באר היטב (עה"ת) שד

דאמרינן דיוצא בת"ש בלולב של איסורי הנאה משום מצות לאו להנות נתנו אין ראיה לזה דבאיסורי הנאה כיון דמצית לאו להנות נתנו לא נהנה כלום וליכא איסורא ואין המצוה באה כלל בעבירה משא"כ בגזל שופר ותקע בו דמ"מ ה"ל מצוה הבאה בעבירה דמ"מ ע"י הגזל באה המצוה וא"כ דמיא לדין דלולב הגזול דאינו יוצא י"ח משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה כמו"ש התוס' (סוכה ל' א') בד"ה משום דה"ל כו' ע"ש ואין לחלק בענין זה בין לולב לשופר משום דלולב בגופי הוא יוצא והוא גזול משא"כ בשופר דבקולו הוא יוצא ובקול לא שייך גזילה ע"ד שכתבתי מקודם דע"כ בענין זה ס"ל להש"ס דאין לומר כן דהא הכא משמע להדיא דלא משכחינן לומר דיוצא בת"ש דעולה ושלמים ועבודת כוכבים רק משום דמצות לאו להנות נתנו אבל לא מצא הש"ס בזה סברא לומר דיצא י"ח אף באת"ל מצות להנות נתנו משום דבקולו הוא יוצא ושמיעת הקול אינה אסורה משום דקול אין בו משום מעילה כמו"ש והיינו ע"כ משום דנהי דהקול אינו אסור לשומעו מ"מ כיון דהיה אסור לתקוע בו לצאת י"ח דה"ל הנאה באת"ל מצות להנות נתנו ה"ל מצוה הבאה בעבירה ובירושלמי לפי הגי' שלפנינו איתא תני ר"ח ולקחתם לכם משלכם ולא הגזול א"ר לוי זה שהוא ניטל לולב גזול למה הוא דומה לאחד שכיבד את המלך תמחוי אחד ונמצא משלו אמרו אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו שופר של עבודת כוכבים ושל עיר הנדחת ר' לעזר אומר כשר תני ר"ח כשר תני ר' הושעיא פסול הכל מודין בלולב שהוא פסול מה בין שופר ומה בין לולב א"ר יסא בלולב כתיב ולקחתם לכם משלכם ולא משל איסור הנאה ברם הכא יום תרועה יהיה לכם מכל מקים א"ר ר לעזר תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא ויש קול אסור בהנאה מה פליגין בשגזלו משופה אבל גזלו ושיפהו דמים הוא חייב לו ע"כ ונ"ל דר' לעזר ס"ל מצות להנות נתנו והלכך לולב דבגופו יוצא ה"ל ל מצוה הבאה בעבירה שופר של עבודת כוכבים דבקולו הוא יוצא לא הוה מצוה הבאה בעבירה ולפי"ז נראה דגם בשופר הגזול יוצא ידי חובתו דכיון דמצות להנות נתנו אין לחלק בין שופר דאיסור הנאה לשופר הגזול והיינו דלא כשיטת הבבלי ומאן דפוסל בשופר של עבודת כוכבים נ"ל דלא מחלק בין שופר ללולב לענין מצוה הבאה בעבירה ולדידיה בשופר הגזול ג"כ אינו יוצא ידי חובתו כמו"ש מקודם לשיטת הבבלי והיינו דמסקינן עלה מה פליגין בשגזלו משופה כו' ונראה מהירושלמי דהכא ובמס' יבמות פ' מצות חליצה דהירושלמי לית ליה סברא דמכתת כתות שיעורי' ועי' רא"ש התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא (ר"ה כ"ז ב') במשנה אר"ה ל"ש אלא לאותן העומדים על שפת הבור אבל אותן העומדים בבור יצאו תנ"ה כו' (שם) דאותן העומדים בפנים לעולם שומעין קול שופר אמר רבה שמע מקצת תקיעה בבור ומקצת תקיעה על שפת הבור יצא מקצת תקיעה קודם שיעלה עה"ש ומקצת תקיעה אחר שיעלה עה"ש לא יצא כו' לילה לאו זמן חיובא הוא כלל בור מקום חיובא הוא לאותן העומדים בבור למימרא דסבר רבה שמע סוף תקיעה בלא תחילת תקיעה יצא וממילא תחילת תקיעה בלא סוף תקיעה נמי יצא ת"ש כו' ת"ש התוקע לתוך הבור כו' לא יצא ואמאי ליפוק בתחילת תקיעה מקמי דליערבב קלא כי אמר רבה בתוקע ועולה לנפשי' א"ה מאי למימרא מ"ד זמנין דמפיק רישיה ואכתי שופר בבור וקא מערבב קלי' קמ"ל (ר"ה כ"ח א') שמע מקצת תקיעה בבור כו' מלשון למימרא דלהלן מוכח דצ"ל בפי' דברי רבה דהשומע הי' על שפת הבור והתוקע תקע מקצת התקיעה לתוך הבור ומקצת על שפת הבור והלכך שמע השומע סוף התקיעה בלא תחילה בביאור מקצת תקיעה מוכח מקושיא דליפוק מקמי דליערבב קלא דבאת"ל דמקצת תקיעה מהני א"צ שיעור תקיעה בהמקצת ששמע וצ"ל דמשמע ליה דרבה איירי אף כשהתוקע לא תקע בין הכל רק שיעור תקיעה וצ"ל לפי"ז דכי מקשה לי' שם מהא דהאריך בשני' כו' המ"ל וליטעמיך מיהו בהסוגיא דלעיל כ"ז א' דמקשינן שם מהא דתוקע לתוך הבור אהא דחצוצרות מקצרין ושופר מאריך תמוה הרבה דדילמא מאריך כשיעור תקיעה וצ"ל דלשון מאריך בשופר משמע ליה דאיני מאריך רק משהו ומ"מ תמוה איך אפשר לומר דיוצא במקצת תקיעה שאין בה כשיעור מי שהי' עובר אחורי בהכ"נ שמע קול שופר או קול מגילה אם כיון לבו יצא וא"ל לא יצא אעפ"י שזה שמע וזה שמע זה כיון לבו וזה לא כיון לבו (ר"ה כ"ז ב' במשנה) אמר רבא כו' התוקע לשיר יצא כו אלמא קסבר רבא מצות אין צריכות כוונה כו' ת"ש היה עובר אחורי בית הכנסת כי' אם כיון לבו יצא כו' מאי לאו אם כיון לבו לצאת לא לשמוע לשמוע הא שמע סבר חמור בעלמא איתיביה נתכוין שומע ולא נתכוין משמיע משמיע ולא נתכוין שומע לא יצא עד שיתכוין שומע ומשמיע בשלמא נתכוין משמיע ולא נתכוין שומע כסבור חמור בעלמא הוא אלא נתכוין שומע ולא נתכוין משמיע היכי משכחת לה לאי בתוקע נשיר דלמא דקא מנבח נבוחי (ר"ה כ"ח ב'). מלתא דמצית צריכות כוונה אי אצ"כ פלוגתא דתנאי היא במס' (עירובין צ"ו פסחים קי"ד) ע"ש והא דאמרינן אלמא קסבר רבא י"ל דהיינו דרבא ס"ל כמ"ד מצית אצ"כ והא דמקשה מהא דהיה עובר כו' י"ל משים דלא הוה ליה למפסק דלא כסתם משנה מיהו הא דמקשה ליה מהא דנתכוין שומע ולא נתכוין משמיע אכתי קשיא לפי"ז ונ"ל דהמקשה ס"ל דמדרבנן לכו"ע מצית צ"כ סבר חמור בעלמא ויש לתמוה במגילה מאי איכא למימר וי"ל דאמגילה ל"ק כלל לשמוע הא שמע דיכול להיות דשמע בדילוג ורק אתקיעות הוא דקשיא ליה מיהו קשה דחמור בבהכ"נ מאי בעי וי"ל דלא ידע דבהכ"נ הוא ויותר נ"ל דסבור חמור בעלמא היא אין הפי' שהוא טועה לומר שקול חמור הוא אלא שדעתו בשמיעתו כשמיעת קול חמור דבע"כ שומע וה"ל כמתעסק דוודאי לא יצא כדבעינן למימר קמן ולפי"ז א"ש ההיא דמגילה מחד