באר היטב (עה"ת) רצח

במשנה ובכ"ד ועוד דבלא קידוש כלי נמי כיון דהוקבעו בשחיטה א"א לומר דיש להו פדיון דהקביעות וודאי הוה קדושת הגוף וכן מוכח (פסחים י"ג ב') דלרבי הוה מלתא דפשיטא דלא מהני פדיון אחר השחיטה אף בתודה דלא מקדשה בתנור כמוש"ל פ"ז פסוק י"ב ד"ה והקריב ע"ש וכן משמע להדיא מהא דלעיל גבי זיקה דתנופה אבד הלחם אבדו הכבשים אבדו הכבשים אבד הלחם דמשמע דלכו"ע לא מהני פדיון להלחם כיון שהוקבע להכבשים ומ"ש רש"י דתפיסת פדיון דהכא היינו רק לענין תפיסת קדושה בדמי הפדיון אבל הלחם וודאי אינו יוצא לחולין אין זה נראה כלל לפי ענ"ד דלא מצינו כזה בקדשים בזולת תמורה ולפו"ר היה נ"ל לומר דתפיסת פדיון דהכא היינו שע"י הפדיון יחזור הלחם להיות קדוש ע"י התנור בלא קביעותא ואע"ג דקביעותא מהני בתודה לענין דל"מ בה פדיון כדאיתא (פסחים שם) היינו לצאת לחולין אבל לצאת מהקביעות לקודש בלי קביעותא יוצא אבל אין זה נראה כלל והנ"ע לפי ענ"ד בזה אחר שחזרתי בזה על כל הצדדין דפלוגתייהו דאביי ורבא הוא כפשטא דמלתא אי מהני פדיון להלחם או לא והא דנקט למתפס פדיונו אין קפידא בזה הלשון וי"ל משום דקמ"ל דרך אגב דהדמים אינם חוזרין לתרומת הלשכה אלא קונה מהם לחם אחר דתפוסים בקדושת לחם אבל לאו היינו לאחר שחיטה דלאחר שהוקבעו וודאי לא מהני פדיון אלא בקודם שחיטה פליגי וכמו שיתבאר וא"א לי לפרש סוגיא זו רק בשינוי הגי' קצת וצ"ל אביי אמר קדוש גמור רבא אמר קדוש ואיני ניתר ומלות ואינו ניתר קיימי בין ארבא יבין אאביי כדמשמע קצת מלשון הש"ס דלהלן שם בין לאביי בין לרבא קדיש ואינו ניתר הוא ע"ש וסוגיא זו ס"ל דמדאפלגי רבי ור"א בר"ש בלשון קדוש ע"כ דיש נ"מ ביניהם בענין תוספת קדושה וענין הקביעות תלוי בענין תוספת הקדושה ופי' פלוגתייהו דאביי ורבא לפי הגירסא שכתבתי נ"ל דאביי ס"ל דלרבי מתהוה קדיש גמור ע"י השחיטה אבל מקמי שחיטה נהי דלא הוה קדוש גמור מ"מ קדוש בקדושת הגוף הוה משום דרבי קאי בשיטתיה דתנור מקדש כדלהלן (שם ע"ב ב') ורבא ס"ל דלרבי ע"י השחיטה הוא דנעשה קדוש בקדושת הגוף אבל מקמי שחיטה אף לרבי אינו קדוש בקדושת הגוף דרבי הכא בשיטתא דר"א בר"ש קאי דהיינו ככולהו תנאי דבזולת רבי דס"ל תנור אינו מקדש והיינו דמפרשינן דלאביי לרבי אף קודם שחיטה אין הלחם תופס פדיונו כלומר לא מהני ליה פדיון ופרכינן בשלמא לרבא דס"ל דלכו"ע קודם שחיטה מהני פדיון להלחם א"ש פלוגתא דרבי ור"א בר"ש אי הוקדשו בקדושת הגוף ע"י שחיטה דלא יועיל להו פדיון או לא אלא לאביי דס"ל דלרבי אף קידם שחיטה לא מהני פדיון להלחם משים דהתנור מקדש ור"א בר"ש דלא פליג בקדושת תנור וודאי ג"כ מודה בזה א"כ מאי איכא בין רבי לר"א בר"ש בענין דין תוספת קדושה ע"י השחיטה אשר ענין דין הקביעות נתלה בזה ומתרץ איכא בינייהו לאפסולי ביוצא דלענין פסול יוצא לא מהני קדושת תנור כמו"ש התוס' (מנחות ט' א') ד"ה רשב"ל אומר הבאתי לעיל פרשה ב' פסוק ב' ד"ה והביאה ע"ש ולפי כ"ז א"ש בפשיטות הסוגיא דפסחים והא דלעיל בהוזקקו זל"ז אבדו הכבשים אבד הלחם ול"מ ליה פדוין אלא דאכתי פש לן לפרושי הא דאר"י ה"מ שאם הוזקקו זל"ז שמעכבין זא"ז ומה היא זיקה שלהן שחיטה דלפי מ"ש מקודם דזיקה היינו קביעותא קשיא דהא ע"כ האי דינא היינו רק לרבי ולא לר"א בר"ש וא"כ מאי קמ"ל הא וודאי כיון דהוקדשו ע"י השחיטה הוקבעו זל"ז וגם דה"ל למימר דלרבי הכל מודין שאם נשחטו הכבשים שמעכבין זא"ז והנ"ל לפי ענ"ד דטובא קמ"ל אף לרבי דסד"א דקביעותא לא מהני רק לענין זה שאין הלחם מצטרף לכבשים אחרים כשיש כבשים אחרים אבל בדליכא כבשים אחרים סד"א דיקרבו בלא כבשים למ"ד דהכבשים אין מעכבין על הלחם קמ"ל והשתא אחי שפיר לפו"ר דלא אצטריך לפרושי דהיינו לרבי דזה נכלל בתנאי דהוזקקו זה לזה דענין זדינא דזיקה וקביעותא ליכא כלל לר"א בר"ש דקודם זריקה לא הוקבעו ולאחר זריקה הא הותרו מיהו באמת אין הדבר כן דאף לר"א בר"ש איכא דינא דזיקה וקביעותא לאחר קבלת הדם קידם זריקה כדאיתא (פסחים שם מנחות ע"ט) ולפי"ז א"ש מלתי' דר' יוחנן לרבי בהוזקקו בשחיטה גרידא ולר"א בר"ש בהוזקקו ע"י שחיטה וקבלה והא דמסיק ומה היא זיקה שלהן שחיטה היינו משום דאיהו ס"ל כרבי דשחיטה עושה זיקה והא דפרכינן שם לר' יוחנן מברייתא דמששחטה נפרס לחמה כו' ולא מתרצינן דהא ברייתא כר"א בר"ש דלר"א בר"ש הא יביא לחם אחר ועמש"ל פרשה ז' בדיני התודה ולפי כל הנ"ל איצטריך דינא דזיקה דשחיטה דר' יוחנן אף בענין אבד הלחם אבדו הכבשים דאף דבלא דינא דזיקה וקביעותא וודאי ג"כ אינו יכיל לצרף לחם אחר להכבשים משום דהכל מודים שצריך שיהא לחם בשעת שחיטה כנ"ל מ"מ ה"א שיקרבו בלא לחם קמ"ל הא דאם הוזקקו זל"ז אבד הלחם אבדו הכבשים נראה לפי ענ"ד לברור דהיינו אף לר"א דס"ל דבמנחה אבדו שיריה קודם הקטרת הקומץ יקטיר הקומץ כדאיתא (מנחות כ"ו א') ע"ש וכן בלחה"פ שנאבדו כולן לאחר שפרקן דמקטיר הבזיכין לר"א כדאיתא (שם ט' ב') דהכא שאני דשתי הלחם מעכבין את הכבשים לאחר שהוזקקו אבל הא דתנן (שם כ"ז א') דהחלות מעכבות על הבזיכין בלחה"פ היינו קודם פריקה שני כבשי עצרת מעכבין זא"ז ב' חלות מעכבות זא"ז (מנחות כ"ז א') והא דלא קתני שני הכבשים מעכבין זע"ז ועל החלות כלומר שגם כבש אחד מעכב על החלות לרע"ק א"ש בפשיטות דהא לדידיה הכבשים אין מעכבין את הלחם ולר"ש ב"נ נ"ל דהיינו בכבשים הבאין בפ"ע בלא לחם אבל וודאי דכמו ששני הכבשים מעכבין את הלחם כמו כן כבש א' מעכב ואם נשחט אחד מהם ונזרק דמו ונאבד השני הלחם פסול וכן כמו ששתי הלחם מעכבין על הכבשים לרע"ק ולכו"ע בהוזקקו זל"ז כמו כן חלה א' מעכבת והא דקתני שתי הלחם מעכבות זא"ז ולא קתני ועל הכבשים לר"ש ב"נ א"ש בפשיטות ולרע"ק