באר היטב (עה"ת) רצג

לזרע האב (חולין ע"ח ב') ופשוט דהייני רק בידוע דמספק סמכינן ארובא שחט פרה ואח"כ שני בניה סופג שמונים (שם פ"ב א') במשנה ופשוט (שם בגמ') דהיינו אף בהתראה אחת ועמש"ל פרשה כ"א פ"ה ד"ה לא יקרחו גו' שחט שני בניה ואח"כ שחטה סופג את הארבעים שחטה ואת בתה ואת בת בתה סופג שמונים שחטה ואת בת בתה ואח"כ שחט בתה סופג את הארבעים סומכוס אומר משום ר"מ סופג שמונים (שם פ"ב א') במשנה השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור משום אוא"ב (שם פ"א ב') במשנה יפשוט שם דהיינו בין בראשון בין בשני השוחט ונמצאת טריפ' השוחט לעבודת כוכבי' השוחט פרת חטאת פי' פרה אדומה שור הנסקל עגלה ערופה ר"ש פיטר דשחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה וחכמים מחייבין (שם פ"א ב') במשנה ובגמ' שם פרכינן פרת חטאת שחיטה שאינה ראוי' היא והתניא רש"א פרה מטמאה טומאת אוכלין הואיל והי' לה שעת הכושר כו' הבאתי לעיל פרשה י"א פסיק ל"ד ע"ש א"ר שמן בר אבא אמר ר' יוחנן פרת חטאת אינה משנה עגלה ערופה לאי שחיטה ראוי' היא והתנן נמצא ההורג עד שלא תתערף העגלה תצא ותרעה בעדר פי' אלמא דאינה נאסרת מחיים ומסיק א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן עגלה ערופה אינה משנה ור' ינאי ס"ל משנה דס"ל ירידתה לנחל איתן אוסרתה ועד שלא תערף היינו לאחר ירידתה לנחל איתן דכבר נאסרה מחיים השוחט לעבודת כוכבים היינו בשחט ראשין לעבודת כוכבים ושני לשולחנו אבל שני לעבודת כוכבי' פטור משום דקם ני' בדרבה מיני' כי אתרו בי משום עבודת כיכבים ג"כ וכשלא התרו בו משום עבודת כוכבים רק משים אוא"ב פלוגתא דר"י ור"ל (חולין פ"א ב') בגמ' אמרי במערבא שעיר המשתלח דחייתו לצוק זו היא שחיטתו ונוהג בו איסור אותו ואת בנו (יומא ס"ד א') וכן עריפת עגלה ערופה זו היא שחיטתה (תוס' שם) והיינו לרבנן אבל לר"ש דבעי שחיטה ראיי' פשוט דמ"מ לא הוה שחיטה ראוי' (תוס' שם) איסור אוא"ב אינו נוהג בהי' יעיף פשוט מכל הסוגיא דחולין ע"ט ב' בכלאים והב"י בטור הביא בזה ברייתא דת"כ ופשיט דאינו נוהג בבהמה טמאה דבבהמה טמאה לא מהני שחיטה כמוש"ל בסדר שמיני בענין טומאת נבלות ת"ר אותו ואת בנו נוהג בכלאים ובכוי רא"א כלאים הבא מן העז ומן הרחל אותו ואת בנו נוהג בו כוי אין אותו וא"ב נוהג בו (חולין ע"ט ב') א"ר חסדא איזה היא כוי שנחלקו בו ר"א וחכמים הבא מן התייש ומן הצביה היכי דמי אילימא בתייש הבא על הצבי' וילדה וקא שחיט לה ולברה והא אמר רב חסדא ה"מ בהיא צבי' ובנה תייש שפטור שה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו אלא בצבי הבא על התיישה וילדה וקא שחיט לה ולברה והאר"ח הכל מודים בהיא תיישה ובנה צבי שחייב שה אמר רחמנא ובנה כל דהו לעולם בתייש הבא על הצביה וילדה בת והבת ילדה בן וקא שחיט לה ולברה רבנן סברי חוששין לזרע האב ושה ואפילו מקצת שה ור"א סבר אין חוששין לזרע האב ושה ואפילו מקצת שה לא אמרינן פי' א"א לומר שה ואפילו מקצת שה כיון דאין חוששין לזרע האב ואפילו מקצת שה ליכא (שם ע"ט ב') ובביאור זה י"ל א) דלרבנן פשיטא להו דחוששין לזרע האב ולר"א פשיטא לי' דאין חוששין לזרע האב ב) דלרבנן פשיטת נהי דחוששין לזרע האב ור"א מספקא לי' ואינו נוהג דאמר י"ל דהיינו אינו נוהג משום וודאי ג) דלרבנן מספקא להו ומספק קאמרי דנוהג ור"א פשיטא לי' דאין חוששין לזרע האב ובתר הכי מוכחינן משארי דוכתי דלתרווייהו מספקא להו מלתא אי חוששין לזרע האב או לא הלכך פלוגתייהי ע"כ באי אמרינן שה ואפילו מקצת שה או לא ומתוקמא פלוגתייהו בתרי אנפי א) בתייש הבא על הצבי' וילדה בת והבת ילדה בן וקא שחיט לה ולברה דרבנן סברי שה ואפילו מקצת שה וכיון דמספקא מלתא אי חוששין לזרע האב אסור מספק ור"א ס"ל דשה ולא מקצת שה וא"כ וודאי מותר ב) בצבי הבא על התיישה וילדה בת והבת ילדה בן וקא שחיט לה ולברה דרבנן סברי שה ואפילו מקצת שה ומלקא נמי לקי ור"א סבר שה ולא מקצת שה והלכך איסורא איכא דלמא אין חוששין לזרע האב וה"ל שה גמור מלקא לא לקי דלמא חוששין לזרע האב וה"ל מקצת שה ור"א ס"ל שה ולא מקצת שה ועי' תוס' ע"ט א' ד"ה אי לימא שתמהו למה לא מוקמינן פלוגתייהו בתייש הבא על הצבי' והוליד בן ושחט לתייש ולבריה ופליגי אי נוהג בזכרים והא דפליגי בכוי לאשמעינן דבנו כל דהי וצ"ל דהא פשיטא דבני כל דהו אמר רחמנא תניא כוי זה איל הבר וכתבו התוס' דהיינו מין חי' דאי מין בהמה הוא היינו רשב"ג דלהלן וי"א זה הבא מן התייש ומן הצבי ר' יוסי אומר כוי ברי' בפ"ע הוא ולא הכריעו בו חכמים אם מין חי' הוא אם מין בהמה הוא רשב"ג אומר מין בהמה ושל בית דושאי היו מגדלין מהם עדרים (חולין פ' א') וכתבו שם רש"י ותוס' דכוי שנחלקו בו ר"א וחכמים בענין אוא"ב הנ"ל היינו וודאי בנולד מתייש וצבי' או להיפוך כנ"ל דאינהו סברי כהי"א דחי' ובהמה מתעברין זה מזה אבל שארי כולהו תנאי ס"ל דבהמה וחי' אין מתעברין זה מזה כדאיתא ב"ק ע"ח ע"ש וברייתא זו והא דאר"י שם כיי ברי' בפ"ע הוא לענין כיסוי הדם איירי ע"ש א"ר המנונא אומר הי' ר"ש אין אוא"ב נוהג בקדשים מ"ט כיון דאר"ש שחיטה שא"ר לא שמה שחיטה שחיטת קדשים נמי שחיטה שאינה ראייה היא (חילין פ"א א') פי' דשחיטת קדשים הוה שחיטה שא"ר משום דכל כמה דלא זריק דם לא משתרי בשר כדלעיל שם פ' ב' ואע"ג דנזרק בסיף מ"מ ה"ל שחיטה שאינה ראוי' דס"ל לר' המנונא דאע"ג דלר"ש כל העומד לפדות כפדוי דמי אע"ג דלא נפדה לבסוף כמוש"ל פי"א פ' ל"ד מ"מ כל העומד לזרוק כזרוק דמי לא אמרינן אף ע"ג דנזרק לבסוף דיש חילוק בין זריקה לפדיון כדאית' (מנחות ק"ב א') לחלק בכך בלא נזרק אח"כ או משום דפדיון לא הוה רק דיבורא בעלמא דלא חשיבא מעשה כמו"ש רש"י שם או משום דפדיון אפשר מקמי שחיטה כמו"ש התוס' (שם פ' ב') והלכך בין שנשחט הקדש לבסוף בין שנשחט הקדש בתחילה ליכא איסור אוא"ב ומותבינן עליה דרב המנונא שם מברייתא ואמר רבא שם ה"ק רב המנונא אין מלקות אותו וא"ב נוהג בקדשים פי'