באר היטב (עה"ת) שטו

סמוך לדופן וכל פחות מג"ט כלבוד דמי (שם) ונראה דס"ל דבעינן שיהיה רובו של שבעה טפחים בדופן וכתבו התוס' (סוכה ז' ב') בד"ה סיכך דהיינו מדרבנן אבל מה"ת כשמעמידו אצל הכותל ג"כ שפיר דמי אמר רבא ואינה ניתרת אלא בצורת הפתח א"ד אמר רבא ניתרת נמי בצורת הפתח א"ד א"ר וצריכה נמי צורת הפתח רב אסי אשכחיה לרב כהנא דקא עביד טפח שוחק וקא עביד צוה"פ א"ל לא סבר מר להא דרבא דא"ר וניתרת נמי בצוה"פ א"ל אנא כאידך לישנא דרבא ס"ל דא"ר וצריכה נמי צוה"פ (שם ז' א') ונראה דפי' דעביד טפח שוחק היינו בהרחקת ג"ט פחות משהו דאל"כ למה לי טפח שוחק ולפי"ז פי' וצריכה נמי צוה"פ הוא מבואר ולישנא דניתרת נמי בצורת הפתח הוא מבואר בפשיטות ונראה לברור דלהאי לישנא כי לא עביד צוה"פ רק בטפח שוחק כנ"ל הסוכה כשרה אף שאינו מעמיד שום קנה לסמוך הסכך בקרן זוית רק שהסכך מונח באויר ובביאור החילוק שבין לשון ואינה ניתרת אלא בצוה"פ ללשון וצריכה נמי צוה"פ נראה מלשון רש"י ותוס' דללישנא דאינה ניתרת אנא בצוה"פ א"צ להרחיק הלחי שאצל הדופן מן הדופן וכן נראה מצד הסברא ופליג אהרחקת ג"ט פחות משהו דלעיל ובשיעור הלחיים פירש"י ותוס' שא"צ לחי טפח בשום אחד מהצדדים רק חולק את הטפח לשני לחיים ויותר נ"ל לפי ענ"ד כפי' תפארת שמואל שעל הרא"ש דצריך טפח מצומצם אצל הדופן ולחי כ"ד בסוף הסוכה א"ר יהודה סוכה העשויה כמבוי פי' מפולש כשרה ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצה ר' סימן ואי תימא ריב"נ אמר עושה לו פס ארבעה טפחים ומשהו ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן וכל פחות מג' סמוך לדופן כלבוד דמי פי' ואיכא משך שיעור סוכה קטנה במחיצה טובה ומ"ש התם דקא אמרת סגי בטפח שוחק ומ"ש הכא דקא אמרת בעי פס ארבעה התם דאיכא שתי דפנות כהלכתן סגי בטפח שוחק הכא דליכא שתי דפנות כהלכתן אי איכא פס ארבעה אין אי לא לא (שם) מקמי הני תלתא לשני דרבא בדין צוה"פ הנ"ל בשתים דכהלכתן ומשמע להדיא מזה כמו"ש הרא"ש דכל הני תלתא לשני דרבא קיימי ג"כ אסוכה העשויה כמבוי מיהו ה"מ כשיש מהפס ולדופן השני ג"ט או יותר אבל בדליכא רק פחות מג"ט מכ"א מהשני צדדין דה"ל מחיצה גמורה ע"י שני לבוד נראה דתו אין צריך כלום דתרי לבוד נמי אמרינן כדאיתא (שם ט"ז ב') לענין גובה ע"ש ותשלום דיני דופן השלישי יובא עוד להלן צורה"פ היינו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע"ג (עירובין י"א) וע"ש דאפילו כשהקנים העומדים אין מגיעין להקנה שע"ג שפיר דמי ולפי"ז לפו"ר נראה דבסוכה לא בעינן קנה ע"ג רק כשאין סוף הסכך מכוון כנגד הקנים ובהג"א כתב מהמרדכי דאם הקנים מגיעין לסכך א"צ קנה ע"ג ועי' (מנחות ל"ג ב' עירובין י"א א') בענין פתחי שימאי ומוכח מכל הנ"ל דבהשתים השלמות לכו"ע לא מהני צוה"פ אף דמהני בדין שבת וצ"ע אי היינו מה"ת ועמש"ל בדיני מיגו מיהו להשלישית נראה דלכו"ע מהני צוה"פ מה"ת תניא דופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו ג"ט (סוכה ז' א') פירש"י דבסוכה ג"כ מהני מחיצה של שתי בלי ערב דהיינו קנים עומדים מזל"ז פחות מג"ט דחשיב לבוד וכן מחיצה של ערב בלי שתי היינו היקף חבלים ע"י ד' עמודים התחתון פחות מג"ט מארץ והשני פחות מג"ט מהתחתון וכן השלישי פחות מג"ט מהשני בענין דאיכא גבוה עשרה טפחים עי' (עירובין ט"ז ב') ופי' ובלבד שלא יהא היינו שדין זה נוהג בין בסוכה בין בשבת ופשוט דכ"ז היינו דלא כר' יאשיה הנ"ל דפוסל בחמתה מרובה מצלתה מחמת הדפנות ויש לבאר בדיני דופן השלישי א) ללישנא דבעי' נמי צוה"פ וללישנא דאינה ניתרת אלא בצוה"פ וודאי דאף בפרוץ מרובה על העומד מהני וא"כ גם ללישנא דניתרת ג"כ בצוה"פ ג"כ מסתמא הכי הוא דבזה הא לא פליגי וניתרת אף בפרוץ מרובה על העומד אף כשמתקנה בלי צורה"פ ואף בפרצה יותר מעשר אמות ג"כ מהני לכל השלשה לשונות דרבא הנ"ל לפי"ד הסוברין שנ"ע וכנהוג עלמא דצורה"פ מהני בשבת אף ביותר מעשר אמות ודלא כהרמב"ם ופשיט הוא דכל שאין בין קנה לחבירו ג"ט הוה בכלל עומד ואין נקרא פרוץ רק פרצה דג"ט וכ"ש יותר ב) אף ללישנא דבעי' נמי צוה"פ וכן ללישנא דאינה ניתרת אלא בצורה"פ פסקו בש"ע א"ח סי' תר"ל דהיינו רק בשאין שם דופן של שבעה טפחים בשלמות אבל בדאיכא דופן של ז' טפחים שלמים לכו"ע לא בעינן צוה"פ ונ"ל דכשיש פס טפח בכ"א משני הצדדין ג"כ לא בעינן צורה"פ ואף בפרצה יותר מעשר אמות כשרה בכה"ג אף בלא צורה"פ לכו"ע שתים כהלכתן כו' אמר רבא וכן לשבת מיגו דהוה דופן לענין סוכה הויא דופן לענין שבת איתיביה אביי ומי אמרינן מיגו והתניא דופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו ג"ט ויתירה שבת על סוכה שהשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ משא"כ בסוכה מאי לאו יתירה שבת דסוכה אסוכה ולא אמרינן מיגו לא יתירה שבת דעלמא על שבת דסוכה א"ה ליתני נמי יתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת דאלו סוכה דעלמא בעי טפח שוחק ואלו סוכה דשבת לא בעי טפח שוחק וסגי בלחי דהא את הוא דאמרת סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשר ההיא לא אצטריכא ליה השתא מקילתא לחמירתא אמרינן מיגו מחמירתא לקילתא לא כ"ש (סוכה ז' א') מיגו דהוה דופן לענין סוכה כו' יתבאר בסמוך משא"כ בסוכה פירש"י דהיינו דסגי לה בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח אף אם היו לה פתחים בשתי הדפנות דכהלכתן דכי מצרפת להו בהדי שתים הפרוצות ה"ל פרוץ מרובה שריא וכ"כ בשו"ע א"ח ונראה דהוצרכו לכך משום דהא בסוכה בהשתים דכהלכתן לא סגי בפרוץ דידהו מרובה על העומד דידהו בפרצות דג"ט ויותר דפחות מג"ט לא מקרי פרצה כנ"ל ולפי ענ"ד פשוט הוא דאין מחשבין מדופן לדופן דהא אם דופן א' פרוץ דידיה מרובה על העומד דידיה וודאי שאין דופן השני משלימו אלא נראה לפי ענ"ד דהכא בדין דופן השלישי דסוכה איירי דמהני ביה פרוץ מרובה על העומד אף בלא צורה"פ בהאופנים הנ"ל ולפי"ז נ"ל דבהשתים דכהלכתן אף עומד מרובה על הפרוץ ל"מ