באר היטב (עה"ת) שח

א) דקשיא להו כיון דר' אבהו מחמיר כ"כ היה לו לחוש לדברי ר' יהודה ג"כ דס"ל אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום ב) דמ"מ לכו"ע מדרבנן אסור להפסיק לכתחילה בין תקיעה לתרועה ובין תרועה לתקיעה. ג) דהפסק קיל שופר גרע טפי והוה הפסק אף בלא שהיה כדי לגמור מיהו בין תקיעה לתקיעה דהיינו בין סדר לסדר אין קפידא אף לפי סברא זו וידובר עוד להלן מדיני ההפסקות הקשו בתוס' למה תיקן למעבד שלשה סדרים שלמים כדמשמע מלשון הש"ס תקיעה אחרונה דתשר"ת תעלה לתקיעה ראשונה דתש"ת והאחרונה דתש"ת תעלה לראשונה דתר"ת ממ"נ ויש מי שכתבו דכוונה על תנאי ל"ה כוונה וס"ל מצות צריכות כוונה עכ"פ מדרבנן ולכתחילה אבל דעת רוב הפוסקים והמפרשים דכוונה על תנאי הוה כוונה וכן נראה (זבחים פ') דבתערובות כוסות יתן מזה ומזה אף למ"ד מצות צ"כ (גיטין כ"ה) בסוגיא דברירה דמשמע להדיא דכוונה על תנאי הוה כוונה ועמ"ש בספרי עוד"ד (גיטין פ"ו ב') בד"ה דאי ר"א הא לא ידעי בה"מ קא מגרשה ושם פ"ד ב' ד"ה אר"כ כתבו בתוכו תנן בביאור ענין זה והנ"ל לפי ענ"ד בזה משום דלפעמים שהוא מפסיק הרבה בין סדר נסדר ואז צריך לעשות תקיעה מחדש לכתחילה כמוש"ל לא פלוג רבנן והצריכו לעשות שלשה סדרים שלמים בכ"ע ועונ"ל דתיקן כן כדי להרבות בתקיעות דשלש שלש דמה"ת יוצא בין בגנוחי בין בילולי בין בתרויייהו וחששא דהפסק הנ"ל הייני רק מדרבנן לשם חומרא בעלמא תקע בראשונה ומשך בשני' כשתים אין בידו אלא אחת (ר"ה ל"ג ב') במשנה ולעיל שם כ"ז א' מקשינן מהא להס"ד דשמע מקצת תקיעה תחינה בלי סוף או סוף בלי תחילה יצא אמאי תסלק ני' בתרתי ומתרצינן פסוקי תקיעתא מהדדי לא פסקינן ומשמע בפשיטות דאשני' קאי דאין לו ממנה אלא אחת והרא"ש הביא מהירושלמי לפי מה שהבינוהו הראשונים דפי' אין לו אלא אחת היינו רק תקיעה ראשונה ולכך א"ש הא דתני תקע בראשונה אבל השניה לא עלתה לו לכלום משום דחצי הראשון אין לו סוף וחצי השני אין לו תחילה ועוד דקודם שתקע לתרועה שלפניה איני יוצא בתקיעה לשם סדר אחר ואע"ג דקיי"ל מצות אין צ"כ מ"מ הכא דכיון בסופה לשם תקיעה אחרת גרע טפי וביאור זה לפי מ"ש מקודם דכשמתכוין שלא לצאת וודאי דאינו יוצא י"ל דה"נ בסוף התקיעה ה"ל מתכוין שלא לצאת בה לשם תקיעה לתרועה שלפני' או שהדין בזה כמו בתוקע להתלמד דה"ל מתעסק והגמ' דלעיל שם שהבאתי פי' הרא"ש דלהס"ד דפסקינן תקיעתא וודאי קשיא דתסלק לי' השני' לשתים אבל לפי מאי דמסקינן פסוקי תקיעתא לא פסקינן או באת"ל דשמע מקצת לא יצא וודאי דשניה לא עלתה לו ללא כלום ואין ני רק הראשונה מהשתי תקיעות שתקע וכל זה דברי תימא הן לפיענ"ד והעיקר כמו"ש הרמב"ן הובא ברא"ש דהירושלמי איירי דשמע מתוקע שתקע תחילתה או סופה במתעסק דבכה"ג אין לו כלום אי משום דאין לו תחילה או משים דאין לו סוף והפי' דאין לו אלא אחת דמתניתין היינו שאין לו אלא אחת מאותה השני' והא דקתני תקע בראשונה כתב הרא"ש משום דאין שיעור לתקיעה למעלה משיעור הנ"ל והלכך אינו ניכר הכפלת התקיעה השני' רק ע"י הראשונה שעי"ז ניכר הכפלת תקיעה שני' ושמעינן מן הדא כפי מה שנ"ע בלא"ה שהמאריך בתקיעה הרבה לא אמרינן דמה שמאריך דהוה שלא לצורך הוה כמתעסק וממילא ה"ל תחילה בלי סוף דלא יצא אלא דכיון שתוקע לשם מצוה כל שמאריך בה ה"ל בכלל המצוה ופסקו כל הפוסקים דה"נ יכיל להרבות בשברים וביבבות כמה שירצה ואין בזה שום בית מיחוש ועמש"ל בענין אם בא להאריך בכ"א מהשברים. הפסיק בתרועה בין תקיעה לשברים או בין שברים לתקיעה או הפסיק בשברים בין תקיעה לתרועה או בין תרועה לתקיעה אף שעשה הכל בנשימה אחת מוכח מהגמ' הנ"ל גבי תקנת ר' אבהו לחד תירוצא שכתבתי שם דהפסיד תקיעה ראשונה עכ"פ מדרבנן ונראה מהפוסקים דאף יבבא אחת או שבר א' הוה הפסק ואפילו בתשר"ת אם הריע יבבא אחת קידם השברים הוה הפסק עשה שתי תרועות בזאח"ז ע"י הפסק כדי נשימה ביניהם בין בתר"ת שהפסיק בין היבבות בין בתש"ת והפסיק כנ"ל בין השברים פסקו בש"ע דהפסיד גם התקיעה הראשונה היה צריך לעשות תרועה ולא עלתה בידו אפילו כמה פעמים פסקו דלא הפסיד כלום וכן בשברים וכן בתקיעה אחרונה היה צריך לתקוע תשר"ת ואחר שתקע שני שברים או שבר א' התחיל להריע אם גמר התרועה דעת הראב"ן הובא בט"ז דהפסיד התקיעה והסכמת הש"ע דלא הפסיד התקיעה ושאני מדין דאם התחיל להריע בתשר"ת קודם התחלת השברים דכיון דהתחיל בשברים שברים ותרועה חדא מלתא היא בסדר דתשר"ת ולענין השברים שתקע אם גמר התרועה הסכימו דהפסיד השברים ואם לא גמר התרועה י"א דלא הפסיד השברים שתקע ומשלים כפי מה שהיה צריך קודם שהריע וי"א דבכ"ע הפסיד השברים שעשה אין מעכבין את התינוקות מלתקוע אבל מתעסקין עמהם עד שילמדו (ר"ה ל"ב ב' במשנה) הא נשים מעכבין והתני' אין מעכבין לא את הנשים ולא את התינוקות מלתקוע ביו"ט אמר אביי ל"ק הא ר' יהודה הא ר' יוסי ור"ש דתניא דבר אל בני ישראל בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות פי' אסורות דמשתמשות בקרבן דברי ר' יהודה ר' יוסי ור"ש אומרים נשים סומכות רשות (ר"ה ל"ג ב') והסכמת הפוסקים דגם אחר יכול לתקוע בשבילן יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה משחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהיו תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד א"ר לא התקין ריב"ז אלא ביבנה בלבד אמרו לו אחד יבנה ואחד כ"מ שיש בו ב"ד כו' (ר"ה כ"ט ב' במשנה) מנה"מ א"ר לוי בר לחמא כו' כתוב אחד אומר שבתון זכרון תרועה וכתיב אחד אומר יום תרועה יהיה לכם ל"ק כאן ביו"ט שחל להיות בשבת כאן ביו"ט שחל להיות בחול אמר רבא אי מדאורייתא במקדש היכי תוקעין ועוד הא לאו מלאכה היא דאצטריך קרא למעוטי כו' אלא אמר רבא מדאורייתא משרא שרי ורבנן הוא דגזור ביה כדרבה דא"ר הכל חייבין בת"ש ואין הכל בקיאין בת"ש גזירה שמא