עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › באר היטב (עה"ת)

באר היטב (עה"ת) רצא

Baer Hetev (torah) 291 · באר היטב (עה"ת) · free full Hebrew text

Open in the reader →

שני כיסין יש לו שני ביצים כו' רעק"א מושיבו על עכוזו וממעך אם יש ביצה סופה לצאת מעשה שמיעך ולא יצאה נשחטה ונמצאת דבוקה בכסלים והתיר רע"ק ואסר ר' יוחנן בן נורי (שם מ' א') ע"ש גמ' בעל חמש רגלים או שאין לו אלא ג' ושרגליו קלוטות כשל חמור והשחול והכסול כו' ועמש"ל פרשה כ"א פסוק י"ח ד"ה שרוע א"ר הונא ל"ש אלא שחסר ויתר ביד אבל ברגל טריפה נמי הוה יתיר כנטול דמי קלוטות אר"פ לא תימא דעגילן ולא סדיקן אלא כיון דעגילן אע"ג דסדיקן ת"ר איזה הוא כסול ואיזה הוא שחול שחול שנשמטה ירכו כסול שרגלו אחת בתוך הכסל ורגלו אחת על גבי הכסל תנא השרוע והקלוט שרוע שנשתרבב לו ירכו קלוט שרגליו קלוטות כשל חמור וסוס (שם מ' א') נשבר עצם ידו ועצם רגלו אעפ"י שאינו ניכר מומין אלו מנה אילא ביבנה והודו לו חכמים ועוד ג' הוסיף אמרו לו לא שמענו אלא את אלו שגלגל עינו עגול כשל אדם פיו דומה כשל חזיר ושניטל רוב המדבר בלשונו ב"ד של אחריהם אמרו ה"ז מום (שם במשנה) אינו ניכר מי הוה מומא אר"פ אינו ניכר מחמת עצמו אבל ניכר מחמת מלאכה ועמש"ל פסיק כ"ב ד"ה או חרוץ עגול כשל אדם היינו בצירא היינו שסביב השחור שניטל רוב המדבר מתניתין ר' יהודה היא דתניא ושניטל רוב הלשון רי"א רוב המדבר של לשונו (שם) מעשה שהלחי התחתון עודף על העליון ושאל ר"ג לחכמים ואמרו ה"ז מום שם וע"ש בגמ' אוזן הגדי היתה כפולה אמרו חכמים בזמן שהוא עצם אחד מום כו' ר"ח בן גמליאל אומר זנב הגדי שהוא דומה לשל חזיר ושאין בה שלש חוליות ה"ז מום (שם ב') וע"ש בגמ' ר"ח בן אנטיגנוס אומר את שיבלת בעיניו עמש"ל פסוק כ"ב ד"ה או יבלת ושנפגם עצם ידו ורגלו ושנפרק עצמה של פיו עינו אחת גדולה ואחת קטנה אזנו אחת גדולה ואחת קטנה במראה אבל לא במדה רי"א שתי ביציו אחת גדולה כשתים שבחברתה ולא הודו לו חכמים (שם ב') במשנה וע"ש גמ' זנב העגל שאינה מגעת לערקוב אמרו חכמים כל מרבית עגלים כן כו' איזה הוא ערקוב שאמרו ר"ח ב"א אומר בערקוב שבאמצע הירך (שם במשנה) על אלו מומין שוחטין את הבכור ופסולי המוקדשין נפדין עליהם (שם מ"א א') במשנה ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש פי' דפסולין להקרבה ולא במדינה חוורר והמים שאין קבועין חיטין הפנימיות שנפגמו ולא שנעקרו ובעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית זקן חילה ומזוהם ושנעבדה בו עבירה ושהמית אדם עפ"י עד אחד או עפ"י בעלים וטומטום ואנדרוגינוס ר' ישמעאל אומר אין לך מום גדול מזה וחכ"א איני בכור אלא נגזז ונעבד (שם מ"א א' במשנה) בשלמא טומטום במקדש לא פי' בכור טומטום לא ישחוט במקדש דלמא נקבה היא במדינה לא דלמא זכר הוא ולית בי' מומא אלא אנדרוגיניס בשלמא במקדש לא דלמא נקבה היא אלא במדינה נהי נמי דזכר הוא תעשה נקבות חרוץ וישחט עלה אמר אביי כו' חרוץ דומיא דשבור מה שבור במקום עצם אף חרוץ במקום עצם רבא אמר בלא שבור נמי לא מצית אמרת חרוץ במקום בשר הוה מומא כי' (שם בגמ') מיהו ר' ישמעאל ס"ל דחרוץ דמנכר הוה מום אף שלא במקום עצם (גמ' שם) וע"ש בעי רבא טעמי' דר' ישמעאל דמפשט פשיטא ליה דאנדרוגינוס בכור הוא ומומי עמו או דלמא ספיקי מספקא לי' פי' אי הוה זכר או נקבה ואת"ל קאמר את"ל בכור הוא פי' זכר היא הרי מומו עמו למאי נ"מ למלקי עליה משום גיזה ועבודה אי ומי למיתבי' לכהן (שם מ"א ב') ולא אפשט ומוכח מלשון הנ"ל כפירש"י דר' ישמעאל לא פליג רק אנדרוגינוס וכן הוא בלשון הברייתא שיובא להלן וכן מוכח מהגמ' (שם מ"ב ב') וחכ"א אינו בכור א"ר חסדא מחלוקת באנדרוגינוס פי' דחכמים ס"ל דברי' בפ"ע הוא ואינו קדוש כלל בבכורה כיון דוודאי אינו זכר אבל בטומטום ד"ה ספיקא הוא וקדוש מספק כו' (בכורות מ"א ב') לימא כתנאי ר' אילעאי אומר משום ר' ישמעאל אנדרוגינוס בכור הוא ומומו עמו וחכ"א אין קדושה חלה עליו ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש הרי הוא אומר הזכר וכ"מ שנאמר זכר אינו אלא להוציא טומטום ואנדרוגינוס כו' תק"ס פי' חכמים סברי אין קדושה חלה אאנדרוגינוס אבל טומטום ספיקא הוא וקדוש מספיקא ואתא ר"ש למימר טומטום ברי' הוא ולא קדוש לא דכו"ע טומטום בברי' לא מספקא זכר ונקבה היא דמספקי מטיל מום במקום זכרות דכו"ע לא פליגי דזכר הוא כי פליגי במטיל מום במקום נקבות מ"ם חיישינן שמא נהפכה זכרותו לנקבותו פי' וזכר הוא ומ"ס פי' ר"ש סבר לא חיישינן פי' וה"ל נקבה וודאית (שם מ"ב א' ב') ונ"ל דלפי"ז צ"ל דקרא דהזכר לא איצטריך רק משום אנדרוגינוס אבל לא לענין טומטום דאין סברא לומר דמקרא הוא דילפינן דהוה יודאי נקבה כדפרכינן (שם מ"א ב') ובכ"ד ואתי קרא למעוטי ספיקא הא דמפרש השתא דפלוגתייהו במטיל מום דרך נקבות נ"ל משום דלפי הסברא הראשונה דטעמי' דר"ש משום ברי' הוא י"ל דבכל טומטום איירי דתנאי קמאי ס"ל דבכ"ע הוה ספק ור"ש ס"ל דבכ"ע הוה ברי' אבל לפי הסברא השני' דר"ש פשיטא לי' דנקבה היא ע"כ במטיל מום במקום נקבות הוא דאיירי דבמטיל מום במקום זכרות א"א לומר דהוה וודאי נקבה והנה לפו"ר היה נראה לומר דלית מאן דפליג אדר"ח דלת"ק דמתניתין ולר' ישמעאל ולחכמים טומטום ספיקא הוא ובהא פליג עלייהו ר"ש אי דס"ל דהוה וודאי נקבה או דס"ל דברי' הוא מיהו בגמ' להלן שם איתא דר' יוחנן ס"ל דלחכמים דמתניתין ג"כ מטיל מום במקום נקבות היה וודאי נקבה יהא דאיכא בין חכמים לר"ש צ"ל דלחכמים קדוש לחטאת ושלמים ולר"ש איני קדוש דברי' הוה ור"א שם ס"ל דלכו"ע מטיל מום במקום נקבות הוה נקבה ופלוגתייהו ת"ק סבר דטומטום המטיל מום במקום זכרות היה זכר בע"מ שאין שוחטין עליו ור' ישמעאל וחכמים ג"כ כת"ק ס"ל בהא ור"ש ס"ל דמטיל מום במקום זכרות בריה הוה וע"ה שם בגמ' תניא כו' יש דברים שהן כמומין ואינן כמומין ושוחטין עליהם במקדש אבל לא במדינה ואלו הן עז שאין לה קרנים ורחל שיש לה קרנים והצומח והצמם