באר היטב (עה"ת) שכו

ראוי' לצאת ידי חובתו כל שבעה הסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה ר' יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפ"ע פסולה (סוכה כ"א ב') במשנה מ"ט דר"י פליגי בה ר"ז ור"א ב"מ חד אמר מפני שאין לה קבע וחד אמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה מאי בינייהו כגון שנעץ שפודין של ברזל וסיכך עליהן אמר אביי לא שנו אלא סמך אבל סיכך ע"ג המטה כשרה פי' שהסכך אינו עומד ע"י המטה רק שהמטה היא מדפנות הסוכה כשרה (שם כ"א ב') דין מי שלא עשה סוכה קודם החג ודין סוכה שאולה וגזולה ודיני ישיבת הסוכה ודיני עצי ונויי סוכה ומי הם הפטורים מסוכה ודיני נשבע שלא לישב בסוכה יתבארו אי"ה להלן

(לו) עצרת היא. שמיני רגל בפ"ע הוא כו' טעון קרבן ושיר ברכה ולינה (סוכה מ"ז א') וע"ש ביאור זה תניא כו' שמיני רגל בפ"ע לענין פז"ר קש"ב פייס בפ"ע זמן בפ"ע רגל בפ"ע קרבן בפ"ע שירה בפ"ע ברכה בפ"ע ושם מ"ח א') וע"ש ביאור זה ברש"י ותוס' ומקמי הכי מייתינן שם פלוגתא דר"נ ור"ש בדין אי אומר זמן בשמיני

(מ) ולקחתם לכם גו' חשו"ק פטורין מכל המצות (חגיגה ב' ב' ג' א') הבאתי בספר שמות נשים ועבדים פטורין מלולב בכלל כל מצות עשה שהזמן גרמא (קדושין כ"ט א') הובא לעיל שם קטן היודע לנענע חייב בלולב (סוכה מ"ב ב') במשנה והיינו מדרבנן משום חינוך ועמש"ל בספר שמות שם בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהיה לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש (סוכה מ"א א') במשנה והביא רש"י מהת"כ ושמחתם גו' שבעת ימים לפני ה' שבעת ימים ולא בגבולין שבעת ימים אר"י א"ש מצות לולב כל שבעה פירש"י לברכה בזמה"ז וריב"ל אמר יום ראשון מצות לולב מכאן ואילך מצות זקנים (סוכה מ"ו א') וע"ש לולב כו' ששה ושבעה כו' כיצד יו"ט ראשון של חג שחל להיות בשבת לולב שבעה ושאר כל הימים ששה (סוכה מ"ב ב') במשנה והיינו אף במקדש כדמוכח מהא דקתני שם ערבה ששה ושבעה אמאי טלטול בעלמא הוא ולדחי שבת אמר רבה גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד כו' והיינו טעמא דשופר וה"ט דמגילה א"ה יום ראשון נמי כו' ראשון דאיתא מה"ת בגבולין ל"ג בי' רבנן פי' רש"י אף בגבולין שארי ימים כו' גזרו בי' רבנן אף במקדש א"ה האידנא נמי אנן לא ידעינן בקביעא דירחא עי' תוס' אינהו דידעי בקביעא דירחא פי' בני א"י לדחו אין ה"נ שם מ"ב ב' מ"ג א' ושם ע"ב בערבה מסקינן דכיון דאנן לא דחינן אינהו נמי לא דחו והא דשופר דוחה שבת בכ"מ שיש ב"ד כתבו התוס' (שם מ"ג א') ד"ה אינהו דת"ש עדיף שהוא להעלות זכרונם של ישראל לולב וכל מכשיריו דוחין את השבת דברי ר"א (סוכה מ"ג א') והיינו מה"ת אפילו במלאכה דאורייתא וכן ס"ל לר"א במכשירי שופר ומכשירי כל המצות בזולת ציצית ומזוזה (שבת קל"א א') וחכמים פליגי עליה דר"א בכל מכשירי מצוה וס"ל דמכשירין לא דחו שבת בשום ענין וכ"ז היינו מה"ת אבל מדרבנן אפילו שבות אינו נדחה כמוש"ל בשופר:

שם פרי עץ הדר גו' ת"ר פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוין הוי אומר זה אתרוג ואימא פלפלין כו' משום דלא אפשר ונקט חדא לא מנכרא לקיחה ונקט תרי ותלת אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה פירות כו' רבי אומר אל תקרי הדר אלא הדיר מה דיר זה יש בו גדולים וקטנים כו' עד שבאין קטנים עדיין גדולים קיימין ר' אבהו אמר אל תקרי הדר אלא הדר דבר שדר באילנו משנה לשנה בן עזאי אומר אל תקרי הדר אלא אידור כו' שכן כו' קורין למים אידור ואיזה הוא שגדל על כל מים הוי אומר זה אתרוג (סוכה ל"ה א') וע"ד הפשט אתרוג נקרא בלה"ק הדר ע"ש הדרתו וגם לשון אתרוג הוא מלשון רגיג תרגום של ותאוה לעינים ר' ישמעאל אומר שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד אתרוג אחד רעק"א כשם שאתרוג א' ולולב אחד כך הדס א' וערבה אחת (שם ל"ד ב') במשנה ארבעה מינין שבלולב מעכבין זא"ז (מנחות כ"ז א') וידובר להלן אי שתי ערבות ושלשה הדסים לר"י הן לעיכובא ד' מינים שבלולב כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהם (סוכה ל"א א') אפילו נתן כמה הדסים וכמה ערבות בלולב אין זה בל תוסיף אפילו למ"ד צריך אגד ואגדן יחד אלא א"כ מוסיף מין אחר תוס' (סוכה ל"ד ב') ד"ה ערבי נחל עפ"י מ"ש במס' (ר"ה כ"ח ב') ע"ש תניא לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר ר' יהודה אומר אגוד כשר שאינו אגוד פסול (סוכה ל"ג א') ת"ר לולב מצוה לאוגדו ואם לא אגדו כשר (שם) ומפרשינן דרבנן היא ומצוה לאוגדו משום זה אלי ואנוהו (שם) והובא בכ"ד ומוכח בכ"ד ומפורש (שם ל"ד ב') בגמ' דהיינו הג' מינים לבד האתרוג אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי ר' יהודה רמ"א אפילו בחוט ובמשיחה אר"מ מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין לולביהם בגימוניות של זהב אמרו לו במינו היו אוגדין אותו מלמטה (סוכה ל"ו ב') במשנה אמר רבא מ"ט דר"י קסבר לולב צריך אגד ואי מייתי מינא אחרינא הוה חמשה מינים (שם בגמ') אבל אי לולב א"צ אגד או שאוגדו ג"כ במינו ומוסיף עליו אגד שלא במינו ליכא איסורא כנ"ל אמר להו רבה להני דמגדלי הושענא דבי ר"ג כי גדליתו הושענא שיירו ביה בית יד כי היכי דלא תהוי חציצה (סוכה ל"ז א') פירש"י דס"ל לולב א"צ אגד והלכך האגד חוצץ בין ידו להד' מינים רבא אמר כל לנאותו אינו חוצץ ואמר רבה לא לנקוט אינש הושענא בסודרא דבעינן לקיחה תמה וליכא ועי' תוס' בביאור הענין אמאי לא שייך בזה טעמא דחציצה ורבא אמר לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה לולב שנטלו בכלי לא יצא י"ח אפילו לרבא דהא דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה ה"מ דרך כבוד אבל דרך בזיון לא (שם מ"ב א') ואמר רבה לא לדוץ אינש לולבא בהושענא פי' לא יתחוב הלולב מלמעלה למטה באגד שעל ההושענא וההדס דלמא נתרי טרפי והוה חציצה ורבא אמר מין במינו אינו חוצץ ואמר רבה לא לגוז