באר היטב (עה"ת) שלד

ושפך לו קיתון על פניו (שם כ"ח ב') במשנה אבעי' להו מי שפך למי ת"ש דתניא שפך לו רבו קיתון על פניו וא"ל אי אפשי בשימושך (שם כ"ט א') משתסרח המקפה תנא משתסרח המקפה של גריסין אביי הוה יתיב קמי' דרב יוסף נשיב זיקא וקא מייתי ציבותא פירש"י קיסמין של הסכך א"ל רב יוסף פנו לי מאני מהכא כו' כיון דאנינא דעתאי כמו שתסרח המקפה דמו לי (שם כ"ט א') ת"ר הי' אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד פי' שרגילין היו לעשות סוכתן על הגג שגגין שלהן לא היו משופעין אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו הי' ישן בסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות כו' עד שיעור ויעלה עמה"ש פירש"י עד שיעור משינתו משעלה עמה"ש (שם) נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסיכה קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה מעשה וילדה כלתו של שמאי ופיחת את המעזיבה וסיכך ע"ג המטה בשביל קטן (שם כ"ח א') במשנה קטן שא"צ לאמו הייני הגיע לחינוך והיינו מדרבנן (שם ב') מעשה וילדה כלתו כו' מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני ושמאי מחמיר ומעשה וילדה כו' ושמעתי דוודאי בקטן שאינו יודע כלום אין להחמיר כלל אלא דשמאי מחמיר בקטן שאפשר לחנכו אף בצריך לאמו והעובדא דשמאי הי' אצלה קטן אחר גדול קצת שהי' עדיין צריך לאמו והא דפרכינן מעשה לסתור היינו משום דכיון שאותו הקטן הי' ישן עם המו הי' צריך לאמו וע"ש בגמ' בשיעור ענין דצריך לאמו אמר ר' אליעזר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכ"א אין לדבר קצבה חוץ מליל יו"ט הראשון של חג בלבד (שם כ"ז א') מ"ט דר' אליעזר תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלינה כי' ורבנן כדירה מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף סוכה כו' א"ה אפילו ליל יו"ט הראשון נמי אר"י כו' נאמר כאן חמשה עשר ונאמר בחג המצות חמשה עשר מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן והתם מנ"ל א"ק בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה וכתבו הר"ן והרא"ש דכזית דלילה הראשין צריך לאכול בסוכה אף כשהגשמים יורדין וכן נראה במצטער ואת"ל דגם בזה פטור כשהגשמים יורדין צ"ע באכל כזית בסוכה בשעת ירידת גשמים אם יצא ידי חובתו שלא יהי' חייב לאכול אח"כ כשפסקו הגשמים ועי' ש"ע ועוד אר"א מי שלא אכל ליל יו"ט הראשון ישלים ליל יו"ט האחרון של חג וחכ"א אין לדבר תשלומין וע"ז נאמר מעוות לא יוכל לתקון (שם במשנה) והא אר"א י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה כו' פי' ואיך מהני השלמה דליל שמיני הא לאו בסוכה אכיל לה אמר ביראה אמר ר' אמי חזר בו ר"א פי' ממה שאמר' בסוכה ונ"ל דלאו הייני חזרה גמורה אלא כעין חזרה דהא דאמר בסיכה היינו משום דכי אכיל להו בזמנן בסוכה אכיל להו משלים במאי אי לימא בריפתא סעודה דיומא קאכיל אלא מאי ישלים במיני תרגימא תנ"ה אם השלים במיני תרגימא יצא (שם כ"ז א') במס' (יומא ע"ט ב' מוכחינן מהכא דפירי לא בעי סוכה דאל"כ ישלים בפירי וצ"ל דאע"ג דהשלמה דמתניתין היינו שלא בסוכה כנ"ל מ"מ ברייתא בהשלמה דבתוך שבעה ג"כ מיירי ובתוך שבעה צריך להשלים ג"כ חיוב סוכה ועוד נ"ל דכיון דפירי לא בעי סוכה א"כ לא חשיב קבע ול"ה השלמה ודחינן באתרא דלא שכיחי פירי ואב"א מיני פירי נמי מיני תרגימא נינהי ולתי' קמא כתבו התוס' דמיני תרגימא היינו בשר ודגים ושארי דברים שמלפתין בהם את הפת ואולי היינו מיני תבשילין מחמשת מיני דגן תניא רא"א כשם שאין אדם יוצא י"ח ביו"ט הראשון של חג בלולבו של חבירו כו' כך אין אדם יוצא י"ח בסוכתו של חבירו דכתיב תעשה לך שבעת ימים משלך וחכ"א כו' אדם יוצא י"ח בסוכה של חבירו דכתיב כל האזרח גו' ורבנן האי לך מאי דרשי בי' מבעי' להו למעוטי גזילה כי' (שם כ"ז ב') והתוס' (שם ט' א') תמהו ע"ז תיפוק לי' דה"ל מצוה הבאה בעבירה כמו דפסלינן באתרוג הגזול ביו"ט שני דילפינן מקרבן דגזול פסול משום מצוה הבאה בעבירה ותירצו דטעמא דמצוה הבאה בעבירה היינו רק מדרבנן ולפי ענ"ד נ"ע דהיינו מה"ת ומקרבן לא הוה ילפינן מצוה גרידא ואי לא היה כתיב מעוטא בקרבן הוה דרשינן האי לך דסוכה לשם חיבך כסברת המקשה (סוכה ט' א'), ע"ש ורק משום דמצינו סברא דמצוה הבאה בעבירה בקרבן דרשינן נמי האי לך דסוכה לענין מצוה גרידא הבאה בעבירה ועוי"ל כמוש"ל בענין דלולב הגזול ועמ"ש בדיני שופר ת"ר סוכה גזולה והמסכך ברה"ר ר"א פוסל וחכמים מכשירין אר"נ מחלוקת בשתקף את חבירו והוציאו מסוכתו ור"א לטעמי' דאמר אין אדם יוצא ידי חובתי בסוכתו של חבירו ממ"נ אי קרקע נגזלת סיכה גזולה היא ואי נמי קרקע אינה נגזלת סוכה שאולה היא ורבנן לטעמייהו דאמרי אדם יוצא י"ח בסוכה של חבירו וקרקע אינה נגזלת וסוכה שאולה היא אבל גזל עצים וסיכך בהם ד"ה אין לו אלא דמי עצים בלבד ממאי מדקתני דומיא דרה"ר מה רה"ר קרקע לאו דידיה סוכה נמי קרקע לאו דידיה (שם ל"א א') אין לי אלא דמי עצים פירש"י דקנינהו בשינוי מעשה ושינוי השם ותקנת השבים ועי' (ב"ק ס"ו) והא דפסלינן לעיל בסוכה גזולה פירש"י בגוזל סוכה העשויה בראש העגלה ובראש הספינה דהיא עצמה נגזלת שאינה מחוברת לקרקע וצ"ל דעשה בה מעשה דמהני לענין קנין דבלא"ה ל"ה לי' גזלן עלה כדאית' בכ"ד ולפי ענ"ד א"י למה לא פירשו בפשיטו' דאיירי בסוכ' המטלטל' והתוס' פירשו דאיירי בראובן שבנה סוכה בחצירו של שמעין מדעת שמעון ובא שמעון והוציאו לראובן מסוכתו דבכה"ג ליכא למימר קרקע אינה נגזלת וצ"ע בבואיר ענין זה הא דסוכה במחובר אינה פסולה משום גזולה משום דקרקע אינה נגזלת צע"ג לפי ענ"ד דמ"מ ה"ל מצוה הבאה בעבירה גם צ"ע אם הדפנות והסכך ג"כ אין נגזלות או דהדפנות והסכך כיון דאפשר לסותרן ולהבריחם שפיר הן נגזלות אלא ד"ממ אין בזה דין גזל דהא לא קנינהו במשיכה ובהגבהה ובחזקה אינם נקנין כיון דהקרקע אינה נקנית בהחזקה בתורת