באר היטב (עה"ת) שב

את התקיעה היינו לאחר הסתימה דפסול ולפי"ז א"ש דיתכן אינו מעכב את התקיעה אף בנפחת רובו וכן הסכימו כל המפרשים והפוסקים ובביאור פלוגתא דת"ק ור"נ אי היינו במעכב את התקיעה לאחר סתימה או לא דעת הרמב"ם והר"ן דפלוגתא דברייתא איירי באיני מעכב את התקיעה ומתני' דמכשרה באינו מעכב את התקיעה צ"ל דהיינו רק במינו וכרבי נתן והלכך ללישנא קמא דר"י אינו כשר בניקב ונסתם רק בתלתא למעליותא א) שסתמו במינו:

ב) שאינו מעכב את התקיעה ג) דנשתייר רוב וללישנא בתרא באינו מעכב את התקיעה ועוד חדא למעליותא סגי היינו או שלא נפחת רובו או שסתמו במינו וצ"ע לפי"ז ללישנא בתרא דר"י אם גם במעכב את התקיעה אינו פסול רק בנפחת רובו או דבמעכב את התקיעה פסול אף בלא נפחת רובו ודעת הר"ן דמתני' מלתא פסיקתא קתני דבמעכב את התקיעה פסול והיינו אף בלא נפחת רובו אבל דעת הרא"ש דפלוגתא דברייתא היינו במעכב את התקיעה ולפי"ז מתני' דפסלה במעכב את התקיעה ומשמע דהייני אף במינו היינו כת"ק דר"נ ויש להסתפק לפי"ז לל"ק דר"י דבעינן והוא שנשתייר רובו במעכב את התקיעה בסתמו במינו לר' נתן איך הדין באינו מעכב את התקיעה אחר הסתימה אם גם ב"ה בעינן דנשתייר רובי או דבזה אף בלא נשתייר רובו כשר ואולי אף בנפחת רובו כשר ועי' בטור שו"ע א"ח שהביא בזה מחלוקת הפוסקים והנה שיטת כל המפרשים דגם לל"ב ר' יוחנן בא לפרש פלוגתא דברייתא דאיירי בנפחת רובו ולפי ענ"ד דבר תימא היא לפרש לשון ניקב דהיינו נפחת רובו לפחות והנ"ל לפי ענ"ד דלל"ב ר' יוחנן לא בא לפרש הברייתא דאיירי בנפחת רובו אנא לחלוק בא על הברייתא וכה"ג כמדומני בכ"ד ועי' (ב"מ כ"ו ב') אמר רבא האי דאמרת כו' לא אמרן כו' ונראה דחולק על ר"נ דהא ר"נ סלע אמר וטעמיה דר' יוחנן נ"ל דס"ל דפלוגתא דברייתא א"א לאוקמי במעכב את התקיעה דבזה א"א לומר דמכשיר ר"נ במינו אלא באינו מעכב את התקיעה איירי וכיון דמתני' סתמא קתני דבאינו מעכב את התקיעה כשר בכ"ע אף שסתמו באינו מינו ע"כ מתני' פלוגתא אברייתא ולחת הלכתא כי הא ברייתא מיהו ה"מ בלא נפחת רובו אבל בנפחת רובו דבהא לא איירי מתני' בהא אנן קיימין בפלוגתא דת"ק ור"נ דלת"ק פסול אף בסתמו במיני ולר"נ כשר בסתמו במינו אף בנפחת רובו כשאינו מעכב את התקיעה לאחר סתימה ולפי"ז אם היינו אומרין דאפשר לנפחת מחצה שלא יעכב התקיעה גם בלא סתימה יש לקיים הפי' הראשון שהבאתי מהתוס' בפי' אם מעכב את התקיעה אבל נראה דוודאי גם נקב שקרוב למחצה ג"כ וודאי מעכב את התקיעה בלי סתימה וע"כ גם לפי"ז צ"ל בביאור מעכב את התקיעה דהיינו לאחר סתימה כל הני פסולי דניקב דעת בעה"ע דהיינו בלא נשתייר לצד הפה שיעור שופר כמו שהוזכר בברייתא שיובא להלן בנסדק אבל בנשתייר כשיעור כדי תקיעה כשר בכ"ע לכו"ע והסמ"ג כתב שהר"י היה מסופק אם נפסל ע"י נקב שחוץ לשיעור הכשרו שופר שנסדק ודבקו פסול (שם כ"ז א') במשנה ת"ר כו' נסדק לארכו פסול לרחבו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר ואם לאו פסיל וכמה שיעור תקיעה כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן (שם ב') שופר שנסדק כתבו התוס' פי' בקונטרס דה"ל כשני שופרות משמע דר"ל שנחלק לגמרי לשני חלקים ותימא א"כ היינו דיבק שברי שופרות דתני שם בתר הכי והבאתי מקודם לכך נראה דהייני שנסדק מצד אחד לארכו והא דתני בתר הכי דיבק שברי שופרות זו ואצ"ל זו קתני או דיותר סופו להפרד בנסדק אף רק מצד אחד משופר הנעשה משברי שופר שהן שלמים ברוחב והרא"ש קיים פירש"י דנסדק היינו לארכו ועי"ז אינו שלם ברחבו ודיבק שברי שופרות היינו משברים שלמים ברוחב ואינם שלמים באורך ובפי' דבקו פירש"י שדבקו בדבק ולפי"ז בדבקו ע"י עצמו בעצמו י"ל דכשר ועי' ב"י בטור מ"ש בשם הרוקח והקשה הרמב"ן דה"ל שלא במינו ואפילו בניקב וסתמו פסיל ולכך פי' שדבקו ע"י עצמו בעצמו ע"י חימום והיתוך באור הרא"ש דבנסדק דלית ביה חסרון ודבקו ע"י דבק שאין הדבק ניכר ל"ה כסתמו שלא במינו נסדק לארכו פסול הסכמת הפוסקים דהיינו אף בלא סתמו וזה הוא שהוסיפה הברייתא על המשנה ואין הדין בזה כמו בניקב דכשר בלא סתמו בכ"ע כנ"ל כתבו התוס' הא דלא קתני בזה בנסדק לארכו אם נשתייר שיעור תקיעה כמו בנסדק לררבי משום דלארכו לא מפסל רק בנסדק כולו והרא"ש כתב בשם י"מ דסדק פוסל בכל דהו דע"י התקיעה הסדק הולך וגדל וה"ה כתב דסדק פוסל ברובו וכתב הרא"מ הובא בב"י בטור דהמכשיר בנסדק מיעוטו מכשיר אף בלא נשתייר שיעור שופר לצד הפה ולפי ענ"ד גם בלא נשתייר כלום מכשיר והפוסל בנסדק כ"ש יש להסתפק אי היינו רק במקום הנחת פיו או אפילו באמצע ובסופו ובדין נסדק שלא בכולו ודבקו דעת הטור דאפילו לא נשאר בי רק משהו כשר דבסדק דבקו עדיף מלא דבקו וצ"ע אי בעינן שיורא לצד הפה או אפילו בסופו מהני והר"ן כתב דבנסדק כ"ש מתכשר בהידוק חוט ומשיחה אבל דעת הר"ן הובא בב"י בטור דהפוסלין בנסדק משהו בלא דיבוק פוסלין בנסדק משהו אף בדיבוק נסדק לרחבו דפסול בלא נשתייר כדי תקיעה הסכמת הפוסקים דהיינו ברוב רחבו והא דכשר בנשתייר כדי תקיעה דעת רוב הפוסקים דהיינו לצד פיו וכנ"ע מיהו יש מכשירין אף בנשתייר שלא לצד פיו ת"ר ארוך וקצרו כשר (ר"ה כ"ז ב') ת"ר גרדו בין מבפנים בין מבחוץ כשר גרדו והעמידו על גלדו כשר (שם) הוסיף עליו כ"ש בין במינו בין שלא במינו פסול (שם) קדחו בזכרותו ותקע בו יצא (שם) בשינוי לשון צפהו זהב במקום הנחת פה פסול שלא במקום הנחת פה כשר והא דתנן לעיל שופר של ר"ה כו' ופיו מצופה זהב מפרש בגמ' שם דהיינו שלא במקום הנחת פה ופי' הנחת פה ושלא במקום הנחת פה עי' ש"ע א"ח צפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ אם נשתנה קולו מכמו שהיה פסול ואם לאו כשר (שם) נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא (שם) הפכו ותקע בו לא יצא (שם) אר"פ לא תימא