באר היטב (עה"ת) לא

העבה מבטל להשמן שנבלע בה מהרכה בביאור סברת המקשה שהוצרך להא דמין במינו לא בטל יש לעיין דנהי דהקומץ נתערב במחצה על מחצה ולא ביותר ממנו אכתי לא יכנס להעבה שמן מהרכה יותר משמן העבה דמכיון דשמן העבה הוא שליש מהרכה א"כ לא יבלע ממנו לפי חשבון רק שליש ואיך יתבטל השמן בשמן אף למ"ד מין במינו בטל ואף בלא סברא דעולין אין מבטלין זה את זה גם בביאור התי' יש לעיין איך הסולת של העבה מבטל להשמן שנבלע בו מהרכה הא אין בו כדי לבטל שהרי לפי חשבון עולה לוג לעשרון ובוודאי הוא שלוג שמן ניכר הוא בעשרון והנ"ל בזה הדאין שמן הרכה נבלע בהעבה לפי חשבון אלא פחות מכן והלכך אי לאו הא דמין במינו לא בטל היה בדין שהשמן שנבלע בהעבה מהרכה יתבטל בשמן העבה שמרובה ממנו מיהו אכתי אין זה מספיק כ"כ לישוב מ"ש בסברת המתרץ ונראה לי לפי"ז דצ"ל דאין שמן הרכה נכנס להעבה רק משהו בעלמא ואם לא נאמר כן צ"ל דאף דליכא בהעבה כדי לבטל את כל השמן שנכנס בתוכו מהרכה מ"מ הוא מבטל משהו ממנו כמו"ש במס' (עבודת כוכבים מ' א' פסחים מ"ד) ע"ש ולפי כ"ז נ"ל דלר"י אין כשר קומץ בקומץ רק כשהשמן שבהן שוה והקומצין שוה שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפ"ע כשרות ואם לאו פסולות (מנחות כ"ג א') ופירש"י דאיתא בת"כ מסלתה ולא מסלת חברתה ובהא דכשרות ביכול לקמוץ מכ"א בפ"ע אף אם היה בהתערובות רוב ממנחה אחת מוכח בגמ' (שם ב') דאם היה בדין שהמיעוט בטל ברוב ה"ל אותה שהיא המיעוט חסרה ואינו מפריש עליה קומץ אלא דהכא ליכא ביטול וביאור זה דקודם קמיצה לכו"ע לא בטל לר"י משום מין במינו ולרבנן משום דעולין אין מבטלין זא"ז והכא כולן עולין הן דכל פורתא חזי למקמץ כדאיתא בגמ' שם בהא דקומץ שנתערב במנחה ואע"ג דמהתערובות א"י לקמוץ כנ"ל מ"מ כיון דאי לא נתערב חזי למקמץ הוה ליה עולין כפירש"י שם ומנידון אי איכא ביטול לאחר קמיצת הראשונה קודם קמיצת השניה פרכינן שם בגמ' והא הכא כיון דקמץ לה מחדא אידך ה"ל שיריים ולא קא מבטלי שיריים לטבלא מני אי רבנן הא אמרי עולין אין מבטלין זה את זה הא מין במינו בטל אלא פשיטא ר' יהודה בשלמא למ"ד בתר בטל אזלינן שפיר דבטל ה"ל כמבטל דלכי קמץ מאידך ה"ל שיריים כי הני אלא למ"ד בתר מבטל אזלינן שיריים מי הוו טבלא לימא לרב חסדא דלא כר' חייא ובביאור כ"ז נראה לי דכשקומץ מאותה שהיא מעוטה בתערובות אין לחוש שהשיריים מתבטלין בהטבל וה"ל חסרה בין קמיצה להקטרה דלכו"ע השיריים אסורין באכילה כדאיתא (מנחות פ' ב') ע"ש וכן דתהוי אידך יתר סלתה דאי אפשר להחולין שיתהוו טבל ע"י תערובות כמוש"ל פרשה א' פסוק ג' בענין תערובות דבע"ח דאין הרשות מתבטל במצוה להיות מצוה והלכך ל"ה חסר סלתה וכן אידך לא הוי יתר סלתה כיון דהיתרין אינו טבל אלא דהקושיא הוא דמשמע דיכול לקמוץ בתחילה מאיזו שירצה והיינו אף מאותה שהיא מרובה בהתערובות וא"כ קשיא לרבנן וכן לר' יהודה למ"ד בתר מבטל אזלינן איך המעוטה כשרה אחר קמיצת המרובה הא הטבל מתבטל בהשיריים ומתרצינן בגמ' כדר"ז נאמר הקטרה בקומץ ונאמר הקטרה בשיריים מה קומץ אינו מבטל חבירו אף שיריים אין מבטלין שיריים וכן אין מבטלין לטבלא קומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה לא יקטיר פי' אף כולה לא יקטיר משום דאותה שלא נקמצה אסורה למזבח ונ"ל דהיינו רק לרבנן דמתניתין (זבחים ע"ז א') באיברי חטאת דלא אמרינן בכה"ג דעולה לשם עצים אבל לר"א דשם וכן לתנא דברייתא דשם לכו"ע ה"נ יקטיר לכתחילה ואם הקטיר אף לחכמים דמתניתין דשם כשרה זו שנקמצה (שם) והא דלא אמרינן בזה הואיל ונדחה ידחה עיין מש"ש (זבחים ע"ט ב') ד"ה אם לא נמלך ונתן כשר והא דאין הקומץ מתבטל בהמנחה היינו כדרבי זירא כנ"ל נתערב הקומץ בשיריים לא יקטיר ואם הקטיר כשר דאין הקומץ בטל כדרבי זירא כנ"ל אמר רבא עשרון שחלקו ואבד א' מהם והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון והרי שלשתן מונחים בביסא כו' קמץ מן האבוד שיריו וראשון נאכלין מופרש אינו נאכל קמץ מן המופרש שיריו וראשון נאכלין אבוד אינו נאכל קמץ מן הראשון שניהם האחרים אינם נאכלין דשניהם שייכים לראשון בשוה וכיון דאינו ניתר רק חד מינייהו ולא ידיע מאן מינייהו שניהם אסורים אביי אמר אפי' קמץ מאחד מהם שניהם אינם נאכלין מ"ט כולהו נמי בני ביקתא דהדדי נינהו מתקיף לה ר"פ שיריים דידי' מיהו נאכלין הא איכא דוקא דקומץ דלא קריב מתקיף לה כו' וקומץ גופיה היכי קריב הא איכא תלתא חולין רב אשי אמר קומץ בדעתא דכהן תליא מלתא וכהן כי קמץ אעשרון קא קמץ (מנחות כ"ד ב') שם מלא קמצו גו' קמצו מבורץ קמצו בראשי אצבעותיו פסול (מנחות ו' א') פירש"י מבורץ שנראה קמח בין ראשי אצבעותיו לפס ידו בראשי אצבעותיו שלא פשט אצבעותיו על כל פס היד היכי עביד כו' חופה שלש אצבעותיו עד שמגיע על פס ידו וקומץ (שם י"א א' ג') אצבעותיו היינו קמיצה אמה אצבע במחבת ומרחשת מוחק בגודלו מלמעלה ובאצבע קטנה זו זרת מלמטה (שם י"א א') ועיין שם בעיין דר"פ דנראה דצריך לתחוב כל פס ידו לתוך הקמח ולקמוץ בעי רבא קומץ שמצה שמנו ע"ג עצים מהו חיבורו עולין כעולה או לא תיקו (מנחות כ"ג א') שם והקטיר גו' הקומץ והלבונה מעלן ביום דווקא (מנחות כ"ו ב') וכל הקרב ביום אינו קדוש בכלי אלא ביום (מנחות ק' א' תמורה י"ד א'):

שם המזבחה:

עי' תוס' (זבחים נ"ט ב') מד"ה עד שלא נבנה דהקטרת הקומץ א"צ מזבח ואין זה נכון לפענ"ד

(ג) והנותרת מן המנחה גו'. האוכל שירי מנחה לפני הקטרת הקומץ עובר בלאו הבא מכלל עשה כמי בזבחים קודם זריקה (מכות י"ז ב') אימתי הקומץ מתיר שירים ר' חנינא אמר משמשלה בו האור רי"א משיצית בו האור ברובו (מנחות כ"ו ב') הקומץ והלבונה מעכבין זא"ז (שם כ"ז א') במשנה בעי ר' יצחק נפחא קומץ מהו שיתיר כנגדו בשירים פירש"י כשהקטיר הקומץ לבדו ע"מ להתיר חצי השירים וביררן לחלקו מהו לאכלן משרי שרי