באר היטב (עה"ת) שו

דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה ועמש"ל בדיני לולב סדר תקיעות שלש של שלש שלש שיעור תקיעה כשלש תרועות שיעור תרועה כשלש יבבות (ר"ה ל"ג ב' במשנה) והתניא שיעור תקיעה כתרועה אמר אביי תנא דידן קא חשיב תקיעה דכולהו בבי ותרועות דכולהו בבי תנא ברא קא חשיב חד בבא ותו לא (שם) שיעור תרועה כ"ג יבבות והתניא שיעור תרועה כשלשה שברים אמר אביי בהא ודאי פליגי דכתיב יום תרועה יהיה לכם ומתרגמינן יום יבבא יהא לכון וכתיב באמיה דסיסרא בעד החלון נשקפה ותיבב גו' מ"ס גנוחי גנח ומ"ס ילולי ילל (ר"ה ל"ג ב') שיעור תרועה כשלש יבבות התרועה פשוט שהיא לא פחות ג' קולות נפרדים זה מזה משהו והיינו שלש יבבות והא דתני כשלש יבבות וכן הא דתניא כשלשה שברים כתב הר"ן משום דעיקר לשון יבבא ושבר היינו הנעשה ע"י הפה בגונח ובוכה וגי' ר"ח שלש יבבות שלשה שברים. בשיעור יבבא דעת רש"י דהיינו קול היותר קצר שקורין טרומייט ודעת הריב"א וריב"ם הובא בתוס' דהיינו שלש קולות היותר קצרים דהיינו שלש טרומייטין וא"י מנ"ל הא וא"י אם כוונתם דיבבא היינו קול ארוך קצת כשיעור שלש טרומייטין או דהיינו ממש שלש טרומייטין ולפי"ז תהיה התרועה תשעה טרומייטין ולפי"ז שיעור השברים כשיעור התרועה אלא דתרועה עושה ט' טרומייטין נפרדים ובשברים עושה שלש כחות שכ"א מהם הוא כשיעור ג' טרומייטין עם ההפסקות שביניהם וכן הוא דעת הטור והב"י וכנ"ע בביאור דברי הריב"א וריב"מ תנא דידן קא חשיב תקיעה דכולהו בבי כו' דעת הרמב"ם דהיינו דתנא דמתני' קאמר דשיעור השש תקיעות כשיעור השלש תרועות ותנא דברייתא קאמר דשיעור תקיעה דחד סדרא דהיינו שתי תקיעות כשיעור התרועה ולפי"ז שיעור תקיעה כחצי תרועה אבל דעת רוב הפוסקים והמפרשים שכנ"ע דתנא דמתני' קאמר דשיעור כולהו תקיעות ראשונות וכן שיעור דכולהו ג' תקיעות אחרונות המה כשיעור הג' תרועות ותנא דברייתא קאמר דשיעור כ"א מהתקיעות הוא כשיעור תרועה והיינו פשוט כשיעור הג' יבבות עם ההפסקות שביניהם והתניא שיעור תרועה כשלשה שברים החילוק שבין יבבות לשברים דעת רש"י ותוס' שהשבר יותר ארוך מיבבא וידובר להלן משיעור אריכותו דגנוחי גנח דהיינו כדרך החולה שגונח מלבו הוא מאריך קצת בכ"א מהגניחות וילולי ילל דהיינו כאדם הבוכה ומתאונן הוא מקצר בכ"א מקולי היללות שלו בל"ר חליפען בל"א שלוחצען ודעת בעה"ע לפי' האחרון שבב"י בדבריו שקול השבר וקול היבבא שוין אלא שהשברים ההפסקות שבין הקולות הם ארוכין יותר מההפסקות שבין היבבות ולפי ענ"ד נ"ל שהשבר משונה מהיבבא באיכותו שהשבר הוא קול משובר כנהוג אצלנו והיבבא היא קול פשוט ולפי המנהג שלנו השבר משונה מיבבא בתרתי שהוא ארוך ממנו ואינו פשוט וידובר להלן. בהא ודאי פליגי כו' ומתרגמינן יום יבבא כו' צ"ל לפי"ז דאף דבלישנא דקרא בלה"ק ובארמי אין חילוק בין יבבות לשברים מ"מ בלשון התנאים המה נקראים בלשונות מיוחדים ולכך א"א לומר דיבבות היינו שברים ובביאור האי פירוקא אהייא קאי דעת רוב המפרשים והפוסקים דלא קאי רק ארומיא דלשון יבבות אלשון שברים אבל פירוקא דאביי ברומיא דשיעור תקיעה כדקאי קאי ולפי"ז שיעור תקיעה לתנא דברייתא ארוכה מלתנא דמתני' אבל דעת הראב"ד ז"ל דלפי מסקנא זו הדר ביה משינויא דאביי הנ"ל אלא דלכו"ע שיעור תקיעה כשיעור שלשה שברים עם ההפסקות שביניהם אלא שכל שבר הוא כשלש יבבות והלכך תנא דמתני' דס"ל שיעור תרועה שלש יבבות שיעור התקיעה כשלש תרועות ולתנא דברייתא דשיעור תרועה כשלשה שברים שיעור תקיעה כתרועה ובשיעור היבבא ס"ל כפירש"י דהיינו טרומייט דאין סברא שיהיה לפי"ז שיעור התרועה לתנא דברייתא כ"ז טרומייטין ולפי"ז שיעור תקיעה לכו"ע הוא כשיעור תשעה טרומייטין עכ"פ לפי"ד הראב"ד ידענו יתרון השבר על היבבא אבל לפי דעת המפרשים זולתו לשיטת רש"י דיבבא היא טרומייט אחד לא נתבאר שיעור היתרון ונ"ל דלשיטת רש"י השבר הוא לפחות טרומייט א' עם הפסק שבין טרומייט לחבירו ויהיה לפי"ז שיעור התקיעה או התרועה לתנא דברייתא שלשה טרומייטין עם הב' הפסקות שביניהם ועוד כדי ג' הפסקות מה שכ"א מהשברים גדול מיבבא שהיא טרומייט אחד ולדעת הריב"א וריב"מ כבר נתבאר מקודם ששיעור השברים כשיעור התרועה וא"כ גם שיעור התקיעה כן הוא בין לתנא דמתני' ובין לתנא דברייתא ובענין אם בא להאריך בכ"א מהשברים יותר משיעור הנ"ל לפי מש"ל שהשבר משונה מיבבא במה שאינו קול פשוט נ"ל לפי ענ"ד דאין לו שיעור למעלה אבל כל המפרשים והפוסקים הנ"ל דס"ל דשינוי השבר מתקיעה הוא רק במה שהוא קצר מתקיעה כתבו דצריך שיהיה לכל היותר פחות משיעור תקיעה ושיעורה כבר נתבאר דלפי"ד הראב"ד ולדעת הריב"א וריב"מ לפי ביאור הטור והב"י הנ"ל בין לתנא דמתני' ובין לתנא דברייתא היא תשעה טרומייטין ולפי"ד רוב הפוסקים והמפרשים לתנא דשברים התקיעה יותר ארוכה מלתנא דמתני' כנ"ל ולפי ענ"ד דכשמאריך בכ"א מהשברים כנ"ל צריך להאריך ג"כ בהתקיעה שתהיה כשיעור שלש שברים דידיה ולפי נ"ד נ"ל דאף לפי"ד המפרשים והפוסקים הנ"ל דשינוי השבר מתקיעה היינו רק במה שהוא קצר מתקיעה מ"מ יכול להאריך בכ"א מהשברים כפי מה שירצה רק שיאריך בהתקיעה כשלש שברים דידיה ופשוט לפי"ז דרשאי להאריך בתקיעה יותר מהנ"ל או להרבות בשברים או יבבות יותר משלשה וידובר עוד להלן הרא"ש הביא בשם הרה"ג ז"ל דפלוגתא זו לאו היינו פלוגתא ממש אלא הללו שונין לפי מנהגם והללו שונין לפי מנהגם ונ"ל ביאור דעתו דמה"ת ודאי יוצא בין ביבבות דהיינו ילולי ילל בין בשברים דהיינו גנוחי גנח דאידי ואידי הם בכלל לשון תרועה ויבבא אלא שחכמים דקדקו לחלק בין גנוחי גנח לילולי ילל ובמצוה מן המובחר פליגי ולפי"ז לפי"ד המפרשים והפוסקים דאינו רשאי להאריך בכ"א מהשברים כשיעור תקיעה עפ"י הדין א"כ אף לפי"ד הסוברין דפירוקא דאביי כדקאי קאי