באר היטב (עה"ת) רצו

זכר למקדש הוא (שם) נחלקו המפרשים מנין דשבועי אם היינו דבכל יום יזכיר מנין שבועות שעברו כמו שאנו עושין או דבכל השלמת שבוע מונה מספר השבועות זכר למקדש פירש"י ואינו חיוב מה"ת בזמה"ז וצ"ע אי היינו לכו"ע או דרבנן דבי ר"א פליגי עליה וס"ל דבזמה"ז ג"כ הוה חיוב מה"ת

(טז) תספרו חמשים יום התוס' (מנחות ס"ה ב') ד"ה כתוב אחד כו' נלחצו הרבה בביאור כתוב זה לפי מה שאנו אין סופרים יום החמשים שהוא יו"ט וכתבו דהכי פירושו עד ממחרת השבת שהוא יום החמשים תספרו אי נמי חמשים יום אוהקרבתם דבתר הכי קאי והרא"ש סוף מס' פסחים כתב שכן דרך המקרא כשמגיע המנין לסכום עשירות פחות אחת מונה אותו בחשבון עשירות כמו כל הנפש גו' שבעים וכן ארבעים יכנו: הערות ממ"ש התוס' (מנחות ס"ו א') ד"ה זכר למקדש א) בספק חשכה יכול לברך ואין נראה כו' ב) שכח לספור בלילה פסק בעה"ג שסופר ביום כמו בקצירת העומר דתנן (שם ע"א א') מצותו לקציר בלילה ואם קצר ביום כשר ועמש"ל פ"ב פסוק י"ד ג) פסק בה"ג שאם הפסיק יום א' ונא ספר שיב אינו סיפר ותימא גדולה היא ולא יתכן: שם מנחה חדשה גו' אף שכבר קדמה מנחת העומר היא היתה מן השעורים כנ"ל פ"ב פסוק י"ד וזו באה מן החטין ככל המנחות וכן מפורש במקרא (שמות ל"ד) וחג שבועות גי' בכורי קציר חטים ועי' (מנחות ס"ח ב' ע"ו ב') מצותה מן החדש ואם הביא מן הישן כשרה ומה אני מקיים חדשה שתהא חדשה לכל המנחות מס' מנחות פ"ג ב') בברייתא אבל סתמא דמתניתין שם לפסול בישן שתי הלחם אין באין משל ת"ל כדכתיב ממושבותיכם תביאו (מנחות ס"ט ב' פ"ג ב') ע"ש העומר היה מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש אין מביאין מנחות ובכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר (שם ס"ח ב' במשנה) בעי רב"ח שתי הלחם מהו שיתירו שלא כסדרן ה"ד כגון דזרעינהו בין העומר לשתי הלחם וחליף עלייהו שתי הלחם ועומר מאי פי' אי מותרין למנחות כסדרן שריין שלא כסדרן לא שריין או דלמא שלא כסדרן נמי שריין (מנחות שם) ובביאור זה שמעתי מחכם אחד דבאת"ל דשריין שלא כסדרן הא דשתי הלחם קרויין מנחה חדשה היינו משום דאף שכבר קרבו מנחות אחר העומר מחטין של שנה זו מאותן שנזרעו קודם לשתי הלחם דאשתקד מ"מ מאותן שנזרעו אחר שתי הלחם דאשתקד לא הקריבו ולדידהו ה"ל מנחה חדשה ת"ש ואם מקריב מנחת בכורים במנחת העומר הכתוב מדבר מהיכן באה מן השעורים כו' או אינו אלא מן החטין כו' אם אתה אומר עומר בא מן החטין אין שתי הלחם בכורים ואם איתא דשתי הלחם שלא כסדרן שריין משכחת לה דמקריב עומר מהני דאשריש קודם לשתי הלחם ובתר עימר דאשתקד ושתי הלחם מהנך דאשריש קודם לעומר דהשתא ובתר שתי הלחם דאשתקד פי' דלגבי דידהו ה"ל חדשה ודחי שם מי סברת בכורים לפירא קא אמרינן למזבח קא אמרינן והא אכיל ליה מזבח מפירא דהא שתא עפירש"י ונשאלתי מהחכם הנ"ל מה הוא דחיית הש"ס בזה הא את"ל דמתירין שלא כסדרן וודאי קשיא הא ברייתא דלמה קשיא ליה הא דקרוי' מנחה חדשה ובכורים באת"ל דעומר הוא מן החטים יותר מלפי האמת דעומר הוא מן השעורים מ"מ הא כבר באו מנחות מחטים של שנה זו כמו"ש מקודם בשם אותו החכם ואני בעניי לא מצאתי לו מענה נכון לזה וגם הוא לא הגיד לי וה' יאיר עיני בתורתו

(יז) לחם תנופה שתים גו' ארכן שבעה טפחים ורחבן ארבעה טפחים וקרנותיהם ארבע אצבעות (מנחות צ"ז א') ועמש"ל בלה"פ העומר היה בא עשרון משלש סאין שתי הלחם שני עשרונים משלש סאין (מנחות ע"ו ב' במשנה) ריבה במדת סאין שלהן או שמיעט במדת סאין שלהן כשרות (שם בגמ') העומר היה מנופה בי"ג נפות שתי הלחם בשתים עשרה לחה"פ באחת עשרה רש"א לא היה להן קצבה אלא סולת מניפה כל צרכה היה מביא שנאמר ולקחת סולת ואפית אותה עד שתהא מנופה כ"צ (שם) וע"ש בגמ' שיש שם פלוגתא דתנאי בביאור ענין הנפות השאר נפדה (שם ס"ו ב') נילושין אחת אחת ונאפות אחת אחת (שם צ"ד א') אחת שתי הלחם ואחת לחה"פ לישתן ועריכתן בחוץ (שם צ"ה ב') משום דשמן אין בהם ומדת יבש דהייני עשרון שמודדין בו ס"ל להאי תנא דלא נתקדשה (גמ' שם) דאי נתקדשה נהי דמ"מ אינה נפסלת ביוצא מ"מ מגליא מלתא לאפוקי אבראי (תוס' שם) ועמש"ל פ"ב פסוק ב' ד"ה והביאה אפייתן בפנים ואין דוחין את השבת רי"א כל מעשיהם בפנים רש"א לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחה"פ כשרות בעזרה וכשרות בבית פאגי (שם א') בית פאגי פירש"י בכל ירושלים ולפי ענ"ד לאו דווקא בירושלים אלא ה"ה בחוץ לירושלים ועי' (ב"מ צ' א' סנהדרין י"ד ב') הא גופא קשיא אמרת לישתן ועריכתן בחוץ אלמא מדת יבש לא נתקדשה ואפייתן בפנים אלמא מדת יבש נתקדשה כו' מאי קושיא דלמא עשרון לא מקדש תנור מקדש אלא אי קשיא הא קשיא אפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת אפסלה בלינה כו' א"ר אשי מאי קושיא דלמא מאי בפנים במקום זריזין והא דרב אשי בדותא היא ממ"נ אי אפיה בעינן זריזין לישה ועריכה נמי בעינן זריזין כו' אלא הא דרב אשי בדותא היא (שם) ופי' התוס' ומתניתין תברא מי ששנה זו לא שנה זו בהא דפרכינן אין דוחין את השבת אפסלי בלינה כתבו התוס' (שם נ"א א') ד"ה אפי להו דאע"ג דאין כלי שרת מקדש שלא בזמנן (שם ק') ואלו אין זמנם מבע"ש מ"מ אי לא דחו שבת מאתמול הוה זמנם ומקדש למ"ד תנור מקדש היה התנור של מתכות דכ"ש דחרס לא עבדינן (זבחים צ"ו א') ועי' (מנחות צ"ו א') מש"ש בספרי עוד"ד לענין דיעבד אם עבר ואפה אותן בחוץ שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים ולא יותר על שלש כיצד נאפות מעיו"ט נאכלות ביו"ט לשנים חל יו"ט להיות אחר השבת נאכלות לשלשה לחה"פ נאכל כו' שאין דוחין לא את השבת ולא את יו"ט רשב"ג אומר משום שמעון