באר היטב (עה"ת) שיב

מי שאחזו בולמוס (שם פ"ג א' כתובות מ' א') דיני חולה (יומא שם) יולדת עי' רא"ש (יומא ע"ח ב' שבת קכ"ח ב' קכ"ט א') ויתבאר במהדורא תנינא התינוקות אין מענין אותם ביוה"כ אבל מחנכין אותן לפני שנה לפני שנתים בשביל שיהיו רגילין במצות (יומא פ"ב א') במשנה וע"ש בגמ' ויתבאר במהדורא תנינא ת"ר תינוקות מותרין בכולן חוץ מנעילת הסנדל (יומא ע"ח ב')

(כח) וכל מלאכה לא תעשו בעצם גו' חמשה קראי כתיבי במלאכה חד לאזהרה דיממא וחד לאזהרה דלילא חד לעונש דיממא וחד לעונש דלילא וחד לאפנויי למגמר עינוי ממלאכה בין דיממא בין דלילא (יומא פ"א א') מוסיפין מחול על הקודש בכניסתו וביציאתו (שם פ"א ב') ואין בזה לא כרת ולא מלקות לא במלאכה ולא בעינוי ופי' עצם היום היינו למעט תוספת (יומא פ"א א') בשינוי לשון ואריכות ע"ש במס' (חולין ק"א א') מייתינן פלוגתא דרבנן וריה"ג בנטמא בשר ואח"כ נטמא הגוף לענין חיוב כרת הבאתי לעיל פ"ז פסוק כ' ומקשינן עלה וריה"ג לית לי' איסור כולל והתניא שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה מנין שחייב ע"ז בפני עצמו וע"ז בפ"ע ת"ל שבת היא יוה"כ היא דברי ריה"ג רעק"א אינו חייב אלא א' שלח רבין משמי' דר"י ב"ח כך היא הצעה של משנה ואיפוך שלח ר' יצחק ב"י בר גיורי משום דר' יוחנן לדברי ריה"ג לפי מאי דאפכן שגג בשבת והזיד ביוה"כ חייב פי' חטאת הזיד בשבת ושגג ביוה"כ פטור מ"ט אמר אביי שבת קביעא וקיימא יוה"כ בי דינא קא קבעי לי' א"ל רבא סוף סוף תרווייהו בהדי הדדי קא אתו אלא אמר רבא שמדא הוה ושלחו מתם דיוה"כ דההיא שתא שבתא הוא וכן כי אתי רבין וכל נחותי אמרוה כרבא הא דיוה"כ הוה איסור כולל היינו משום שכולל מלאכה ואכילה ושתיה ובביאור רומיא דריה"ג רצו התוס' לפרש משום דהשתא ס"ל כסברת אביי דשבת קביעא וקיימא כו' וה"ל איסור יוה"כ כמו שבא אחר שכבר חל איסור שבת ואינו חל באת"ל אין איסור חל על איסור באיסור כולל ומוסיף אבל חזרו מזה דא"כ שבת היא למה לי ועי"ז הודו לפירש"י דבאת"ל דאיסור כולל או מוסיף ג"כ אינו חל על איסור אחר שקדמו גם בשני איסורין דבת אחת כשהן שוין כגון שבת ויוה"כ דשבת הוא מוסיף משום חומר עונשו ויוה"כ כולל כנ"ל א"א שיחולו שניהם לענין זה שיתחייב שתים והיינו כבר קפרא (יבמות ל"ג א') דבאיסור בת אחת ג"כ אינו חייב אלא אחת למ"ד דבאיסור כולל אין איסור חל על איסור עש"ה מיהו במסקנא דהסוגיא דיבמות איתא דבבת אחת יש לחייב שתים יותר מבאיסור כולל ואף מאיסור מוסיף ועי' תוס' שם ע"א ד"ה ב"ק דרק באיסורין דהותרו לפעמים בהדי הדדי הוא די"ל דלא מחייב שתים באיסור בת אחת וגם תימא עכ"פ מנין פשיטא להו בסוגיא דחולין דאיסור בת אחת לא עדיף מכולל ע"כ נ"ע לפי ענ"ד כפי' התוס' ומ"ש א"כ שבת היא ל"ל נ"ל משום דאל"ה ה"א כיון דכתיב יוה"כ הוא שמעינן מינה דיוה"כ הוא עיקר לגבי שבת ואינו חייב משום שבת במקום דאיכא חיובא דיוה"כ ועוי"ל דקמ"ל דחייב אשגגת שבת אף בהזיד ביוה"כ ולפי"ז לרבא דה"ל איסור בת אחת א"צ כלל להפך מ"ש התוס' שם מהא דמצינו לרע"ק דס"ל איסור חל על איסור עי' מה שתירצו בזה ולפי מ"ש מקודם דלרבא ה"ל איסור בת אחת ולכו"ע חיילי תרווייהו צ"ל לפי ענ"ד דטעמי' דרע"ק בזה דשבת ויוה"כ חד איסורא הוא וה"ל כמו אחותו מאביו ומאמו דלכו"ע אינו חייב עלי' אלא אחת הא דשלחו לדברי ריה"ג לפי מאי דאפכן ולא שלחו לדברי מ"ד דחייב שתים נ"ל משום דאינהו פשיטא להו כדאפכינן ולכך שלחו סתם לדברי ריה"ג והש"ס הוא דמפרש דמאי דשלחו לדברי ריה"ג היינו לפי מאי דאפכן בהא דהזיד בשבת ושגג ביוה"כ דחייב הקשו התוס' אמאי חייב בחטאת הא ה"ל אינו שב מידיעתו כיון דהזיד בשבת דחמיר ותי' דמ"מ י"ל דמשום יוה"כ היה פי' לפי שהוא יום כפרה ומחילה ועוי"ל דהיה סובר דיוה"כ מכפר אף בלא תשובה כרבי מיהו אכרת דיומא אינו מכפר כנ"ל וה"ל שב מידיעתו שמדא הוה פי' וצא שלחו כלל לדברי ריה"ג אלא לכו"ע שלחו כן כיון דיוה"כ באמת לא היה בשבת וגם באם היה באמת בשבת אין לענין זה שייכות לענין פלוגתא דריה"ג ורבנן לרבא דלכו"ע באיסור בת אחת שניהם חלין ובביאור ענין זה נ"ל דגזרו על בני א"י שיעשו מלאכה ביוה"כ והמה רמו את האויבים ואמרו שיוה"כ חל בשבת ולא השגיחו האויבים על שארי הימים שבאמת שמרו את יוה"כ ביומו מן המלאכה ובעינוי והודיעו לבני הגולה ברמז שהיה אצלם שמדא ואמרו להאויבים שיוה"כ חל בשבת וע"ד רמז שלחו שביום הכפורים שחל להיות בשבת דהיינו בשנה זו הדין שגג בשבת כו' שמתוך כך יבינו שהוציאו קול שיוה"כ הוא בשבת מיהו קשה לי בשלמא הא דשגג בשבת והזיד ביוה"כ דשלח דחייב שפיר דדווקא משום דבאמת ל"ה יוה"כ אבל בהיה יוה"כ פטור לר' יוחנן דר"י נראה דס"ל (פסחים כ"ט א') דסברא דקם ליה בדרבה מיניה כשהוא במזיד פטור מן הקרבן כמוש"ש דלא כפי' התוס' ופליג ארב ששת (שבת צ"ד א') ע"ש ואיהו ס"ל (כתובות ל' ב') דאפילו חייבי מלקות שהתרו בהם היו פטורין מתשלומין אלא הא דשגג ביוה"כ והזיד בשבת קשיא דהא ביוה"כ שחל באמת להיות בשבת ג"כ דינא הכי לר' יוחנן דקם ליה בדרבה מיניה פוטר מקרבן כמו שפוטר מתשלומין ורבין הא ס"ל (כתובות ל"ה א') דחייבי מיתות שוגגין היו פטורין מתשלומין לכו"ע ונ"ל דר' יוחנן ידע דבבבל ס"ל דמזיד דכרת ומלקות פוטר מתשלומין או דידע שהן יודעין דר' יוחנן ס"ל הכי אבל לענין פטור קרבן ל"ה קם לי' בגווייהו אי פשיטא להו כדידי' ולכך שלח להו תרווייהו דהשתא תקשי להו ממ"נ אי סברא דקם לי' בדרבה מיני' פוטר מקרבן קשיא שגג בשבת והזיד ביוה"כ ואי אינו פוטר מקרבן קשיא שגג ביוה"כ והזיד בשבת דהוה פשיטא לי' דה"ל כאיסור בת אחת דעלמא ולכו"ע אין לפטור אשגגה דחדא מינייהו בדלא סברא דקם ליה בדרבה מיני' ומתוך כך יבינו דבאמת לאו יוה"כ ומלתא פסיקתא שלח להו בין את"ל