באר היטב (עה"ת) שט

יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד"א בר"ה דיכולין ב"ד לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה והיינו טעמא דלולב וה"ט דמגילה שם ועי' תוס' שם ת"ר פעם א' חל ר"ה להיות בשבת אמר להם ריב"ז לבני בתירא נתקע א"נ נדון א"ל נתקע ואח"כ נדין לאחר שתקעו א"ל נדון א"ל כבר נשמעת קרן ביבנה ואין משיבין לאחר המעשה (שם) א"ר אליעזר כי' א"ל אחד יבנה כו' אמרו לו היינו ת"ק א"ב בי דינא דאקראי (שם) ונחלקו בזה הראשונים בהלכה למעשה אם ב"ד שאינם סמוכין ואינם רק שלשה רק שהן קבועין אי הוה בכלל ב"ד קביע דשמעתין או דב"ד של דיינים שאינם סמוכין ה"ל ב"ד דאקראי והמנהג שלא לתקוע בשום מקום הא דתוקעין בכל מקום שיש שם ב"ד או ביבנה אי היינו גם בפני ב"ד וגם שלא בפני ב"ד עי' גמ' (שם ל' א) דיני ברכות מלכויות זכרונות ושופרות ותקיעת שופר על סדר הברכות יתבאר במהדורא תנינא ועי' (ר"ה נ"ב א' ב' ט"ז א' ב')

(כ"ז) יום הכפורים הוא יום סליחה ומחילה יום שנתנו בו לוחות אחרונות (ב"ב קכ"א א') תניא בסדר עולם נמצא ענה בז' בסיון וירד בי"ז בתמוז ושבר הלוחות ובי"ח בתמוז עלה ובקש רחמים עליהם שנאמר ואתנפל גו' וירד בכ"ח באב ופסל בי לוחות אבנים וענה בכ"ט באב וירד משה בי' בתשרי והלוחות בידו באותו יום נתרצה המקום לישראל שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך לפיכך סליחה וכפרה היא לדורות רש"י (ב"ב קכ"א א') ועי' (תענית ל' ב') רש"י שם ועי' תוס' (ב"ק פ"ב א' יומא ד' ב' שבת פ"ו) ובפרקי דר"א איתא דארבעים יום האמצעים עשה משה במחנה ואז שרף העגל ודן החייבים ותיקן השבטים ועי' מ"ש בספר שמות פ' י"ט פסיק א' פ' כ"ד פסוק ע"ו מיתה ויוה"כ מכפרין עם התשובה. תשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל ל"ת ועל החמורות היא תולה עד שיבוא יוה"כ ויכפר האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו נעשות תשובה אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו כו' (יומא פ"ה ב' במשנה) ופשוט היא דיו"כ מכפר על הזדונות כשגגות ומפורש (שבועות ב' ב' י"ב ב') ע"ש וגם פשוט הוא דיוה"כ מכפר בזמה"ז אף בלא קרבנות כמי שהיה מכפר בזמן הבית ע"י קרבנות כדכתיב לדורותיכם בכל מושבותיכם וידובר להלן עם התשובה אין בפ"ע לא לימא דלא כרבי דתניא ר"א על כל העבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יוה"כ מכפר חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בשר שאם עשה תשובה יוה"כ מכפר ואם לא עשה תשובה אין יוה"כ מכפר אפילו תימא רבי תשובה בעי יוה"כ יוה"כ לא בעי תשובה (שם) ביאור האי פירוקא קשה לפי ענ"ד ובירושלמי איתא ר"ז בשם ר"י מקשי מי סבר רבי יוה"כ מכפר בלא תשובה ר"א כי' מודה רבי שאין יוה"כ מכפר אלא בתשובה ע"ש ונ"ל דהיינו שאינו מכפר כפרה גמורה בלא תשובה אבל מ"מ הוא מכפר קצת בלא תשובה ולפי"ז נ"ל בביאור תי' הגמ' תשובה בעי יוה"כ פי' תשובה דוודאי מכפרת בקלות מ"מ בעי תשובה בחמורות והיינו ע"כ לכפר כפרה גמורה דבלא יוה"כ אינה מכשרת כפרה גמורה יוה"כ לא בעי תשובה בתמיה אלא אעפ"י דס"ל לרבי דיוה"כ מכפר בנא תשובה היינו קצת כפרה ומתניתין בכפרה גמורה איירי ולפי"ז נ"ל דכמו דתשובה לא בעי יוה"כ רק בחמורות כן יוה"כ לא בעי תשובה לכפרה גמורה לרבי רק בחמורות אבל בקלות יוה"כ מכפר כפרה גמורה אף בלא תשובה לרבי ולפי"ז א"ש מ"ש הרמב"ם הל' תשובה פ"א ה"ב ע"ש על עשה ועל ל"ת השתא אל"ת מכפרת אעשה מבעיא א"ר יהודה ה"ק על עשה ועל ל"ת הניתק לעשה ועל ל"ת גמור לא כו' ת"ש לפי שנאמר בחורב תשובה ונקה יכול אף לא תשא עמהם ת"ל לא ינקה יכול אף שאר חייבי לאוין כן ת"ל את שמו שמו הוא דאינו מנקה אבל מנקה שאר חייבי לאוין תנאי היא דתניא על מה תשובה מכפרת על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה ועל מה תשובה תולה ויוה"כ מכפר על כריתות ומיתות ב"ד ועל ל"ת גמור (שם פ"ה ב' פ"ו א') אמר מר לפי שנאמר בחורב ונקה מנ"ל דתניא רא"א א"א לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה וא"א לומר לא ינקה שכבר נאמר נקה הא כיצד מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים שאל ר' מתיא בן חרש את ר"א בן עזריה ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש א"ל שלשה הן ותשובה עם כאו"א עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר שובו בנים שובבים עבר על ל"ת ועשה תשובה תשובה תולה ויוה"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם גו' עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם גו' אבל מי שיש בידו חילול השם אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר ונגלה גו' אם יכופר גו' עד תמותון ה"ד חילול השם אמר רב כגון אנא אי שקילנא בשרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר כו' (שם) וע"ש בגמ' דג' מיני תשובות הן מאהבה מיראה וע"י יסורין במס' (שבועות י"ג א') איתא בשינוי לשון קצת אמר רבא ומודה רבי בכרת דיומא פירש"י אאכילה ומלאכה דיוה"כ דאי לא תימא הכי כרת ביוה"כ לרבי ליכא אלמא לא משכחת לה כגון דעבד בלילא ומית דלא אתא יממא לכפורי עליה פירש"י שאינו מכפר אלא יום כדכתיב כי ביום הזה גו' אלא אימא כרת דיממא לרבי לית ליה אלמא לא משכחת לה דאכל אומצא וחנקיה ומית אי נמי דאכיל סמוך לשקה"ח דלא הוה שהות לכפורי עליה מוכח לפו"ר מהני פירוקי דכל שעה דיוה"כ מכפרת ועי' תוס' שם שהביאו שהשעיר מכפר מיד ויוה"כ אינו מכפר עד שתחשך ופי' אכל אומצא וחנקיה ל"ד מיד אלא כלומר שמת קודם שתחשך ואכל סמוך לשקה"ח היינו אע"ג דלא מת בו ביום וכ"ז דחוק מאד לפי ענ"ד ע"כ נ"ע כפשט הגמ' דכ"ש דיוה"כ מכפרת ולפי"ז צ"ל כמו"ש התוס' שם