באר היטב (עה"ת) שלה

גזל כיון דקרקע אינה נגזלת תניא רא"א אין יוצאין מסוכה לסוכה (שם כ"ז ב') היוצא מסוכה לסוכה בטל מצותה של ראשונה (שם כ"ז א') פירש רש"י אפילו מצות ראשונה ואין עושין סוכה בחוה"מ וחכמים אומרים יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחול המועד ושוין שאם נפלה שחוזר ובונה בחולו של מועד (שם כ"ז ב') א"ר ששת משום רבי עקיבא מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה ת"ל חג הסוכות ש"י לה' ותניא ריב"ב אומר כשם שחל ש"ש על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכה שנאמר חג הסוכות גו' לה' מה חג לה' אף סוכה לה' (שם ט' א') ועי' רא"ש פלוגתא בין הפוסקים אי קאי גם אדפנות או רק אסכך והקשו התוס' דבמס' שבת מ"ה א' ובמס' ביצה ל"ב משמע להדיא דהאיסור אינו רק מדרבנן והכא משמע דהיינו מה"ת ותירצו דהא דאסורה מה"ת היינו בעודה קיימת וההיא דהתם היינו בנפלה ע"ש והוכיחו שם מהא דביצה שם דאי לא מהני תנאה בעודה קיימת אסורה ג"כ כשנפלה מדרבנן משום מוקצה וע"ש ור"ת מפרש דעצים של כדי הכשר סיכה אסירי מה"ת והיותר מזה לא מתסר רק מדרבנן וכתב בהג"א דהיינו רק בסוכה שישב בה עכ"פ פעם אחת אבל בלא"ה הזמנה לאו מלתא היא. נויי סוכה ג"כ אסורין כל שבעה (ביצה שם) והיינו מדרבנן משום מוקצה ודין עצי ונויי הסוכה בשמיני ותשיעי לדידן דלא בקיאינן בקביעא דירחא יתבאר במהדורא תנינא נשבע שלא לישב בסוכה עי' נדרים ט"ז ב' ר"ה כ"ח תוס' ד"ה המודר: שם. כי בסוכות הושבתי גו' תניא ענני כבוד היו דברי ר"א רעק"א סוכות ממש עשו להם (סוכה י"א ב') ע"ש

פרשה

כ"ד

(ב) שמן זית זך כתית גו' שלשה שמנים הן מן הזיתים ראשון היוצא ע"י כתישה שני היוצא ע"י טעינה בקורות ואבנים שלישי היוצא ע"י טחינה וטעינה ושלשה מיני זיתים הן שמכל אחת מהן ג' מיני שמנים הנ"ל שמן הראשון של כל אחד מהם למנורה והשאר למנחות (מנחות פ"ו א') וע"ש כמה פלוגתי בענין זה:

שם גר תמיד. כתב הרמב"ם בהל' תמידין פ"ג שהדלקתן דוחה שבת וטומאה וכתב הכ"מ מוצא דין זה מהת"כ ועי' (מנחות נ' ב' נ"א א') גבי חביתי כהן גדול דילפינן מתמיד:

(ג) יערוך אותו פלוגתא דתנאי (מנחות צ"ח ב') רבי אומר מזרח ומערב היו מונחים והיינו דכתיב אותו לפני ה' בנר מערבי דכולהו לאו לפני ה' איזה הוא נר מערבי פי' התוס' שם ולעיל (שם פ"ו ב') דנר שני משני המזרחיות קרוי נר מערבי וכ"כ רש"י (שבת כ"ב ב') ולפי"ז גרסינן במס' (תמיד פ"ג מ"ו) שתי נרות מזרחיות ורש"י פי' במנחות שם דנר מערבי היינו האחרון שבמערב ולפי"ז גרסינן שם שתי נרות מערביות ר"א בר"ש אומר צפון ודרום היו מונחים והא דכתיב אותו היינו האמצעי מקום המנורה בהבית מחצי ההיכל ולפנים דהיינו משליש הבית ולפנים עם הקדשי קדשים שבסה"כ היה המשכן שלשים ועשר אמות ממנו קודש קדשים זמן הדלקת הנרות בין הערבים כדכתיב שמות פ"ל פסוק ח' ועי' רמב"ם פ"ג מהל' תמידין וצ"ע הטבת הנרות בבוקר כדכתיב שמות ל' בבוקר גו' בהיטיבו גו' ומבואר במס' תמיד שלא היה מטיב כולן בבת אחת אלא מפסיק ביניהם וטעמא דמלתא רשב"ל ס"ל כדי להרגיש העזרה ורי"א בבוקר בבוקר חלקהו לשני בקרים ואין בהטבה אחת פחות משתי נרות דכתיב נרות הלכך מטיב ברישא חמש נרות בחד זמנא והדר שתי נרות בזמנא אחריתא (יומא ל"ג ב') ובמה מפסיק ביניהם פלוגתא דתנאי לאבא שאול שתי ההטבות קודמות לקטורת ומפסיק ביניהם בדם התמיד ולחכמים שתיהם לאחר דם התמיד ומפסיק ביניהם בקטורת (יומא י"ד ב' ל"ג ב') שתי הנרות האחרונות להטבה הן המזרחיות להמפרשים דנר מערבי היינו השני משתי המזרחיות והמערביות להמפרשים דנר מערבי היינו הוא האחרון שלצד מערב כן מוכח במס' תמיד שם בשעה שהי' מטיב ב' נרות האחרונות היה נותן שמן בנר מערבי ומדליקו ממזבח העולה כדי שידליק ממנו כל הנרות לערב בפרק בתרא דתמיד ולשון המשנה דשם צריך תיקון ועי' (שבת כ"ב ב') רש"י ותוס' שם ועי' תוס' (מנחות פ"ו ב') ד"ה ממנה כל ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק הי' נר מערבי דולק עד לערב בלי שום תיקון (יומא ל"ט) וכן הי' כ"ז שהיו ישראל עושין רצונו של מקום היתה השכינה שורה ביניהם וזה היה להם לעדות (מנחות פ"ו ב') ואז נ"ל שהיה מטיב בפעם שני נר אחד הטבה גמורה ואת הדולק היה מתקנו ומנקהו אם ב' האחרונות כבו מקודם שכבו החמש נרות הראשונות מדשנן ומדליקן מן הדולקין ואח"כ מדשן את השאר (תמיד ספ"ג) ונ"ל שמניח את הדולקין להיטיבן בפעם שני ואף שהן מהחמשה שהיו ראויים להטבה הראשונה מבואר מכל הנ"ל שהטבת הנרות היינו דישון וניקוי הנרות וצ"ע רמב"ם בפ"ג מהל' תמידין ומוספין כיצד מדשן נכנס להיכל וכלי של זהב בידו וכוז שמו מדשן בו את הפתילות והשמן מהחמש נרות הנ"ל ומניח הכוז לפני המנורה על מעלה שניה מהשלשה שהיה באבן שהיה לפניו ואח"כ נכנס ומטיב שתי הנרות האחרונות ונוטל הכוז ומשתחוה ויוצא תמיד ספ"ג ובפרק בתרא:

שם מערב עד בוקר גו' תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר ושיערו חכמים חצי לוג לכ"א (מנחות פ"ט א')

(ה) ולקחת סולת גו' שתים עשרה חלות גו' לחה"פ כ"ד עשרונים כמפורש בזה באין מכ"ד סאין מנופות בי"א נפות (מנחות ע"ו ב') איסור חמץ נוהג בלחה"פ (שם נ"ז א') נלושות אחת אחת ונאפות שתים שתים ושלשה דפוסים היו שם נותן לדפוס ראשין כשעדיין היא בצק וכמין דפוס היה לה בתנור וכשהוא רודה נותנה לדפוס כדי שלא תתקלקל (שם צ"ד א') ולדפוס קמא לא מצי לאהדורה דכיון דאפאה נפחה לה ונראה דאינה מונחת בדפוס רק כ"ז שהיא חמה קודם סידור דין לישתן עריכתן ואפייתן אי בחוץ או בפנים