באר היטב (עה"ת) שיג

$כותרת חתוכה$ דקם לי' בדרבה מיני' פוטר מקרבן בין את"ל דקם לי' בדרבה מיני' אינו פוטר מקרבן אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו היה בידי אדם וזה זדונו בכרת (מגילה ז' ב') במשנה והא דלא תני ברישא שזה זדונו הי' במיתה בידי אדם וזה זדונו במלקות נ"ל משום דתני החילוק שיש בין שבת ליו"ט שאינו ביוה"כ אבל החילוק בהעונש איכא ג"כ ביוה"כ ויש לבאר בזה ענין א) לעיל פט"ז פסוק כ"א ד"ה איש עתי הבאתי מימרא דרפרם (יומא ס"ו ב') דאמר ש"מ אין עירוב והוצאה ליוה"כ ובמס' (כריתות י"ד א') אסקוהו בבדותא בספר הנפלא ש"א בהל' יוה"כ האריך בזה והביא דעת רש"י (יבמות ל"ד א') דס"ל דמ"מ קיי"ל כרפרם והא דמסקינן בבדותא היינו רק לדחות ההוכחה דרפרם ממתניתין והנני להביא תמצית דבריו בקיצור ובשינוי כפי הנ"ל לפי ענ"ד בהא דלא מותבינן עלי' דרפרם ממתניתין דמגילה כתב הוא ז"ל בביאור טעמי' דרפרם דהינו ע"פ הש"ס דביצה י"ב א' דס"ל כס"ד דהתם דפלוגתא דב"ש וב"ה דשם היא בעירוב והוצאה ליו"ט משום דכתיב ול"ת משא גו' ביום השבת בשבת אין ביו"ט לא וס"ל דה"ה ולא יוה"כ כיון דקיל משבת ולכך ל"ק עליה ממתניתין דמגילה דאיהו מוקי לה כב"ש ולפי"ז לפי המסקנא דביצה שם דבמתוך פליגי וודאי דליתיה לדרפרם דביוה"כ הא ליכא מתוך והיינו דלא כרש"י והרי"ף העלה ג"כ דלא כרפרם מהא דעירובין ל"ח ב' דמוכח שם להדיא דאף לב"ה מערבין לגדול ביוה"כ ואין לומר דהיינו מדרבנן דא"כ לא הוה מייתי ראי' מיוה"כ לשבת מיהו לפי"ז יש לתמוה למה לא אותבוהו לרפרם מהא דעירובין וכבר דחו ראיית הרי"ף שם דהתם בעירובין בעירובי תחומין איירי דאף רפרם מודה דאיסור תחומין נוהג ביוה"כ מדאורייתא כמו בשבת למ"ד תחומין דאורייתא או בי"ב מיל לפי"ד הרי"ף ספ"ק דעירובין עפ"י הירושלמי דלכו"ע הוה דאורייתא דאיסור תחומין חמיר מאיסור הוצאה והש"א השיב ע"ז דאי אין איסור הוצאה ביוה"כ וודאי דגם איסור תחומין ליכא ביוה"כ מה"ת דמחד קרא ילפינן להו עי' (עירובין י"ז ב') ותוס' שם וחילק בין יוה"כ ליו"ט ע"ש בדבריו ועוד פלפל שם בסוגיא דסיכה נ"ד שבת קי"ד כריתות י"ט ר"ה כ"ט יומא ע"ז ב' ואחר כל האריכות העלה דקיי"ל דלא כרפרם ועמש"ל בענין הג' ענין ב) בספר ש"א הנ"ל פלפל ג"כ באיסור הבערה אי איכא ביוה"כ למ"ד הבערה ללאו יצאת (שבת ע') ובכ"ד לפי"ד הריב"א (פסחים ה' ב') דאינו אסור מה"ת ביו"ט אף בלא מתוך ומתניתין דמגילה הנ"ל איכא לאוקמי כמ"ד הבערה לחלק יצאת והעלה שם דאף לרפרם דליכא איסור הוצאה ביוה"כ מ"מ הבערה איכא אף למ"ד הבערה ללאו יצאת דשאני הוצאה דהוה מלאכה גרועה ובלא ריבויא ל"ה בכלל ל"ת כל מלאכה משא"כ הבערה דאף למ"ד ללאו יצאת מ"מ הרי היא בכלל מלאכה שהרי אי לאו מיעוטא מודה דהיה חייב עליה כרת וסקילה כמו בכל המלאכות ועפ"י סברא זו דחה ג"כ סברת הריב"א הנ"ל לענין היתר הבערה ביו"ט בני מתוך למ"ד הבערה ללאו יצאת ולבסוף העלה עפ"י הירושלמי די"ל דהבערה מותרת ביו"ט ממיעוטא דביום השבת ומ"מ אין לנו למעט רק יו"ט ולא יוה"כ דחמיר טפי ולפי ענ"ד פשוט הוא דיוה"כ דאקרי שבת שבתון הוקש לשבת לכל דבר מלאכה שאסורה לשבת וכסתמא דמתניתין דמגילה ועמ"ש בענינים שלאח"ז ענין ג) פלפל שם בענין לאו דמחמר אחר בהמה לפי מאי דקיי"ל דהיה בלאו (שבת קנ"ג ב' קנ"ד א') ע"ש אי אסור ביוה"כ להפוסקים דמתירין מה"ת ביו"ט הובא בש"ע א"ח בב"י סי' תצ"ה וכתב דממתניתין דמגילה אין ראי' די"ל דלא איירי רק במלאכה דגופי' שהאדם עושה בעצמו ולאחר כל הפלפולים הנפלאים העלה מהסוגיא דחולין ק"א ב' שהבאתי מקודם לפירש"י דשם שהעלה לעיקר דלאו דמחמר נוהג ביוה"כ כמו בשבת מיהו בחיוב שביתת עבד ובהמה כתב דאיני נוהג מה"ת ביוה"כ לפי"ד הסוברים דאינו נוהג ביו"ט ולא מבעי' לדעת התוס' שבת ר"פ במה בהמה דבזה ליכא רק איסור עשה דלמען יניח גו' אלא אפילו לפי"ד הר"ן בפ"ק דעבודת כוכבים ודעמי' דשביתת עבד ובהמה בשבת הוה בל"ת מ"מ כיון דאין המלאכה נעשית כלל ע"י עצמו לא ילפינן יוה"כ משבת ולפי ענ"ד כיון דתנן אין בין יוה"כ נשבת אלא כו' דבר מבורר הוא דאין שים חילוק ביניהם בזולת חומר העונש טעמא דמלתא משום דיוה"כ אקרי שבת כמו"ש מקודם וכיון שבאנו לידי מדה זו שוב אין מקום כלל להסתפק בהוצאה והבערה ולאוקמי מתניתין דמגילה כתנאי דלמ"ד דהני מותרין כ"ש דמחמר ושביתת עבד ובהמה ליכא ביוה"כ ובהא הא ליכא שום פלוגתא בשבת ואע"ג דלרפרם וודאי צ"ל דמתניתין דיומא ס"ו פליגא אמתניתין דמגילה בעירוב והוצאה וממילא דפליגא ג"כ אמחמר ושביתת עבד ובהמה מ"מ כיון דאסקינן דזה וודאי דאין ראי' ממתניתין דאין עירוב והוצאה ליוה"כ א"כ מנין לנו לחדש פלוגתא במחמר ושביתת עבד ובהמה שלא מצינו ב"ה שום פלוגתא בשבת ענין ד) בענין חילוק מלאכות ביוה"כ לרבא דס"ל (מכות כ"א ב') דאין חילוק מלאכות ביו"ט ואם עשה כמה מלאכות בהתראה א' אינו חייב אלא א' למ"ד (שבת ע') דחילוק מלאכות בשבת ילפינן מועשה מאחת מהנה וודאי דנוהג ג"כ ביוה"כ כיין דבענינא דכרת וחטאת כתיב ורק למ"ד דחילוק מלאכות בשבת ידעינן מהבערה דנחלק יצאת יש לדון בדבר משום דבהבערה כתיב ביום השבת ומתניתין דמגילה י"ל דהיינו כמ"ד דחילוק מלאכות ילפינן מועשה מאחת מהנה והבערה ללאו יצאת מיהו לפי מש"ל דיוה"כ כיון דכתיב בו שבת שבתון דינו כשבת לכ"ד וודאי דלכו"ע חילוק מלאכות ביוה"כ כמו בשבת וגם בלא"ה אין לומר דמתניתין אתיא רק כמ"ד דחילוק מלאכות ילפינן מועשה מאחת מהנה והבערה ללאו יצאת לפי"ד הריב"א הנ"ל דס"ל דלמ"ד הבערה ללאו יצאת הבערה ביו"ט ליכא דא"כ קשיא רישא דאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש וראיתי בספר חדש מהרב הגאון אב"ד דק"ק סלוצק בשם בית לוי שהעיר מכל זה וכתב לדחות די"ל דמ"מ מדרבנן