באר היטב (עה"ת) שיא

או מורייס פטור הא חומץ חייב מתניתין מני רבי היא דתניא רבי אומר חומץ משיב את הנפש דרש ר"ג ב"מ כו' אין הלכה כרבי לשנה נפקי כו"ע מזגו ושתו חלא שמע ר"ג ואקפיד אמר אימר דאמרי אנא דיעבד לכתחילה מי אמרי אימר דאמרי אנא פורתא טובא מי אמרי אימר דאמרי אנא חי מזוג מי אמרי (שם) אימר דאמרי אנא פורתא פי' כמלא לוגמיו טובא מי אמרי ונלענ"ד דשיעורא דטובא היינו רביעית כמו בכל האיסורין ובביאור זה נראה לפו"ר דאדיעבד קאי דאף לענין דיעבד דהיינו לענין חיובא יש חילוק בין פורתא לטובא דבטובא חיובא ג"כ איכא וכתב הל"מ דלפי"ז צ"ל דאף רבנן מחייבי בטובא דאל"כ מנ"ל לר"ג לפסוק לא כרבי ולא כרבנן ולפי"ז י"ל דבאוכלין שאינן ראויין לאכילה וכן משקין שאינן ראויין לשתי' מותר אף לכתחילה אף מדרבנן אף בשיעור שלם בין באיסור יוה"כ בין בכל האיסורין כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קנ"ה ס"ק י"ד והא דהכא אסור לכתחילה אף בפורתא היינו משום דה"ל חצי שיעור וחצי שיעור אסיר מה"ת נר"י ולר"ל עכ"פ מדרבנן אסור כנ"ל אלא שבל"מ הקשה ע"ז קושיא עמוקה דא"כ מאי אמרינן מתניתין רבי היא הא כרבנן נמי אתי דלכך תני ציר ומורייס ולא תני חומץ משום דבציר ומורייס אפינו בטובא פטור משא"כ בחומץ דאף רבנן מחייבי בטובא כנ"ל מיהו י"ל דמ"מ לרבנן ה"ל למתני חומץ ולפרש דבפורתא פטור ובטובא מחייב והנ"מ כתב ע"פ קושיא זו דלענין חיובא וודאי אין שום חילוק בין טובא לפורתא וזה החילוק הוא רק לענין לכתחילה ונראה דהיינו רק מדרבנן ובביאור לישני' דר"ג בהא דאמר אימר דאמרי בדיעבד כו' היינו אימר דאמרי סתם אין הלכה כרבי דוודאי משמע בלי שום חילוק בין פורתא לטובא לענין דיעבד אבל נענין לכתחילה לא אמרתי ואף שממה שדרשתי אין הלכה כרבי באמת משמע דיש ג"כ קולא לענין לכתחילה היינו לענין פורתא אבל לענין טובא לא אמרתי שהרי לא אמרתי היתר לכתחילה בפירוש ועי' במ"ל שפי' זה בענין אחר ולפי"ז שתה חומץ ביוה"כ אפינו טובא פטור לפי מאי דקיי"ל דלא כרבי כמו"ש הרמב"ם ולענין לכתחילה טובא אסור מדרבנן פורתא מותר והיינו אף דאיכא כמלא לוגמיו ולפי"ז ה"ה בכל האיסורין באוכלין ומשקין שאינם ראויים לאכילה ושתי' דאדם בשיעור שלם אסור מדרבנן פחות מכשיעור מותר אף מדרבנן מיהו קשה להתיר מדרבנן לכתחילה אף בפחות מכשיעור ע"כ נ"ע כמו"ש מקודם דחילוק דפורתא וטובא היינו לענין דיעבד וכמו"ש מקודם בישוב קושית הל"מ ולכתחילה מדרבנן אסור בכ"ע אף בכל האיסורין וביוה"כ בזולת החומץ אף דליכא חיובא גם בשיעור שלם והב"י כתב דהרמב"ם אינו גורס כלל לשון אימר דאמרי פורתא טובא מי אמרי מיהו לרפואה אף בענין דליכא סכנה נ"ל להתיר אף לכתחילה אף בשיעור שגם בין ביוה"כ כשמותר משום רפואה בשבת עי' (שבת קכ"ט א') ש"ע א"ח סי' שכ"ח בין בכל האיסורין כמו באיסורי הנאה דמותר בשלא כדרך הנאתן לרפואה שלא ע"י אכילה כדאיתא פסחים כ"ה ב') ע"ש דטעמא שכתב הר"א בר"פ כל שעה לאסור לכתחילה משום דאיהו אחשבי' לאכילה נ"ל דל"ש בזה דהא בכה"ג לא אחשבי' לשם אכילה רק לשם רפואה ואף אם נאמר דאסור מדרבנן משום גזירה בעלמא מ"מ י"ל דהיינו רק שלא לצורך אבל משום צערא לרפואה לא גזרו ועכ"פ בפחות מכשיעור וודאי יש להתיר אף לכתחילה מדרבנן בין ביוה"כ בין בכל האיסורין ועי' בספר הנפלא ש"א בהל' יוה"כ שכתב להחמיר אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אנא חטאת אחת אכל ועשה מלאכה חייב שתים (יומא פ"א א') במשנה ת"ר אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו הי' מלוכלך בטיט או בצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו ואם הי' חולה או שהיו לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש תנא דבי מנשה רשב"ג אומר מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק ואינה חוששת אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת פי' אפילו בידו אחת וגזרו עניו להאכיל בשתי ידים מ"ט אמר אביי משום שיבתא יומא ע"ז ב') שיבתא פירש"י רוח רעה השורה על הידים שלא נטלן שחרית והתוס' כתבו דבשחרית מותר ליטול ידיו בלא"ה דה"ל ידיו מלוכלכות ועי' (שבת ק"ח ב') אלא הכא בנטל ידיו שחרית איירי ומ"מ כשנותן פת לתינוק בלי נטילת ידים איכא משום רוח רעה וכתבו התוס' שבאלו המדינות בזמה"ז אין אותו רוח רעה שולטת ולכך אין נזהרין בזה אף בכל ימות השנה ת"ר ההולך להקביל פני אביו ופני רבו או פני מי שגדול ממנו עובר עד צוארו במים ואינו חושש אבעי' להו הרב אצל תלמיד מאי ת"ש דאמר ר' יצחק בב"ח אנא חזיתי' לזעירי דאזיל לגבי ר"ח בר אשי תלמידיה רב אשי אמר ההוא ר"ח בר אשי הוא דאזיל לגבי דזעירי רבי' רבא שרי לבני עבר ימינא למעבר במיא לנטורי פירי כו' רב יוסף שרי להו לבני תרבו למעבר במיא למיתי לפרקא למיזל לא שרי להו א"ל אביי א"כ אתה מכשילן לעתיד לבוא (שם) וע"ש בגמ' ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו (שם) חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב בין ביוה"כ כו' אר"ח סגן הכהנים כדאי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת בכונה (תענית י"ג א') ועי' (יומא פ"ח ה' ביצה י"ח ב') תוס' ד"ה כל חייבי טבילות ריב"ל ה"ל מטפחת בעיוה"כ ושורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נקובים ולמחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו ערב תשעה באב שורה אותה במים ולמחר מעבירה ע"ג עיניו (יומא ע"ח א') בשינוי לשון קצת וע"ש ריב"ל יצא בסנדל של שעם ביוה"כ (יומא ע"ח ב') פירש"י מין גומא רב יהודה נפיק בדהיטני פירש"י מין שעם אביי נפיק בדהוצי פירש"י של כפות תמרים רבא נפיק בדבלי פירש"י של עשבים וע"ש ר"ה כרך סודרא אכרעי' ונפיק (שם) הקיטע יוצא בקב שלו פי' בשבת ור' יוסי אוסר ותני עלה ושוין שאסור לצאת בו ביוה"כ (שם) וע"ש כבר נתבאר לעיל פ' י"ח פסוק ה' דעל כל עבירות שבתורה יעבור ואל יהרג ובביאור זה בענין זה בדין עוברה שהריחה עי' (יומא פ"ב א' כריתות י"ד)