באר היטב (עה"ת) שלא

הא לא קיימי סמפונהא טריפה הכא מאי התם הוא דלא שליט ביה אוירא הדרא בריא אבל הכא דשליט בי' אוירא סרוחי מסרחא או דלמא לא שנא (שם ל"ו א') ולא אפשט אתרוג הכושי פסול והירוק ככרתי ר"מ מכשיר ור' יהודה פוסל (שם ל"ד ב') במשנה והתניא כושי כשר דומה לכושי פסול אמר אביי כי תנן מתניתין דומה לכושי תנן רבא אמר ל"ק הא לן הא להו (שם ל"ו ב') אתרוג תפוח סרוח כבוש שלוק כושי לבן מנומר פסול אתרוג ככדור פסול וי"א אף התיום אתרוג הבוסר רע"ק פוסל וחכמים מכשירין גדלו בדפוס ועשאו כמין ברי' אחרת פסול (שם ל"ו א') תפוח סרוח מפרשינן שם דבאת"ל דנשפך כקיתון כשר צ"ל דתפוח וכן נסרח תרווייהו היינו מבחוץ גדלו בדפוס כו' אמר רבא ל"ש אלא כמין ברי' אחרת אבל כברייתו כשר פשיטא כו' ל"צ דעבידא דפי דפי אתמר אתרוג שנקבוהו עכברים אמר רב אין זה הדר פי' ונפסל לכל הימים איני והא ר"ח מטבל בה ונפיק בה פי' בשארי הימים א"ל רב שאני עכברים דמאיסי, איכא דאמרי אמר רב ה"ז הדר כו' (שם ל"ו ב') בקצת שינוי לשון אתרוג אסור באכילה משום מוקצה מדרבנן כל שבעה דברי ר' יוחנן (סוכה מ"ו ב') בקצת שינוי ור"ל אמר אתרוג אפילו בשביעי נמי מותר במאי קמיפלגי מ"ס למצותה אתקצאי ומ"ס לכולי יומא אתקצאי איתיבי' ר"ל לר' יוחנן מיד תינוקות שומטין כו' ואוכלים אתרוגיהם מאי לאו ה"ה לגדולים לא תינוקות דווקא איכא דאמרי איתיבי' ר"י לר"ל מיד תינוקות כו' תינוקות אין גדולים לא ה"ה דאפילו גדולים והא דקתני תינוקות אורחא דמלתא קתני (שם) ועמש"ל ד"ה ושמחתם ואם התנה שאינו בודל ממנו כל בהש"מ דיום שני מותר בשני לאחר בהש"מ הובא בש"ע א"ח סי' תרמ"ט בהגהה אמר רבה הדס של מצוה אסור להריח בו אתרוג של מצוה מותר להריח בו מ"ט הדס דלריחא קאי כי אקצי' מריחא אקצי' אתרוג דלאכילה קאי כי אקצי' מאכילה אקצי' בזולת ערבה שעם הלולב ערבה נטלת בפ"ע במקדש שבעה ובגבולין יום א' (סוכה מ"ד א' בגמ' מ"ה א' במשנה) וידובר להלן שורש דבר זה אבא שאול ס"ל דהיינו מה"ת דדריש ערבי נחל אחת ללולב ואחת למקדש כנ"ל ולשארי תנאי היינו הלכה למשה מסיני (סוכה מ"ד א') אתמר ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר ערבה יסוד נביאים פירש"י תקנת נביאים חגי זכריה ומלאכי שהיו ראשי אנשי כנה"ג וחד אמר ערבה מנהג נביאים (שם מ"ד א') ומסקינן שם דר"י ס"ל יסוד נביאים א"ל ר"ז לר' אבהו מי אמר ר"י הכי והא אר"י משום ר"נ בן הקנה כו' ערבה כו' הלכה לממ"ס אשתומם כשעה חדא ואמר שכחום וחזרו ויסדום ומי אר"י הכי והאר"י דילכון אמרי דילהון היא ערש"י והעלה דאלמא ס"ל לר"י דלא נשתכחה תורה בגלות בבל לא קשיא כאן במקדש כאן בגבולין פירש"י ותוס' במקדש הלממ"ס בגבולין יסוד נביאים א"ר אמי ערבה צריכה שיעור ואינה נטלת אלא בפני עצמה ואינו יוצא י"ח בערבה שבלולב ואפילו אגבהי' והדר אגבהי' (סוכה מ"ד ב') בקצת שינוי לשון ור"ח א"ר יצחק אדם יוצא י"ח בערבה שבלולב וכמה שיעורא אר"נ ג' בדי עלין לחין ור"ש אמר אפילו עלה א' כו' בבד אחד. אמר אייבו הוה קאימנא קמי' דר"א בר צדוק ואייתי ההוא גברא ערבה קמי' שקיל חביט חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים הוא חביט חביט פירש"י לשון נענוע ערבה ששה ושבעה כו' כיצד יום שביעי של ערבה שחל להיות בשבת ערבה שבעה ושאר כל הימים ששה (סוכה מ"ב ב') במשנה וכבר נתבאר דבגבולין ליכא ערבה רק חד יומא דהיינו בשביעי והאידנא אע"ג דלא הוה רק איסור טלטול בעלמא מ"מ לא דחי שבת אפילו בשביעי דאנן לא ידעינן בקביעא דירחא ואפילו אינהו דהיינו בני א"י דידעי כיון דלדידן לא דחי לדידהו נמי לא דחי (שם מ"ג ב' מ"ד א') וכמוש"ל בדין הלולב אלא שלפי יסודי העיבורים המסורים בידינו כשחל ז' דערבה בשבת ר"ה נדחה מצות ערבה כיצד כו' מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין ע"ג המזבח תקעו הריעו ותקעו בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרין אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא ר' יהודה אומר אני והו הושיעה נא עי' רש"י בביאור זה ואותו היום מקיפין את המזבח שבעה פעמים בשעת פטירתן מה הן אומרים יופי לך מזבח יופי לך מזבח רא"א לה' ולך מזבח לה' ולך מזבח כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו מלקטין אותן מערב ומניחין אותן בגיגיות של זהב כדי שלא יכמושו ריב"ב אומר חריות של דקל היו מביאין וחובטין אותן בקרקע בצדי המזבח ואותו היום נקרא חבוט חריות מיד תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין את אתרוגיהן (שם מ"ה א') במשנה וזוקפין אותן כו' תנא רכות וארוכות וגבוהות י"א אמה כדי שיהיו גוחות ע"ג המזבח אמה אמר מרימר משום מ"ז ש"מ על היסוד מנח להו כו' (שם) בביאור זה נראה מפירש"י דגוחות היינו כפופות ממעלה למטה והקצה שבסוף הכפיפה למטה היה גבוה מהמזבח אמה ואיני יודע מנ"ל למר זוטרא הכי דלמא בקו ישר היו עומדין עד סופן באלכסון והנטי' שבאלכסון היינו גחי' ולפי"ז י"ל דאארעא מנח להו והיו רחוקין מהיסוד 3/8 2 בקירוב דהיינו 3/5 4 מחוד המזבח ונתהוה מרובע ארוך מן 3/8 4 על 9 ויהי' האלכסון לפי מ"ש בסדר קדושים בענין הערוגה שוה 10 וישאר אמה באלכסון ע"ג המזבח ולפי"ז לא יגעו הערבות לא בחוד של היסוד ולא בחוד של הסובב וגבול דעל היסוד מנח להו בתחילת רחבו ונגעו בחוד הסובב ונמצא שהלכו אמה אחת לרוחב בגובה חמשה אמות 1/5 לכל אמה ואח"כ בגובה עוד חמשה אמות נכנסו לרוחב עוד אמה אחת ושם היה למעלה מגובה המזבח שתי אמות ומכוונים כנגד תחילת רוחב המזבח וכמו שיתבאר ואמה אחת מהן תהי' עומדת באלכסון ע"ג המזבח ואעפ"י שצריך לנכות מזה מה שיצא מהאמה על תוספת האלכסון וגם צלע הקצר שלמעלה מהסובב הוא יותר מעט מצלע הקצר של היסוד כי צלע