באר היטב (עה"ת) שלח

2000 סה"כ הנ"ל $ ציור בספר$ 2928 סה"כ הנ"ל שנות אברהם מהנ"ל עד ברית בין הבתרים 18 410 בנין שלמה מבבה"ב עד שנולד יצחק 30 כמו"ש התוס' 3338 סה"כ מיצירה עד חורבן בית ראשון (שבת י' ב') ד"ה ושל סדום ורש"י בחומש 70 גלות בבל שמות פרשה י"ב סה"כ עד יצחק דהיינו 48 עד תשלום מאה לאברהם בית שני מלכות פרס קודם שעלה עזרא וקידש 6 ואח"כ 28 סה"כ 34 2048 סה"כ יוונים בעילם 6 שנות יצחק עד יעקב 60 יוונים אחר שפשטה מלכותן 174 יעקב עד מצרים 130 חשמונאים עד תחילת רומיים 26 שהיו ישראל במצרים (ב"ב קכ"א)210 ואח"כ 77 כדמוכח (שבת ט"ו א') 103 400 סה"כ משנולד יצחק עד יצ"מ 400 הורדוס 103 2448 סה"כ מיצירה עד יצ"מ 420 סה"כ בית שני 420 40 שהיו ב"י במדבר 14 שכבשו וחלקו (ערכין שם) 3828 סה"כ מיצירה עד חורבן בית שני 426 מהנ"ל עד בנין שלמה היינו 54-480 הנ"ל 172 עד סוף ב' אלפי' תור' פי' שלא מימות המשיח 2928 סה"כ מיצירה עד בנין שלמה 4000 סה"כ מנין השטרות הוא משפשטה מלכות יון ומתבאר עפ"י כל הנ"ל א) חורבן בית שני הי' בשנת 380 לשטרות והלכך הבא למנות לחורבן ואינו יודע רק מנין השטרות יפחות 380 ממנין השטרות ויתחיל מנינו או יוסיף עליו 20 ויחסר 400 והבא למנות לשטרות ואינו יודע רק מנין של חורבן מוסיף עליו 380 או פוחת 20 ומוסיף 400 ועי' עבודת כוכבים שם בשינוי קצת ב) משכבשו וחלקו עד חורבן בית ראשון 836 ג) שנת 4000 ליצירה דהיינו שנת4001 למנין שאנו מונין היתה 172 לחורבן בית השני ושנת 552 לשטרות ולקמן בדיני היובלות יתבאר שהשנים 410 של בית הראשון היו עם השנה שחרב בו והשנים 420 של בית השני היו בזולת השנה שחרב בו כמו"ש התוס' (ערכין י"ב ב') ד"ה ה"ל בשיתא ומעתה אשובה לדרכי בביאורי הדינים והסוגיות שלש ארצות לשביעית כל שהחזיקו עולי בבל מא"י ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה נאכל ולא נעבד מן הנהר ומאמנה ולפנים נאכל ונעבד (שביעית פ"ו מ"א) ומשמע להדיא דאף בזמן הזה דינא הכי וידובר בסמוך הא דמקילינן בארץ שלא כבשו אותה עולי בבל רק עולי מצרים יותר מבארץ שכבשוה עולי מצרים ועולי בבל אף בזמהנ"ז היינו אי משום דהיינו כר' יוסי (יבמות פ"ב ב' נדה מ"ו ב') דירושה ראשונה ושני' יש להן שלישית אין להן דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא ושני' קדשה לעתיד לבוא או דשביעית בזמה"ז דרבנן כדבעינן למימר והחמירו יותר בהארץ שהיו ב"י בבית שני בדין השביעית בזמה"ז מצינו במס' (מ"ק ג' א') דרבי ס"ל דשביעית בזמה"ז דרבנן וידובר להלן בדיני יובלות ושם יתבאר דהיינו אף למ"ד קדושה ראשונה קדשה לע"ל או דקדושה שני' קדשה לעתיד לבוא משום דאין יובל נוהג רק בזמן שכל יושבי' עלי' וכשאין היובל נוהג גם השביעית אינה נוהגת מה"ת בביאור לא נאכל ונאכל פי' א) דהיינו אי נאכלין הפירות שגדלו בעבר ועבד פי' ב) דהיינו אי נוהג ביעור או לא פי' ג) דהיינו לענין איסור ספיחין לרע"ק יובא להלן בחריש ובקציר תשבות רעק"א א"צ לומר חריש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך גו' אלא חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית פי' שיועילו לגידולי שביעית וקציר של שביעית שיוצא למוצאי שביעית ומוקי לקרא בשביעית משום אינו ענין לשבת ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קצירת העומר שהיא מצוה פי' שדוחה את השבת דר"י מוקי לי' לקרא בשבת כפשוטו (שביעית פ"ד מ"ד) איסור חרישה דערב שביעית היינו משום תוספת על קדושת שביעית (מ"ק ג' ב' ד' א') ומסקינן שם דלר' ישמעאל תוספת שביעית הללממ"ס הוא דיני התוספת אינם שוים בכל הענינים ודיניו מפורשים במס' (שביעית פ"א ופ"ב) ויובא במהדורא תנינא ולקמן ידובר עוד מדין התוספת אי לקי עליה לרע"ק

(ד) ובשנה השביעית גו' משונה שנה השביעית מיום השביעי דשנה השביעית היינו לאחר כיבוש וחילוק כנ"ל משא"כ יום השביעי שהוא שביעי למעשה בראשית והשם גילה לנו אותו ובירר אמתותו ע"י ירידת המן ולפיכך כתוב לשון נתינה בשבת

שם שדך לא תזרע גו' ארבע מלאכות מפורשות בזה שתים מהן אבות והן הזורע והקוצר ושתים מהן תולדות זמורה תולדה דזורע בצירה תולדה דקצירה (מ"ק ג' א') בשינוי לשין ופירש"י דזריעה וקצירה הן אבות מפני שהיו במשכן כאבות דמלאכות שבת על אלו הארבע מלאכות פשוט דלוקה ועובר ג"כ בעשה דשבת שבתון גו' כדלהלן ודיני שארי מלאכות יתבארו בדברינו אתמר החורש בשביעית ר' יוחנן ור"א חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה לימא בדרבי אבין אר"א קמיפלגי דאר"א כו' כל מקום שנאמר כלל בעשה ופרט בל"ת אין דנין אותו בכלל ופרט וכלל מאן דאמר לוקה לית ליה דר"א ודרשינן כעין הפרט ומאן דאמר