רש"א אפונין הגמלונין כיוצא בהן רא"א אפונין הגמלונין משתרמלו כיוצא בהן (שם מ"ח) משתרמלו פי' שנתקשו ונעשו כעין כיס ובמס' ר"ה י"ג ב' איתא אהא דאורז ודוחן כו' דשמואל ס"ל הכל הולך אחר גמר פירי וצ"ל דתני הכי בברייתא הבצלים הסריסים ופול המצרי שמנע מהם מים שלשים יום לפני ר"ה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה ושלי בעל שמנע מהם מים שתי עונות דברי ר"מ וחכ"א שלש (שם מ"ט) הדלועין שקיימן לזרע אם הוקשו לפני ר"ה ונפסלו מאוכל אדם מותר לקיימן בשביעית ואם לאו אסור לקיימן בשביעית התמרות שלהן פי' שהוציאו בשביעית לאחר שנתקשו אסורות בשביעית (שם מ"י) אמר רבא אילן בתר חנטה ירק בתר לקיטה תבואה וזיתים בתר שליש (ר"ה י"ג ב') והיינו לענין זה שאין מתעשרין משנה זו לשנה אחרת ובאילן לענין ערלה ורבעי ובכולן לענין שביעית ועי' תוס' שם ועי' ר"ש) שביעית פ"ב מ"ז) שיעורים אלו מוכח (ר"ה שם) דהיינו בין להקל בנכנס מששית לשביעית ואף שהיה רוב גידולן בשביעית הכל מותר כמו בהשרשה הנ"ל בין להחמיר בנכנס משביעית לשמינית ומשמע דחשיב הכל כגופו של איסור ולא כתערובות ועי' רמב"ם ועמש"ל בדיני הספיחין אתרוג שוה לאינן בשלשה דרכים ולירק בדרך אחד כו' שוה לאילן בערלה ורבעי ושביעית ולירק בדרך אחד שבשעת לקיטתו עישורו דברי ר"ג ר"א אומר שוה לאילן בכ"ד (בכורים פ"ב מ"ו) אר"י