באר היטב (עה"ת) שג

דהפכו ככיתונא אלא שהרחיב את הקצר וקצר את הרחב מ"ט כדרב מתנה כו' והעברת כדרך העברתו בעינן (שם) א"ר יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא מ"ט עילה בת מעילה כיון דמעל בם נפקא לחולין פי' וליכא איסורא בשעת תקיעה שלמים דלאו בני מעילה נינהו איסורא הוא דרכיב עלייהו ולא נפקי לחולין ומצוה הבאה בעבירה אין יוצאין בה ידי חובתו וכדבעינן למימר קמן מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי' קא תקע באיסורא תקע אלא אמר רבא אחד זה ואחד זה לא יצא הדר אמר רבא אחד זה ואחד זה יצא מצית לאו להנות נתנו (ר"ה כ"ח א') בשופר של עולה כו' באיזה ענין איכא מעילה בקרן שנתלש מעולה עמש"ל פרשה ה' פסוק ט"ו ד"ה מקדשי ה' ועי' פירש"י בזה והא דיוצא לחולין ע"י מעילה פי' התוס' דהיינו בשוגג וה"ק לא יתקע במזיד ואם תקע בשוגג יצא דנפיק לחולין ע"י מעילה ולפי"ז מוכח מזה דמצוה הבאה בעבירה אפילו בעבירה שוגג אינו יוצא בה י"ח ולפי ענ"ד י"ל דבמזיד איירי וכר"מ דס"ל הקדש במזיד מתחלל (קדושין נ"ה א') ואף בקדשי הגוף ועי' (מעילה י"ט ב') בבהמת קדשים שהוממה ונשחטה דלחכמים יש לה פדיון ועמש"ל פ"ה שם ובביאור הענין דמצוה הבאה בעבירה דאין יוצאין בה י"ח כתבו התוס' במס' (סוכה ט' א') בד"ה ההוא דלא הוה רק מדרבנן ובספר הנפלא ש"א בהל' חו"מ סי' צ"ח וסי' צ"ט דחה היכהה התוס' אלא שהביא ראיה דל"ה רק מדרבנן מהגמ' דסוכה ל' א' ובספרי עוד"ד במס' (סוכה ט') העליתי הנראה לפי ענ"ד דמה"ת אינו יוצא י"ח במצוה הבאה בעבירה ובעל הש"א בספרו הנפלא טו"א כתב דבשלמא אם נאמר דמצוה הבאה בעבירה א"י בה י"ח מה"ת א"ש הא דאמר אחד זה ואחד זה לא יצא אף בתקע כמה פעמים כיון דאינו יוצא אינו מועל ואינו מתחלל ע"י מה שתקע ראשון ראשון אבל לפי הסברא דמצוה הבאה בעבירה יצא בה י"ח מה"ת א"כ הא בתקיעה ראשונה מעל מה"ת וא"כ ליפוק אף מדרבנן במה שתוקע אח"כ ע"י המעילה דמקודם ואין נראה לומר דכיון דמדרבנן א"י י"ח בתקיעה ראשונה לא נפיק לחולין מדרבנן ותי' דרבא לטעמיה במס' תמורה דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והלכך מה"ת א"י י"ח ולפי ענ"ד אין זה נראה כלל דהאיסור הוא מעשה התקיעה והמצוה היא שמיעת הקול ובשמיעת הקול ליכא איסורא דקיל מראה וריח אין בהם משום מעילה (כריתות וא"ו א') והובא לעיל בדיני מעילה ואע"ג דבשמע מן המתעסק ומחשו"ק לא יצא וצ"ל משום דבכה"ג ה"ל כשמע קול שאינו קול שופר מ"מ הכא אין לומר כן מכיון דמהני דהכא היינו יצא ידי שמיעת תקיעה ובזה ליכא איסורא דע"כ לא אמר רבא לא מהני אלא כשהאיסור הוא באותו הענין דמהני ולפי מ"ש בספרי עוד"ד במס' תמורה דלא אמר רבא לא מהני רק בענין דבעי כוונה גם בלא"ה אין לומר כן דהא רבא ס"ל מצית א"צ כוונה כמו שיתבאר להלן מיהו מצוה הבאה בעבירה הוה וידובר עוד להלן עוד כתב דבכה"ג דכשאינו יוצא י"ח אינו עיבר אפילו אביי מודה דאי עביד לא מהני ואף שבאמת מוכח בסוגיא דתמורה שם כמוש"ש דאף בכה"ג אי עביד מהני לאביי מ"מ ידי חובת מצוה לא יצא ולפי ענ"ד י"ל דכיון שלא נטלו לחלוטין רק לתקוע בו לא מעל רק לפי טובת הנאה כשסבור שהיא שלו כמו"ש בסדר ויקרא וכיון שכל תקיעה מופסקת מחברתה בלתי מתחלל ע"י כל תקיעה ותקיעה רק כפי טובת הנאה של אותה תקיעה ולפי"ז א"ש אף אם נאמר דאף כשאיני יוצא בזה י"ח מחמת האיסור מ"מ מעל כפי טובת הנאת תקיעה שהיה יוצא בה וכבר כתבתי דהעיקר לפי ענ"ד דמצוה הבאה בעבירה א"י י"ח מה"ת אחד זה ואחד זה יצא מצות לאו להנות נתנו מיהו לכתחילה משמע דאסיר וצ"ע בטעמא דהאי איסורא ונ"ל דהיינו מדרבנן ועי' (עירובין ל"א א' חולין פ"ט א' נדרים ט"ז ב' מעינה י"ב) בענין מצות לאי להנות נתנו ועי' בספר הנפלא טו"א שהעיר מכל הנ"ל וע"ש בשוהם שהקשה כיין דלכתחילה מיהו אסור בדיעבד נמי לא יצא משום דיחוי באת"ל יש דיחוי אצל מצות (סוכה ל"ג) ואף היכא דלא אדחי רק לכתחילה ג"כ הוה דיחוי כדמוכח (זבחים ע"ג) והנה לבד מה שיש לדון בכה"ג אי היה דיחוי כמו"ש היא ז"ל בעצמו וכבר כתבתי מזה בספרי עוד"ד עיקרא דמלתא פריכא לפי ענ"ד כמו"ש מקודם דהא הכא אין השופר עצמו המצוה אלא שמיעת הקיל והקול הא עדן לא היה ולא שייך לומר דנדחה א"ר יהודה בשופר של עבודת כוכבים לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של עיר הנדחת לא יתקע ואם תקע לא יצא מ"מ עיר הנדחת כתותי מכתת שיעוריה (שם) וכבר תמהו ע"ז בתוס' לרב יהודה מ"ש שופר עבודת כוכבים משופר של שלמים דלא יצא לדידיה משים איסור הנאה לדידיה דס"ל מצית להנות נתנו וכתבו דר"ח גורס בזה אמר רבא התוס' הקשו בזה אהא דשל עבודת כוכבים ל"ח מכתת שיעורי' מהא דמס' חולין פ"ט א' דאיתא שם דתקע בשופר של עבודת כוכבים לא יצא משים דמכתת שיעוריה ותי' דבעבודת כוכבים של ישראל דאין לה ביטול מכתת שיעוריה ובעבודת כוכבים דכותי דיש לה ביטול לא מכתת שיעוריה וכה"ג משני במס' (סוכה נ"א ב') באשרה שוב הקשו בתוס' שם בעבודת כוכבים דכותי נמי מכי אגבהה ה"ל דישראל ואין לה ביטול כדאיתא במס' (עבודת כוכבים מ"ב) ותי' שמגביה בפירוש שלא ע"מ לזכות ודעת ר"ת דהכל איירי בשל עובד כוכבים אלא דכאן קידם ביטול כאן לאחר ביטול ומ"מ לכתחילה לא משום דמאיס וע"ש אמר רבא המודר הנאה משופר מותר לתקוע בי תקיעה של מצוה (שם) והיינו משום דמצות לאו להנות נתנו וכתבי התוס' דאע"ג דבסוכה כי אמר קונם ישיבת סוכה עלי חל הנדר כדאיתא (נדרים ט"ז ב') ולא אמרינן מצות לאו להנות נתנו בכה"ג מ"מ בזה אף שאמר תקיעת שופר עלי ג"כ תוקע תקיעת מצוה דבתקיעת שופר כיון שאינו תוקע לשיר אין נו שים הנאה בזולת קיום המצוה אבל בישיבת סוכה לא סגי בלא"ה שנהנה ג"כ מהסוכה ולכך לא שייך לומר בסוכה בכה"ג מצות לאי להנות נתנו ומעתה עת לדבר בדין אם גזל שופר ותקע בו והנ"ל בזה דמהא