באר היטב (עה"ת) שלו

ואי תנור מקדש ואי אפייתן דוחה את השבת ויהיו נאפות בשבת עמ"ש בדיני שתי הלחם שדינם שוה (מנחות צ"ה ב') וע"ש ולמ"ד אין דוחות את השבת פלוגתא דרשב"ג ות"ק ביו"ט דת"ק ס"ל דאין דוחין יו"ט ורשב"ג ס"ל דוחין יו"ט ואין דוחין שבת ויוה"כ (שם צ"ז א' ק' ב') לת"ק דרשב"ג לחם הפנים נאכל לתשעה לעשרה ולאחד עשר לא פחות ולא יותר כיצד כדרכו לתשעה נאפה מע"ש ונאכל בשבת לתבעה חל יו"ט להיות בע"ש נאכל בשבת לעשרה שני יו"ט של ר"ה נאכל לשבת לי"א (מנחות ק"ב ערכין ח' ב') למ"ד תנור מקדש משקרמו פניהם בתנור הוכשרו לפסול בט"י ומחו"כ ובלינה פי' שפסולין לסדרם על השולחן כשלנו קודם סידור (מנחות צ"ה ב' מעילה ט' א') כיצד עושין אותה רי"א כמין ספינה רוקדת רח"א כמין תיבה פרוצה (מנחות צ"ד ב') ע"ש ביאור ספינה רוקדת ע"ש רש"י ותוס' ובספרי עוד"ד הארכתי קצת בזה ועי' גמ' שם ולא הספיקה לי השעה לברר בזה פי' תיבה פרוצה היינו שולי התיבה ושתי דפנות שם החלות היו רחבין חמשה טפחים וארוכין עשרה טפחים מניח ארכן לרוחב השולחן והשולחן ארכו עשרה ורחבו חמשה לר"י פש להו מארכן חמשה טפחים קופל מהן בעודן בצק וערוכין לחלה טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן ולרבי מאיר השולחן ארכו שנים עשר ורחבו ששה פש להו מארכן ארבעה קופל טפחיים מכאן וטפחיים מכאן ולדברי שניהם הן היו השתי דפנות הנ"ל לכל חלה ד' קרנות הקרן שבע אצבעות (שם צ"ז א') ונראה דהיינו שבע על שבע ועמש"ש בספרי עוד"ד הרלב"ג תמה בשיעור שטח החלות הנ"ל ע"פ הא דאמרינן (פסחים ל"ו א') דלחה"פ עביו טפח תוכן דבריו הוא כך שידוע בחוש שמדת הבצק במצה לכל היותר אינה מרובה ממדת הקמח וכן משמע (שם נ"ב ב') וכיון דשני עשרונים החלה ועשרון היינו עשירית האיפה (שם ע"ו ב') א"כ החלה היא 1/5 איפה היינו 3/5 סאה = 3/200 40 סאה וכיון אשר 40 סאה הוא אמה על אמה ברום שלש תהיה החלה שוה 9/200 ל מן אמה מעוקב ובהיות האמה כ"ד אצבעות תהיה החלה 24.9/200 מעובי אצבע = 3.9/25 מעובי אצבע בשטח אמה על אמה ובהיות האמה המרובע =36 חתיכות מטע"ט תהיה החלה 3.9/25 מרצועה שהיא 36 טפחים אורך ברוחב טפח בעובי אצבע ובהיות החלה לפי משפטה הנ"ל שטחה רצועה 50 טפחים ברוחב טפח א"כ יתהוה מזה ערך הנדסי כזה 36 :

50=א:

3.9/25 מעובי אצבע ויורה א עובי דופן הנעלם ויהי' לפ"ז במשפטו הערכים 9.3.36/25 50=א:

9.3.19/2325 =א=486/625 מעובי אצבע בשטח עשרה טפחים על חמשה ועוד היו יותר דקים מזה אחרי שנוציא מכלל הבצק שיעור שהיה צריך לעשות ממנו הקרנות ואף דנפחה לה לאחר אפיה כנ"ל מ"מ אין זה רק דבר מועט ואם נבוא לעמוד על שיעור שטחה בעובי טפח שהיא ד' אצבעות נעשה ערך הנדסי כזה 27/23 :

4= א:

36 ויהי' עפי"ז 27/25 36 4 =א = 27/25 9=א= 9.27 /25 =א= 213/25 = א= 18/25 + 9 היינו שיהיה שטח החלה עפ"י כל הנ"ל 18/25 + 9 טפחים אורך ברוחב טפח בעובי טפח והנ"ל לפי ענ"ד בזה דבאמת היתה החלה דקה כנ"ל אלא שכ"ז הי' רק להידור ולתפארת ולא לעיכובא ואם עשאה עובי טפח בשטח הנ"ל ה"ל פנים וכשרה מן הדין לחה"פ מועלין בו משהוקדש קרם בתנור הוכשר לפסול בט"י ומחו"כ ולהסדר על השולחן קרבו הבזיכין חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא ואין בו מעילה במס' (מעילה ט' א') ע"ש

(ו) על השולחן גו' השלחן ארכו לארכו של בית היינו ממזרח למערב כמו כל הכלים (מנחות צ"ו א') חוץ מארון (שם צ"ח א') שני סניפין היו שם לאורך השולחן לצפון ושנים לדרום מפוצלין בראשיהם להניח ראשי הקנים באותן הפיצולים (שם צ"ז א') הסניפין היו עומדין על הארץ למ"ד דהחלות היו כתיבה פרוצה ועל השולחן למ"ד כספינה רוקדת (שם צ"ד ב') וע"ש בביאור הענין הסניפין הן הקשות (שם צ"ח א') שמונה ועשרים קנים היו שם כל אחת כחצי קנה חלול והם נקראים מנקיות (שם) ארבעה עשר מהם לכ"א מהשתי המערכות כיצד התחתונה היתה מונחת על טהרו של שולחן ד' חלות לכ"א שלשה ולהעליונה שני קנים (שם צ"ז א') סידור הקנים ונטילתן אינו דוחה את השבת אלא שומטן לקנים מע"ש ומניחן לארכו של שולחן (שם צ"ו א') פי' לארכו של שולחן על הרצפה תוס' (שם צ"ז א')

(ז) ונתת על המערכת לבונה זכה גו' לכל מערכה בזך של לבונה (מנחות צ"ז ב') בכל בזך קומץ לבונה שאין לבונה פחות מקומץ כמו בכל המנחות כן נראה פשוט ושוליים היו לבזיכין (פסחים פ"ד ב') היכן היו מונחים למ"ד ארכו של שולחן י"ב טפחים פלוגתא דתנאי (שם צ"ו) אם היו מונחים בין שתי המערכות או על כל אחת מהמערכות בזך אחד ולמ"ד שולחן עשרה טפחים ארכו ע"כ על המערכות היו מונחים שני סדרים מעכבין זא"ז שני בזיכין מעכבין זא"ז הסדרים והבזיכין מעכבין זא"ז (מנחות כ"ז א') במשנה

(ח) ביום השבת גו' יערכנו גו' כיצד עורכין אותן ארבעה כהנים נכנסין שנים בידיהם שני הסדרים ושנים בידיהם שני בזיכין וארבעה מקדימין לפניהם שנים ליטול שני הסדרים הישנים ושנים ליטול שני הבזיכין הישנים (מנחות צ"ט א') המכניסים עומדים בצפון בין השולחן לכותל ההיכל לפי שהשולחן משוך מהכותל שתי אמות ומחצה יומא ל"ג) ועי' תוס' (מנחות צ"ט א') ד"ה כמה משוך ופניהם לדרום (שם צ"ט ב') והמוציאין עומדים בדרום ופניהם לצפון אלו מושכין ואלו מניחין שנאמר לפני ה' תמיד רי"א אף אלו נוטלין ואלו מניחין היותה תמיד שם תניא ר' יוסי אומר אפילו סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום ומה אני מקיים לפני ה' תמיד שלא ילין שולחן בלא לחם (שם) וע"ש נידון מצות לא ימוש