באר היטב (עה"ת) שכז

אינש לולבא בהושענא דמשתיירי הוצי והוה חציצה פי' שמשתיירין עלי הלולב קצוצין בתוך האגד ורבא אמר מין במינו אינו חוץץ (שם נ"ז ב') ד' מינין שבלולב מעכבין זא"ז כנ"ל אמר רב חנן בר רבא ל"ש אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין (מנחות כ"ז א') ע"ש והיינו כמ"ד אין צריך אגד ובביאור זה דעת בעל ה"ג דאף שנטלן בזה אחר זה יוצא י"ח וכתב הרשב"א דיש מרבותיו שאמרו דהיינו דווקא כשהיו כולן ברשותו רק שנטלן בזאח"ז ויש שפירשו דאפילו לא היו כולן ברשותי כאחת רק בזאח"ז ג"כ יצא והרא"ש כתב דהיינו כשכולן לפניו ור"ת חמה ע"ז וכתב דהיינו אעפ"י שלא חברם באגודה אחת והא גופא קמ"ל דלולב א"צ אגד ואין זה נראה כמו"ש הרא"ש והנ"ל לפי ענ"ד דאיירי שנטל כולן בבת אחת אלא שלא חברם ולא נגעו זה בזה. ת"ר הותר אגודו ביו"ט אוגדן כאגודה של ירק פירש"י יכרוך סביבם ויתחוב ראש האגד בתוך הכרך ואמאי ליענבי' מענב הא מני ר' יהודה היא דאמר עניבה קשירה מעלייתא היא אי ר"י אגד מעליא בעי פירש"י דהא אמר אינו אגיד פסול האי תנא ס"ל כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא (סוכה ל"ג ב') ואמר רבה לולב בימין ואתרוג בשמאל מ"ט הני תלתא מצות נינהו והא חדא מצוה היא (שם) מצות לולב ביום ולא בלילה (סוכה מ"ג א') בשינוי לשון כמה פעמים מצותו מהנץ החמה ואם נטל מעה"ש יצא (מגילה כ' ב') כנ"ל בשופר ע"ש. מצית לולב מה"ת מכי אגביה נפיק ביה (סיכה מ"ב א') ובכ"ד ומדרבנן צריך נענוע בשעה שנוטלו בתחילה אחר הברכה כדמשמע להדיא (ברכות ל"ו) ובשעת קריאת ההלל ואיך הוא הנענוע והיכן מנענעין בהלל מבואר בגמ' (סוכה ל"ז ב') ויתבאר במהדורא תנינא כל המצות כולן אינו יוצא בהם אלא דרך גדילתן שנא' עצי שטים עומדים (סוכה מ"ה ב') ארבעה מינין שבלולב כו' כמושין כשרין יבשין פסולין ר' יהודה אומר אף יבשין כשרין (סוכה ל"א א') ומפרשינן שם במסקנא דאף באתרוג מכשיר ר"י דאף באתרוג לא בעי ר"י הדר דפסול יבש היינו משים הדר ורבנן דבעו הדר באתרוג בעו הדר גם בשארי הג' מינים (שם כ"ט ב') ומשמע להדיא שם בגמ' כמו"ש התוס' שם דבכל שבעת הימים הדר מעכב דאם אינו הדר פסול אף בשארי הימים שיעור היבשות באתרוג פסק הרח"ש בפ"ג דסוכה סי' כ' בשם הראב"ד דהיינו כשכלה הלחלוחית שבי ע"ש ובדיקת דבר זה יתבאר להלן בדיני אתרוג שנקב וביבשות של הג' מינים דעת התוס' בפ"ג דהיינו פריכה בצפורן כמו בהא דבכורות ל"ז והבעה"מ כתב משעבר הלחלוחית והראב"ד כתב דהיבשות היינו כשנעשה לבן וכלה הירקות שלו ואף הדס שנפרך בצפורן כשהוא ירוק ל"ה יבש דחוזר לכמות שהיה ע"י שרייה כל הד' מינים שבלולב בעינן שיהיו משלו וא"י י"ח בשאול דכתיב לכם משלכם וה"מ ביום ראשין אבל בשארי הימים יוצא בשאול (סוכה כ"ט ב' בגמ' מ"א ב' במשנה) גזול פסול בכל הימים משום מצוה הבאה בעבירה כמו בקרבן הגזול (סוכה ל' א') ור' יצחק בר נחמני אמר שמואל דפסיל דגזול נמי ליכא בשארי ימים ומתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול ומוכח מזה לפו"ר דר"י משמי' דשמואל לית ליה טעמא דמצוה הבאה בעבירה במצוה גרידא רק בקרבן דאתי לכפר מיהו לפי ענ"ד נ"ל דאף ר' יצחק אינו מכשיר רק באחר שנטל מהגזלן דאף לפני יאוש ל"ח עבירה למ"ד מצות לאו ליהנות נתנו ומ"מ שארי כולהו אמוראי פוסלין משום גזול אף בכה"ג אף בשארי הימים וידובר עוד בסמוך הא דגזיל פסול היינו רק בלא קנאו קודם נטילה ע"י יאוש למ"ד יאוש כדי קנה אי ע"י יאוש ושינויי רשות למ"ד יאוש כדי לא קני או בשינוי מעשה אבל כשקנאו ביאוש למ"ד יאוש קני או ביאוש ושינוי רשות למ"ד יאוש ל"ק יוצא בו י"ח ול"ח מצוה הבאה בעבירה (סוכה שם) ועי' תוס' שם ולפי"ז למ"ד יאוש כדי ל"ק כשהגזלן השאילו לאחר אחר יאוש צ"ע אם האחר יוצא בו י"ח בשארי הימים ומקום הספק בזה אי שאלה ושכירות חשיב שינוי רשות או לא ואת"ל דחשיב שינוי רשות אי מהני לאפוקי מפסולא דמצוה הבאה בעבירה ולפי"ז נראה לי לפי ענ"ד דהא דר' יצחק משמי' דשמואל מכשיר בגזול בשארי הימים בכה"ג איירי וכן הא דאמרינן (סוכה ט' א' כ"ז א) דלך למעוטי סוכה גזולה בכה"ג איירי דליכא משום מצוה הבאה בעבירה ועי' ש"ע א"ח סי' תרמ"ט ס"א לולב של אשרה ושל עיר הנדחת פסול (סוכה כ"ט ב') במשנה והאמר רבא לולב של עבודת כוכבים לא יטול ואם נטל כשר הכא באשרה דמשה עסקינן דכתותי מכתת שיעורי' דיקא נמי דקתני דומיא דעיר הנדחת (סוכה ל"א ב') ויתבאר להלן דהיינו לבר מיום ראשון והיינו כמ"ד מצות לאו ליהנות נתנו ועמש"ל בדיני שופר ועי' תוס' שם פסול דגזול ושל אשרה ועיר הנדחת היינו בכל הארבעה מינים (שם ל"ב ב' ל"ג ב'). לולב שיש בו ג"ט כדי לנענע בו כשר (שם כ"ט ב') אר"י א"ש שיעור הדס וערבה שלשה טפחים ולולב ארבעה כדי שיהיה לולב יוצא מן ההדס טפח ור' פריך אר"י שדרו של לולב צריך שיצא מן ההדס טפח תנן לולב שיש בו ג"ט כדי לנענע בו כשר אימא וכדי לנענע בו מר כדאית לי' ומר כדאית לי' ת"ש שיעור הדס וערבה ג"ט ולולב ארבעה מאי לאו בהדי עלין לא לבר מעלין גופא שיעור הדם וערבה ג"ט ולולב ארבעה ר"ט אומר באמה בת חמשה טפחים אמר רבא שרי ליה מרי' לר"ט השתא עבות שלשה לא משכחת לה בת חמשה מבעי' כי אתא ר"ד אמר אמה בת ששה. טפחים עשה אותה בת חמשה טפחים צא מהם שלשה להדס והשאר ללולב פי' טפח אחד מאותן החמשה ללולב כמה ה"ל תלתא ותלתי חומשא קשיא דשמואל אדשמואל כו' דאמר שמואל הלכה כר"ט כי אתא רבין אמר אמה בת חמשה עשה אותה בת ששה צא מהן שלשה להדס השאר ללולב פי' טפח אחד מהן ללולב כמה ה"ל תרי ופלגא ס"ס קשיא דשמואל אדשמואל לא דק ולחומרא לא דק (שם ל"ב ב') בשינוי לשון קצת לולב שנקטם ראשו ונפרצו עליו פסול נפרדו עליו כשר ר' יהודה אומר יאגדנו מלמעלה ציני הר הברזל כשרות (שם כ"ט ב') במשנה פסול