באר היטב (עה"ת) ש

שלא לשמן פי' ב) שאם אי אתה אומר כן אלא שיזרוק ארבעתן לשמן הפסדת את הנזרקים באחרונה דהא לא צריכי ופסולין א"ל ר' יוחנן וכי אומר לו לאדם חטא בשביל שתזכה כו' ומסקינן דהיכא דזוכה באותו דבר עצמו ובו ביום עצמו אמרינן (מנחות מ"ח א') וע"ש: שם חמץ תאפינה גו' פלוגתא דתנאי (מנחות נ"ב ב') איך מחמצן הבאתי לעיל פרשה ז' בענין לחמי תודה

(יח) שבעת כבשים גו'. כל הקרבנות האמורין כאן הן זולת קרבן המוספין שבפרשת פנחס אלי שכתובין כאן באין בגלל לחם ואלו שבפ' פנחס למוסף ככל המוספין (מנחות מ"ה ב') ונמצא קרבין בעצרת לבד השני תמידין פרים ג' אילים שלשה כבשים ארבעה עשר עולות מיהו ר"ט משמע שם דס"ל דכבשים דחומש הפקודים היינו כבשים דת"כ שני שעירים לחטאות ועמ"ש בספר במדבר פכ"ח פסוק וא"ו ופכ"ט פסוק ה' ושני כבשים שלמים

(יט) לזבח שלמים. אין לך בקרבנות ציבור שלמים אלא אלו ומשונין הן משלמי יחיד ששחיטתן וקיבול דמן בצפון ונאכלין בחצר אוה"מ ובמקדש בעזרה ליום ולילה (זבחים נ"ד ב') שני הכבשים מעכבין זא"ז (מנחות ס"ז א') במשנה ונתבאר לעיל בענין שתי הלחם

(כ) והניף הכהן גו' זבחי שלמי ציבור טעונין תנופה חיים ושחוטין (מנחות כ"א א') במשנה ת"ר והניף גו' יכול יניח כבשים ע"ג הלחם ת"ל על שני כבשים יכול לחם ע"ג כבשים ת"ל על לחם הבכורים נשתקל הכתוב ואיני יודע כו' מה מצינו בכ"מ לחם למעלה אף כאן לחם למעלה היכא חר"פ במלואים ר' יוסי בן המשולם אומר כבשים למעלה ומה אני מקיים על שני כבשים להוציא שבעה חנינא בן חכינאי אומר מניח שתי הלחם בין ירכותיהן של כבשים ומניף ונמצא מקיים שני מקראות הללו כו' אמר רבי לפני מלך כו' אין עושין כן כו' אלא מניח זה בצד זה ומניף והא בעינן על כו' רבי לטעמי' דאמר על בסמוך (מנחות ס"ב א') וכ"ז נראה שם דהיינו בתנופה דמחיים אין לך תנופה חיים אלא אלו ואשם מצורע (מנחות ס"א א') ת"ר זבחי שלמי ציבור טעונין תנופה לאחר שחיטה ותנופתן כמות שהן דברי רבי וחכ"א בחזה ושוק כו' כמו בשלמי יחיד שם וע"ל פ"ז פסוק ל' ומש"ש דמניף גם האימורין והלחם שתי הלחם אין טעונות שמן ולבונה (מנחות נ"ט א')

(כד) בחדש השביעי גו'. תניא רא"א בתשרי נברא העולם בתשרי נולדו אבות בתשרי מתי אבות בפסח נולד יצחק בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה בר"ה יצא יוסף מבית האסורין בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו בתשרי עתידין להגאל רבי יהושע אומר בניסן נברא העולם בניסן נולדו אבות בניסן מתו אבות בפסח נולד יצחק בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה בר"ה יצא יוסף מבית האסורין בר"ה בעלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו בניסן עתידין להגאל (ר"ה יו"ד ב' י"א א') בתשרי עתידין להגאל משמע (שם ב') דהיינו בר"ה בניסן עתידין להגאל משמע שם דהיינו ביו"ט הראשון א"ר שמואל בר יצחק כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כמאן כר"א דאמר בתשרי נברא העולם (ר"ה כ"ז א') וע"ש בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד לבם ובחג נידונין על המים (ר"ה ט"ז א') במשנה מני מתניתין לא ר"מ ולא ר' יהודה ולא כ' יוסי ולא ר' נתן דתניא הכל נידונין בר"ה וגז"ד שלהם נתתם ביוה"כ דברי ר"מ ר' יהודה אומר הכל נידונין בר"ה וגז"ד שלהם נחתם כ"א בזמנו בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בחג נידונין על המים ואדם נידון בר"ה וגז"ד שלו נחתם ביוה"כ ר' יוסי אימר אדם נידון בכל יום שנאמר ותפקדנו לבקרים ר' נתן אומר אדם נידון בכל שעה שנא' לרגעים תבחננו וכי תימא לעולם ר' יהודה היא וכי קתני מתניתין אגז"ד א"ה קשיא אדם אמר רבא האי תנא דבי ר"י היא דתנא דבי ר"י בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בחג נידונין על המים ואדם נידון בר"ה וגז"ד שלו נחתם ביוה"כ וכי קתני מתניתין אתחילת דין א"ר יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כר' יוסי ואב"א לעולם כרבנן וכדר' יצחק דאר"י יפה צעקה לאדם בין קידם גז"ד בין לאחר גז"ד (שם) ועי' תוס' שם ד"ה כמאן מצלינן דשלא יחלה לא מצלינן רק נר' יוסי אבל שיתרפאו מצלינן לכו"ע דמתי יחלו נגזר מתי יתרפאו לא נגזר יהא דתפלה דקצירי ומריעי לא אתי רק כר' יוסי משום דמפרשינן (נדרים מ"ט) דקצירי היינו קצירי ממש פי' שיתרפאו ומריעי היינו רבנן שלא יחלו ע"ש ועי' תוס' (שבת י"ב ב') ד"ה ר"י אומר שלא כתבו שם כן א"ר כרוספדאי אר"י ג' ספרים נפתחין בר"ה אחד של רשעים גמורים ואחד של צדיקים גמורים וא' של בינונים צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה בינונים תלויין ועומדין מר"ה עד יום הכפורים זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה (שם ט"ז ב') בביאור ענין צ"ג ור"ג עי' תוס' שם והדברים עתיקין ויש לתמוה דהא חזינן צדיקים מתים ורשעים חיים והתוס' כתבו דהיינו לחיי העוה"ב ודוחק ויותר נראה לומר דהיינו בסתמא דמלתא ויותר נראה לי דה"ק צ"ג שנכתבין בין לחיים נחתמין ג"כ לחיים ור"ג שנכתבין למיתה נחתמין ג"כ למיתה ובינונים לעולם אין נכתבין כלל בר"ה והדברים עתיקין א"ר אמי האי מאן דבעי למידע אי משכא לי' שתא או לא מייתי שרגא בהלין עשרה יומין דבין ר"ה ליומא דכיפורי ונתלי בביתא דלא נשיב זיקא אי משיך נהורא נידע דמסיק שתיה מאן דבעי נעבד עסקי ובעי דנידע כו' האי מאן דבעי ניפוק לאורחא כו' ולאו מלתא היא דלמא חלשא דעתי' ומתרע מזלי' אמר אביי השתא דאמרת סימנא מלתא היא יהא רגיל אינש למיכל ריש שתא קרי ורובי כרתא וסלקא ותמרי (כריתות ה' ב' וא"ו א') ועי' (הוריות י"ב א') :