באר היטב (עה"ת) רצב

והצמע (בכורות מ"ד א') ע"ש א"ר חסדא כו' נטלו קרנותן וזכרותן עמהן פסולה ואין פודין עליהם נטלו טלפים וזכרותן עמהם פסולין ונפדין עליהם מיתיבי נטלו קרנין וטלפין וזכרותם עמהם פסולין ונפדין עליהם ל"ק הא דאתעקר עקורי פי' שנעקרו עם ראשי הזכרות ונראית גומא בראש הא דאיגום אגומי ודאיגום גגומי פסול ורמינהו פרה שקרניה וטלפי' שחורים יגוד תרגמא זעירי מעלוי זכרותו (שם) ולפי"ז הא דתניא לעיל דעז שאין לה קרנים כשרה היינו או בחסרו מתחילת ברייתן או כשנשאר הזכרות: שם ובארצכם לא תעשו: מנין לסירוס באדם שאסור ת"ל ובארצכם ל"ת בכם לא תעשו דברי ר"ח (שבת ק"י ב') ופשוט הוא דנוהג אף בחו"ל דהא חובת הגוף הוא שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא פי' התוס' דמבעיא להו בכלבא משום דמתירו פסול למזבח א"ל כל שבארצכם ל"ת (חגיגה י"ד ב') ונוהג אף בעופות כדמוכח מהא דלהלן ומפורש בת"כ סירוס ע"י סם באכילה ושתי' ג"כ אסיר (שבת שם) ופסקו בשו"ע אה"ע סי' ה' סי"ב דמלקות ליכא בזה רק איסור בעלמא וצ"ע לפי ענ"ד והיכא דלא מכוין לסירוס עי' תוס' שבת שם הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו ול"ד לע"י סם דאסור דאמר רב אשי רמות רוחא הוא דנקיטא לי' (שבת שם) הכל מודים כו' במסרס אחר מסרס שחייב (שבת שם) ובכ"ד ואפילו זקן שאינומוליד אסור משום דלפעמים שחוזר לנערותו ע"י רפואות (שבת שם) אבל בלא"ה לא דמי למסרס אחר מסרס דזקנה לאו סירוס היא (תוס' שם) בנקבות בין דאדם בין דבע"ח פסקו בשו"ע שם סי"א דאסור ואינו לוקה ומשמע דהיינו אף ע"י מעשה בכלי ההולדה ועי' רמב"ם ומ"מ אי איכא איסור סירוס באשה ע"י סם באכילה ושתיה איתא (שבת שם) דתלוי בפלוגתא דר"י ב"ב ורבנן אי אשה חייבת בפו"ר מיהו באיש שכבר קיים פו"ר פשוט ומוכח בכל הסוגיא דשם דאסור מיהו בזקנה ועקרה איתא (שבת שם) דמותר לשתות סם המסרס וצ"ע לפי ענ"ד בנקבות דבע"ח בסם המסרס אבעי' להו מי אמרינן כי אמרינן אמירה לעובד כוכבים שבות ה"מ לענין שבת דאיסור סקילה אבל כו' באיסור לאו לא או דלמא ל"ש ת"ש דשלחו ליה לאבוה דשמואל הלין תורי דגנבן ארמאי ומגלחין יתהון מהו שלח לי' הערמה אתעבד בהו אערימו עלייהו ויזדבנין אר"פ בני מערבא ס"ל כר' חדקא דאמר בני נח מצווין על הסירוס וקא עברי משום ולפני עור גו' (ב"מ צ' א' ב') ע"ש ועי' מש"ל בענין כלאי זרעים ע"י עובד כוכבים: (כה) ומיד בן נכר גו' עי' (תמורה ז' א')

(כז) ומיום השמיני גו' ירצה גו' ר' אפוטריקי רמי כתיב והיה שבעת ימים גו' הא לילה כשר וכתיב ומיום השמיני גו' הא לילה לא חזי הא כיצד לילה לקדושה יום להרצאה (זבחים י"ב א') לילה לקדושה כתבו התוס' (בכורות כ"א ב') ד"ה אף מחוסר זמן כו' דאף ר"ש דאמר שם דמחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר וחלה עליו קדושת מעשר מודה דבכל הקדושות אין הקדש חל קודם ליל שמיני כדמוכח מהא דפריך שם ונילף מקדשים ע"ש והקשו בתוס' (זבחים שם) מהא דתרומה ז' דקדושה חלה אעובר בתם במעי תמימה ותי' במס' (תמורה יו"ד ב') דקודם שנולד עדיף טפי ומצי להקדישו ע"ש והתוס' במס' (תמורה י"ט ב') כתבו דרק לכתחילה אסור להקדישו מקודם מיהו בדיעבד קדוש ולפי זה יש לומר בהא דקדושה חלה אעוברין דהיינו בדיעבד ועי' תוס' (זבחים קי"ד ב') ד"ה היתר במה לחבירו אפילו בקים לן דכלו חדשיו מ"מ אסור מקודם יום השמיני להקדישו ולהקריבו (ר"ה וא"ו ב') פשוט הוא דסוף יום הראשון עולה בזה למנין יום שלם דהא הכא לא בעינן מעל"ע כיון דבליל שמיני תליא מלתא וכן מוכח להדיא (שבת קל"ה ב') כדבעינן למימר קמן יום להרצאה כתבו התוס' (זבחים י"ב א') תימא תיפוק לי' מביום צותו דאין מקריבין בלילה (מגילה כ' ב') ותי' דנ"מ לענין אם עלו לא ירדו ולענין במה ע"ש לחולין פשוט דבידוע דכלו לו חדשיו מותר מיד ובאינו ידוע שכלו לו חדשיו כל ששהה שמונת ימים בבהמה יצא מכלל נפל ויכול לשוחטו ליל יום שמיני בלי שום חשש (שבת קל"ה ב' קל"ו א') מיהו אף ששחטו מקודם מותר מה"ת כשלא פיהק לדידן דקיי"ל דאזלינן בכ"ד בתר רובא ורק מדרבנן חיישינן לנפל כמו"ש התוס' שם ונפל לא מהני לי' שחיטה כדאיתא שבת שם ועמ"ש מנידון חשש נפל באדם פרשה כ"א פסוק ב' : שם ירצה גו' מנין לכל הפסולין שבשור ושבשה שהן בלא ירצה ת"ל ושיר ושה שרוע וקלוט גו' לימד על כל הפסולין שבשור ושה שהן בלא ירצה (חולין פ' ב') וס"ל להש"ס שם דאף במחוסר זמן איכא ל"ת ר' זירא אמר הנח למחוסר זמן דהכתוב נתקו עשה מ"ט דא"ק ומיום השמיני והלאה ירצה הא מיום השמיני אין מעיקרא לא לאו הבא מכלל עשה עשה (שם פ"א א') ע"ש ועמש"ל פי"ז פסוק ג' בדיני שחוטי חוץ במחוסר זמן לאפוקי ממה שנראה לפו"ר (זבחים קי"ד ב') דלר"ש חייב בל"ת במחוסר זמן בפנים ע"ש אופני מחוסר זמן א) הא דהכא ב) אותו ואת בנו (חולין פ"א ב' זבחים קי"ב ב') במשנה ג) חובות דשילה הם מחוסרי זמן בגלגל (זבחים קי"ד ב') ע"ש

(כח) ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. יום האמור באוא"ב היום הולך אחר הלילה (חולין פ"ג א') שחט א' מהם בתחילת הלילה אסור לשחוט השני עד תחילת לילה שני שחט א' מהם בסוף היום שוחט את השני בתחילת הלילה אוא"ב נוהג בין בארץ בין בחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין (חולין ע"ח א') במשנה ואימא בחולין אין במוקדשין לא כתיב ושור וא"ו מוסיף על ענין ראשון (שם בגמ') ולקמן יתבאר דין המוקדשין ואם היינו אליבא דכו"ע בין אוא"ב בין בנו ואותו (שם פ"ב א') נוהג בין באדם אחד בין בשני בני אדם (שם פ"ב א' ב') שני ב"א היינו אחד שחט את הפרה והשני בנה או להיפך (שם בגמ') אוא"ב נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים דאין חוששין לזרע האב חנניא אומר נוהג בין בזכרים בין בנקבות דחוששין