באר היטב (עה"ת) שי

מקודם דיוה"כ מכפר מקופיא ושעיר המשתלח מכפר מקיבעא ופשוט דהיינו רק בזמן הבית כמו"ש מקודם יכול לא יהא יוה"כ מכפר אלא א"כ התענה בו וקראו מקרא קודש ולא עשה בו מלאכה לא התענה בו ולא קראו מקרא קודש ועשה בו מלאכה מנין ת"ל יום הכפורים הוא מ"מ (שבועות י"ג א') ומקשינן שם מזה דהיינו סתם ספרא דהיינו ר' יהודה אהא דאיתא ג"כ בסתם ספרא שבים אין לא שבים לא והתוס' תמהו שם מאי קושיא דלמא בעשה תשובה בו ביום איירי ונ"ל לפי ענ"ד דצ"ל דקראו מקרא קודש בשעה אחת סגי וכיון שקראו מקרא קודש הרי עשה תשובה וע"ש רש"י ותוס' בפי' מקרא קודש ומסקינן אמר אביי ל"ק הא רבי הא ר' יהודה רבא אמר הא רבי והא רבי ומודה רבי בכרת דיומא פי' דאינו מכפר רק לשבים כמוש"ל והא דתני יוה"כ הוא מ"מ היינו דאע"ג דאינו מכפר אכרת דידי' מ"מ מכפר אכריתות דמקודם לכן יום הכפורים פוטר מאשם תלוי הבאתי לעיל בדיני אשם תלוי ועמש"ל בדיני מעילה מדין יוה"כ אי חשיב כידיעת ספק לחלק בין שני חצאי שיעור למ"ד ידיעת ספק כידיעת וודאי לחלק

שם ועניתם את נפשותיכם יוה"כ אסור באכילה ובשתיה ברחיצה ובסיכה בנעילת הסנדל ותשמיש המטה. המלך והכלה ירחצו את פניהם והחי' תנעול את הסנדל דברי ר"א וחכמים אוסרין (יומא ע"ג ב') וידובר להלן נידון השיעורים אסור ענוש כרת א"ר אילא כו' לא נצרכה אלא לחצי שיעור הניחא למ"ד חצי שיעור אסור מה"ת אלא למ"ד חצי שיעור מותר מה"ת מאי איכא למימר דאתמר ח"ש ר' יוחנן אמר אסור מה"ת ור"ל אמר מותר מה"ת כו' מודה ר"ל שאסור מדרבנן (שם בגמ') ועמ"ש בסדר ויקרא בדיני שבועות העדות ובדיני שבועות בטוי ובסדר קדושים בדיני שבועות וכל היכא דתני ענוש כרת לא תני אסור והתניא אעפ"י שאמרו אסור בכולן לא אמרו ענוש כרת אלא על האוכל ושותה ועושה מלאכה בלבד ה"ק כשאמרו אסור לא אמרו אלא בחצי שיעור אבל בכשיעור ענוש כרת ואעכ"י שענוש כרת איי ענוש כרת אלא אוכל ושותה ועושה מלאכה בלבד ואב"א כי קתני אסור אשארא (שם ע"ד א') ביאור פלוגתייהו דר"י ור"ל וביאור עניני השיעורין הבאתי בפ"ג פסוק י"ז ועש"ה אשארא פירש"י משום רחיצה וסיכה דליכא כרת תני אסור ונראה דלפי"ז אתי ג"כ ברייתא כפשטא דמלתא בלי תיקון כל הני דזולת אכילה ושתי' ילפינן להו (יומא ע"ו ב' ע"ז א') מקראי לענין דה"ל עינויין ובמס' שבת פ"ו א') במשנה איתא מנין לסיכה שהיא כשתי' ביוה"כ אעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנאמר ותבוא כמים גו' וכשמן בעצמותיו והובא (יומא ע"ו ב' נדה ל"ב א') ועי' תוס' (יומא ע"ז א') שכתבו דכל הני דזולת אכיל' ושתי' אינם מה"ת ואף סיכה אינה מה"ת וכ"כ (נדה שם) וכן הביא הרא"ש בשם הר"י ובשם הריב"א מהירושלמי וערש"י ויומא ע"ד א"ז ד"ה שבתון שבות ועמש"ל פכ"ב האוכל ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה והשותה מלא לוגמיו חייב כל האוכלין מצטרפין לככותבת וכל המשקין מצטרפין מלא לוגמיו האוכל ושותה אין מצטרפין (יומא ע"ג ב') במשנה בעי ר"פ ככותבת שאמרו בגרעינתה או בלא גרעינתה כו' (יומא ע"ט א') וע"ש רש"י ותוס' בביאור זה ולפענ"ד נ"ל דבמשנה לא היה הגי' כמוה כגרעינתה והוגה אח"כ במשנה ע"פ הגי' כמו שכתבו התוס' בכ"ד רב אשי לא מבעיא לי' הא דר"פ גסה אתמר כל כמה דגסה כו' (שם) אמר רבה אמר רב יהודה כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה וקיי"ל לרבנן דבהכי מיתבה דעתי' בציר מהכי לא מיתבא דעתי' (שם) ומסקינן שם דשתי כותבות בלא גרעינתן ל"ה כביצה ע"ש רב זביד אמר כותבת הגסה שאמרו חסרה מכביצה (שם) וכן הוא מסקנא דשמעתתא שם כביצה משבעא ככותבת מיתבא דעתיה (שם) ועמש"ל פ"ג בעניני השיעורין השותה מלא לוגמיו אר"י א"ש לא מלא לוגמיו ממש אלא כל שאלו יסלקנו לצד א' ויראה כמלא לוגמיו והא אנן תנן מלא לוגמיו אימא כמלא לוגמיו מיתיבי כמה ישתה ויהא חייב בש"א רביעית בה"א מלא לוגמיו ר' יהודה אומר כו' כמלא לוגמיו ר"י בן בתירא אומר כדי גמיעה מי עדיפא ממתניתין דאוקמינן כדי שיראה ה"נ כדי שיראה א"ה היינו ר"א א"ב מלא לוגמיו דחוק מתקיף לה רב הושעיא א"כ פי' דבכל כמלא לוגמיו קאמר דהיינו פחות מרביעית ה"ל מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה א"ל כי אתשל בעוג מלך הבשן אתשל דה"ל מחומרי ב"ש ומקולי ב"ה (יומא פ"א ב') וע"ש דמוכח מזה כדאיתא שם להדיא דבאכילה לכל חד וחד בככותבת ובשתי' לכל חד וחד בכמלא לוגמיו דידי' משערינן ומוכח עכ"פ מכל הנ"ל באדם בינוני הוה פחות מרביעית מיהו נראה דהוה רובו של רביעית כמו"ש התוס' (פסחים ק"ז א') ד"ה אם טעם מלא לוגמיו ושיעור רביעית עמש"ל פ"ג פסוק י"ז אר"פ אכל אומצא ומלחא מצטרף ואע"ג דלא אכילה היא כיון דאכלי אינשי מצטרף אמר ר"ל ציר שע"ג ירק מצטרף לככותבת ביוה"כ פשיטא מ"ד משקה היא קמ"ל כל אכשרא אוכלא אוכלא הוא כשם שבכל האיסורין כזית בכדי אכילת פרס מצטרף כמוש"ל פ"ג ע"ש כ"כ ביוה"כ ככותבת בכדי אכילת פרס מצטרף לכשיעור (יומא פ' ב') וכן דין צירוף כמלא לוגמיו במשקין בכדי אכילת פרס כמוש"ל שם בכל האיסורין ששיעורן ברביעית ע"ש ודעת הרמב"ם בזה נשגב מאתנו והבאתי לעיל שם אר"ל האוכל אכילה גסה ביוה"כ פטור מ"ט אשר לא תעונה כתיב פרט למזיק ועי' תוס' (פסחים ק"ז ב') ד"ה דלמא אתי למיכל א"ג (נזיר כ"ג א') ד"ה פסח יבמות מ' א' ב"ק ק"י א' עבודת כוכבים י"ב) תוס' ד"ה אלא ועי' מ"ל בהל' יסודי התורה פ"ה שכתב דבהני שלוקין עליהן שלא כדרך הנאתן חייב אף באכילה גסה אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתי' ושתה ציר או מורייס פטור (יומא פ"א א') במשנה אמר רבא כס פלפלא ביומא דכיפורא כס זנגבילא ביומא דכיפורא פטור (שם ב') ומפרשינן שם דווקא ביבשתא ת"ר אכל עלי קנים פטור לולבי גפנים חייב אלו הן לולבי גפנים א"ר יצחק מגדלאה כל שלבלבו מר"ה עד יוה"כ (שם) שתה ציר