באר היטב (עה"ת) שא

שם זכרון תרועה ת"ר מנין שבשופר ת"ל (ויקרא כ"ה) והעברת שופר תרועה אין לי אלא ביובל בר"ה מנין ת"ל בחדש השביעי כו' שיהיו כל תרועות של חדש שביעי זה כזה ומנין שפשוטה לפניה ת"ל והעברת שופר תרועה ומנין שפשוטה לאחרי' ת"ל תעבירו שופר ואין לי אלא ביובל בר"ה מנין ת"ל בחדש השביעי כו' שיהיו כל תרועות חודש השביעי זה כזה מנין לשלש של שלש שלש ת"ל והעברת שופר תרועה שבתון זכרון תרועה יום תרועה יהיה לכם ומנין ליתן את האמור בזה בזה כו' הא כיצד שלש שהן תשע (ר"ה ל"ג ב' ל"ד א') ולפי"ז כולן מה"ת והאי תנא מייתי לה בג"ש מבמדבר דתניא כו' ר' ישמעאל בני של ריב"ב אומר כו' שתים מד"ת ואחת מד"ס שבתון זכרון תרועה והעברת שופר תרועה מד"ת יום תרועה יהי' לכם לתלמודו הוא בא ר"ש ב"נ אר"י א' מד"ת ושנים מד"ס כו' (שם) איכותן מהותן ושיעורן של כל א' מהם יתבאר להלן כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן א"ר יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר במשוך בקרן היובל (ר"ה כ"ו) במשנה פי' רש"י דגבי יוה"כ דיובל כתיב שופר וגמרינן ר"ה מיובל (שם ל"ד א') שפיר קאמר ר"י ורבנן כל השופרות אקראו שיפר ואקראו קרן דפרה קרן אקרי שופר לא אקרי (שם) הא דנ"א רבנן ג"כ חוץ משל ראם דאקרי קרן כתבו התוס' דשמא אינם חלולים ואינם ראויים לשופר וכתב הרמב"ן דכל אלו שאינם חלילין פסולין לכו"ע שופר של ר"ה של יעל פשוט ופיו מצופה זהב ושני חצוצרות מן הצדדין שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר (שם כ"ו ב' במשנה) שוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות ר' יהודה אומר בר"ה תוקעין בשל זכרים וביובלות בשל יעלים (שם) יעל היינו ממין עזים שעל ההרים הגבוהים זכרים דר' יהודה היינו איל דהיינו זכר דרחלים דהיינו כבשים וקרי להו זכרים משום דכבשים נקבות לית להו קרנים א"ר לוי מצוה של ר"ה ושל יוה"כ פי' דיובל בכפופין כו' והתנן שופר של ר"ה של יעל פשוט היא דאמר כי האי תנא דתניא ר' יהודה אומר בר"ה היו תוקעין בשל זכרים כפופין וביובלות בשל יעלים (שם) ובביאור פלוגתייהו דעת הרמב"ם דת"ק ור"י לעיכובא פליגי ולפי"ז לר"י לית לי' הא דכל השופרות כשרין אבל דעת הרמב"ן והר"ן והרא"ש דרק במצוה פליגי אבל בדיעבד קיי"ל כל השופרות כשרין כו' בין כפופין ובין פשוטין במאי קא מפלגי מ"ס בר"ה כמה דכייף אינש דעתיה טפי מעלי וביוה"כ כמה דפשיט אינש דעתיה טפי מעלי ומ"ס בר"ה כמה דפשיט אינש טפי מעלי כו' (שם ב') ונ"ל פי' דכייף דעתיה היינו שמתפחד מהדין ואינו סומך בדעתו לזכות בדין ופשיט דעתיה היינו שהוא סומך בדעתו שיזכה בדין דיש מעלה בכייף שיתן אל לבו יותר לשוב בכל לבו ויש גריעותא בזה שיוכל לבוא לידי יאוש וערש"י ושתי חצוצרות מן הצדדין ותרי קלי מי משתמעי והתניא שמור וזכור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ולא האוזן לשמוע כו' תרתי קלי מחד גברא לא משתמעי מתרי גברי משתמעי כו' והא תניא בתורה אחד קורא ואחד מתרגם ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמין הא ל"ד אלא לסיפא בהלל ובמגילה אפילו עשרה קוראין אלמא כיון דחביב יהיב דעתיה ה"נ כיון דחביב יהיב דעתיה ושמע אלא למה מאריך בשופר לידע שמצות היום בשופר (שם כ"ג א') ונראה דאף לפי המסקנא צריך לחלק בין חד גברא לתרי גברי דזכור ושמור ודאי בחיבה גדולה שמעו ר"פ בר שמואל סבר למעבד עובדא כמתני' א"ל רבא לא אמרו אלא במקדש תניא נמי הכי בד"א במקדש אבל בגבולין מקים שיש חצוצרות פי' בתענית אין שופר מקום שיש שיפר אין חצוצרות (שם כ"ג א') וע"ש כתב הר"ן דשופר של בהמה טמאה פסול דלא הוכשר למלאכת שמים אלא בהמה טהורה ועי' (שבת כ"ח ב') ובבא"ה הקשה דהא כל שיש לו קרנים יש לו טלפים (נדה נ"א ב') וה"ל בהמה טהורה ותי' בנדמה שיש לו קרנים כל היום כשר כו' ולתקיעת שופר כו' (מגילה כ"ב במשנה) דבר שמצותו ביום כשר כל היום (שם) כל אלו שמצותן ביום התחלת הזמן לכתחילה מהנץ הרמה (שם כ' א') במשנה בשינוי לשון וכולן שעשו משעלה עה"ש כשר (שם במשנה) ונידון סוף הזמן עמש"ל פרשה י"א פסוק כ"ה ד"ה וטמא עה"ע בביאור ענין בהש"מ אחד התוקע ואחד השומע מן התוקע פשוט בכ"ד שמע מקצת תקיעה קידם עלות השחר ומקצת תקיעה לאחר שיעלה עמה"ש ידובר להלן שיעור שופר טפח (נדה כ"ו א') והובא בטור דהיינו טפח שוחק ובמס' (ר"ה כ"ז ב') איתא שיעור כדי תקיעה כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן דיבק שברי שופרות פסול (ר"ה כ"ז א') במשנה ועי' תוס' שם ד"ה שופר שנסדק היה קולו דק או עב או צריד כשר שכל הקולות כשרין בשופר (שם ב') ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר (שם ב') בלא סתמו הסכמת הפוסקים כדאיתא בירושלמי דכשר אף בשנשתנה קולו ע"י הנקב משום דכל הקולות כשרין בשופר ובביאור לשון אם מעכב התקיעה דהכא בסתמו כתבו התוס' בתחילה דהיינו אם הנקב היה מעכב את התקיעה וע"י הסתימה חזר קול לכמו שהיה פסול דה"ל שני שופרות אבל אם לא נשתנה קולו ע"י הנקב כשר גם כשסתמו אח"כ ויתבאר בסמוך ת"ר כו' ניקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו פסול ר' נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול במינו כשר א"ר יוחנן והוא שנשתייר רובו מכלל דשלא במינו אפילו נשתייר רובי פסול איכא דמתני לה אסיפא שלא במינו פסול א"ר יוחנן והוא שנפחת רובו מכלל דבמינו אפילו נפחת רובו כשר (שם) וכתבו התוס' דפשוט דללישנא בתרא גם לת"ק דפוסל אף במינו היינו ג"כ רק בנפחת רובו אבל לא נפחת רובו לכו"ע כשר לל"ב בין במינו ובין שלא במינו דבהא לא פליגי ת"ק ור"נ והיינו אף שהנקב היה מעכב את התקיעה קודם סתימה דא"א לנקב גדול כזה שלא יעכב את התקיעה ועפי"ז כתבו דא"א לפרש לשון אם מעכב את התקיעה דמתני' דהיינו קודם סתימה כמו"ש מקודם דא"כ ללישנא בתרא דר' יוחנן תנא דמתני' דפוסל במעכב את התקיעה קידם סתימה ואף בלא נפחת רובו כיון דבעיכוב תקיעה תליא מלתא דלא כר"נ ודלא כת"ק ומנ"ל לר' יוחנן לומר כן אלא ע"כ צ"ל דפי' מעכב