באר היטב (עה"ת) רצז

בן הסגן דוחה יו"ט ואינו דוחה את יום צום (מנחות ק ב' במשנה) יום צום היינו יוה"כ משום לחה"פ נקט דמשום שתי הלחם ה"ל למנקט ואין דוחין את השבת אלא דשבת ידעינן מק"ו מיוה"כ ע"ש תוס' שתי הלחם מועלין בהם משהוקדשו קרמו בתנור הוכשרו לפסול בט"י ובמחוסר כפירים ובלינה ולשחוט עליהם את הזבח (מעילה ט' א') מדנפסלין במחו"כ מוכח דתנור מקדש דאל"כ אין הלחם נפסל במחו"כ כמוש"ל פ"ב פסוק ב' ד"ה והביאה עפ"י התוספתא ולפי"ז ודאי גרסינן במשנה ובלינה כנ"ל כמו"ש התוס' (מעילה ח' א') ד"ה קרמו ומה שצריך קרמו ולא סגי בהכנסה לתנור כתבו התוס' שם דאין כלי שרת מקדש רק כשנעשה כל הצריך להעשות על ידה לפסול ביוצא נראה עיקר כהתוס' (מנחות ט' א') ד"ה רשב"ל דלא מהני קדושת כלי כמוש"ל בזה וכמוש"ל פרשה ב' פסוק ב' שם ובכ"ד לענין פדיון כשנפסל הלחם אח"כ נראה פשוט דלמ"ד תנור מקדש התנור מקדש לענין דלא מהני להו פדיון אח"כ כדתנן לענין סתם כלי שרת (מנחות ק' ב') ולמ"ד תנור אינו מקדש ויש להן פדיון צ"ע אם המעות חוזרין לתרומת הלשכה כמקודם אי יביא בהם לחם אחר הלחם מעכב את הכבשים פי' שלמים הבאין בגלל הלחם כמוש"ל ואין הכבשים מעכבין את, הלחם דברי רע"ק אמר ר"ש בן ננס לא כי אלא הכבשים מעכבין ולחם אינו מעכב את הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר קרבי כבשים בלא לחם כו' אר"ש הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר וכל האמור בתורת כהנים אינו קרב במדבר פי' ולא הקריבו כבשים במדבר משבאו לארץ קרבו אלו ואלו מפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם מפני שהכבשים מתירין את עצמן ולא הלחם בלא הכבשים שאין לו מי יתירנו (מנחות מ"ה ב' במשנה) ת"ר שתי הלחם הבאות בפני עצמן פי' לדברי רע"ק דהככשים אין מעכבין את הלחם יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ממ"נ אי לאכילה אתיין ליכלינהו אי לשריפה אתיין לשרפינהו לאלתר למה להו עיבור צורה. אמר רבה לעולם לאכילה אתיין גזירה שמא יזדמנו להם כבשים לשנה הבאה ויאמרו אשתקד לא אכלנו לחם בלא כבשים עכשיו נמי ניכל ואינהו לא ידעי דאשתקד נא הוה כבשים אינהי שריין נפשייהו השתא דאיכא כבשים כבשים הוא דשרו להו כו' ר' יוסף אמר לעולם לשריפה אתיין וה"ט דלא שרפינן עלייהו לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט ח"ל אביו מי דמי התם לאו מצותן בכך הכא דמצותן בכך לטרפינהו מידי דהוה אפר ושעיר של יוה"כ אנא א"ר יוסף שמא יזדמנו להם כבשים לאחר מכאן א"ל אביי תינח כל זמן הקרבתם לבתר הכי לשרפינהו מאי תעובר צורתן נמי דקתני צורת הקרבתן (מנחות מ"ו ב') פי' עיבור צורה דעלמא עמש"ל פ"ז פסוק י"ט זמן הקרבתם פירש"י עד תמיד של בין הערבים והתוס' פירשו עד הלילה דקרבן ציבור קרב אחר תמיד של בין הערבים ודחי עשה דהשלמה כדמוכח (ר"ה ל' א') ע"ש עיבור צורת הקרבתן היינו שהיו ראויין להשרף ביום ונשרפין בלילה. א"ר יוחנן הכל מודין שאם הוזקקו זל"ז שמעכבין זא"ז ואיזו היא זיקה שלהם שחיטה אמר עולא בעו במערבא תנופה עושה זיקה פי' תנופה דמחיים עושה זיקה או אינה עושה זיקה פשיט לי' מדר' יוחנן דאר"י שחיטה ע"ז מכלל דתנופה אינה עושה זיקה דר"י גופי' מבעי' ליה מפשט פשיטא לי' לר' יוחנן דשחיטה עושה זיקה תנופה אינה עושה זיקה או דלמא שחיטה פשיטא לי' תנופה מספקא ליה תיקו (שם מ"ו א') ויתבאר בסמוך א"ר ירמי' את"ל תנופה עושה זיקה אבד הלחם אבדו הכבשים אבדו הכבשים אבד הלחם ואת"ל תנופה אינה עושה זיקה הביא לחם וכבשים והונפו ואבד הלחם והביא לחם אחר אותו הלחם טעון תנופה או אינו טעון תנופה אבדו כבשים לא תבעי לך דוודאי בעי תנופה פירש"י משום דהן המתירין ועוד דבהו כתיב בהדיא תנופה כי תבעי לך אבד הלחם ואליבא דבן ננס לא תבעי לך דאמר כבשים עיקר כי תבעי לך אליבא דרע"ק דאמר להם עיקר כיון דלחם עיקר בעי תנופה או דלמא כיון דמתירין דידי' כבשים נינהי לא בעי תנופה תיקו (שם מ"ו א' ב') לפי הנ"ל מוכח דלענין הזיקה לאו היינו לענין זה שאין כבשים הנשארים באין בלא לחם אחר תמורת הלחם שנאבד אחר התנופה ואי ליכא לחם אחר אז הוא דיאבדו הכבשים ולענין אם נאבדו הכבשים שלא יביא הלחם בלא כבשים אחרים ואי ליכא כבשים אחרים אז יאבד הלחם דא"כ גם באת"ל דתנופה עושה זיקה איכא לאבעי' בלחם האחר אי בעי תנופה אלא וודאי כשהוזקקו זל"ז אם נאבד הלחם ליכא תקנה להכבשים בלחם אחר וכן בנאבדו הכבשים אין תקנה ללחם בכבשים אחרים ותשלום ביאור זה יובא להלן ת"ר כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה כיצד שחטן לשמן וזרק דמן לשמן קידש הלחם שחטן שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן לא קידש הלחם שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן הלחם קדוש ואינו קדוש דברי רבי ר"א בר"ש אימר לעולם אינו קדוש עד שישחט לשמן ויזרוק דמן לשמן (מנחות מ"ז א') כבשי עצרת היינו שני הכבשים הבאין שלמים (שם ב' בגמ') אין מקדשין כו' אלא בשחיטה פי' בלא זריקה א"ר יוחנן הכל מודין שצריך שיהיה לחם בשעת שחיטה פירש"י דאם לא היה בשעת שחיטה והיה בשעת זריקה לא נתקדש הלחם אף לר"א בר"ש דס"ל דשחיטה גרידא לא מקדשה מאי קדוש ואינו קדוש אביי אמר קדוש ואינו גמור רבא אמר קדוש ואינו ניתר מאי בינייהו א"ב למתפס פדיונו לאביי לא תפיס פדיונו לרבא תפיס פדיונו בשלמא לרבא היינו דאיכא בין רבי לר"א בר"ש אלא לאביי מאי איכא בין רבי לר"א בר"ש איכא בינייהו לאפסולי ביוצא (שם) סוגיא זו תמוה א) דלהלן (שם ע"ב ב') איתא דלרבי ס"ל תנור מקדשה ופלוגתייהו בקביעותא פירש"י דהיינו דלרבי אבד הלחם יאבדו הכבשים ואין להם תקנה בלחם אחר ובסוגיא זו אינו מוצא שום פלוגתא בין רבי לר"א בר"ש רק בפדיון ופסול יוצא ב) איך אפשר לומר לדבי דמהני פדיון להלחם הא רבי ס"ל להלן ע"ב שם דתנור מקדש כנ"ל ואחר שנתקדש בכלי פשוט דלא מהני פדיון כדאיתא להלן ק' ב'