באר היטב (עה"ת) רפח

איתא דרב ביבי בר אביי א"ר דאיירי בתרומה בעה"פ דזמנה בהול אי נמי שאני אכילת תרומה דאקרי עבודה ועבודה דחלל רחמנא אכשריה וצ"ע לפי' התוס' השני תינח בן גרושה וחלוצה אשה ועבד מאי טעמא ונ"ל דאשה ועבד חשיבי אנוסין טפי שאם לא יסמכו על חזקתן כמעט שלא יוכלו לאכול תרומה כלל וא"א להם להחמיר ועמ"ש מזה בספרי עוד"ד וכולן שהיתה תרומה בתוך פיהם רא"א יבלעו ר' יהושע אומר יפלטו אמרו לו נטמאת נטמאה התרומה רא"א יבלע רי"א יפלוט טמא היית טמאה היתה התרומה או נודע שהוא טבל כו' או שטעם טעם פשפוש לתוך פיו ה"ז יפלוט (תרומות פ"ח מ"ב) ותשמע להדיא דבהני בתרייתא לא פליג ר"א וטעמא דמלתא דלא אמר ר"א יבלע רק בהתחיל בהיתר ובירושלמי איתא תני רבי נתן אומר לא שהיה רא"א משום דהתחיל בהיתר אלא שהיה רא"א הלעוס כבלוע אף בשבת בפסח ביוה"כ בנזיר בנבילה בטריפה בשקצים ורמשים ולפי"ז גם בטמא היית טמאה היתה התרומה ג"כ יבלע לר"א

(טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל גו' האוכל את הטבל במיתה מנלן כו' דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה' בעתידים לתרום הכתוב מדבר ויליף חילול חילול מתרומה מה להלן במיתה אף כאן במיתה כו' (סנהדרין פ"ג א') תניא ר' יוסי אומר יכול לא יהא חייב אלא על טבל שלא הורם ממנו כל עיקר הורם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנ מעשר ראשון ולא מעשר שני ואפילו מעשר עני מנין ת"ל לא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר ואכלו בשעריך גו' מה שעריך האמור להלן מעשר עני אף שעריך האמור כהן מעשר עני ואמר רחמנא לא תוכל (יבמות פ"ו א' מכות ט"ז ב') אמר רב יוסף כתנאי רא"א א"צ לקרות את השם על מעשר עני של דמאי וחכ"א קורא את השם וא"צ להפריש מאי לאו בהא קמיפלגי דמ"ס וודאי טובלו ומ"ס ודאי אינו טובלו א"ל אביי א"ה אדמיפלגי בדמאי לפלגי בוודאי אלא דכו"ע וודאי טובלו והכא בהא קמיפלגי מ"ס לא נחשדו ע"ה על מעשר אני כיון דממונא הוא אפרושי מפרשי ורבנן סברי כיון דטריחא ליה מלתא לא מפריש (מכות ט"ז ב' י"ז א') ובמס' (נדרים פ"ד ב') איתא רא"ס לא נחשדו ע"ה על מ"ע כיון דאלו מפקיר נכסי' כו' לית ליה פסידא ורבנן סברי נכסי' לא מפקיר אינש מיהו מכ"ז עדיין לא שמענו רק לאו למלקות ולענין מיתה איתא (יבמות פ"ו א') שם דרבנן דר"מ דרשי מקרא דכתיב (במדבר י"ח) כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה מה תרונה טובלת אף מעשר ראשון טובל והיינו למיתה דלאו למלקות ידעינן בלא"ה כנ"ל והתוס' שם ד"ה אי מהתם נסופקו בטבל למעשר עני אי איכא מיתה והרמב"ם והראב"ד הסכימו דליכא מיתה ובספר הנפלא ש"א בהל' חמץ ומצה כתב דלהרמב"ם אף טבל למעשר שני אין בו מיתה הטבל אסור בהנאה של כילוי פשוט בכ"ד דמשנתמרח אינו מאכיל לבהמה ועי' ספ"ק דדמאי ומשמע דאף כהן אסור בזה ופשוט דאין בזה מיתה ועי' תוס' (פסחים ו' א') ד"ה כדי שתהא בהמתו אוכלת (ל"ג ב') ד"ה א"ק ראשית דמשמע שם דהיינו מה"ת מיהו להר"ש בסוף מס' תרומות הבאתיו לעיל פסוק יו"ד דזר אינו אסור בהנאה של כילוי בתרומה רק מדרבנן צ"ע בטבל ועי' מ"ל בפ"ב מהל' תרומות אין מדליקין בטבל טמא בחול (שבת כ"ו א') ומוכח שם דאין כהן אסור בזה וע"ש

(יח) לכל נדריהם ולכל נדבותם גו' איזהו נדר אומר הרי עלי עולה איזו היא נדבה האומר הרי זו עולה מה בין נדרים לנדבות אלא שהנדרים מתו או נגנבו חייב באחריותן נדבות מתו או נגנבו אין חייבין באחריותן (קנים פ"א מ"א) ובמס' (חולין קל"ט א' הגי' מתו נגנבו או שאבדו שור זה עולה בית זה קרבן פירש"י לבדה"ב וכן מוכח להדיא (חונין שם) מת השור ונפל הבית פטור מלשלם שור זה עלי עולה בית זה עלי קרבן מת השור ונפל הבית חייב לשלם (ערכין כ' ב') במשנה אר"ח בר' ל"ש אלא דאמר דמי שור זה עלי פי' התוס' דבכה"ג לא דמי למקדיש זכר לדמיו (תמורה י"ט) והלכך לא קדיש בקדושת הגוף אבל אמר שור זה עלי עולה כיון דאמר זה ומת אינו חייב באחריותו על להביאו קאמר (שם בגמ') ןע"ש תוס' ובמס' חולין שם איתא דר"נ ס"ל דבאמר דבר זה עלי קרבן לבדה"ב דווקא בבית ונפל וכה"ג דליתנייהו בעולם חייב באחריותו אבל בנגנב ונאבד פטור מאחריות דכל היכא דאתיה בי גזא דרחמנא איתיה והא דתנן במס' קנים כנ"ל דבאמר הרי עלי נגנבו ואבדו חייב באחריותן היינו בקדשי מזבח דמחוסרין הקרבה ור' יוחנן ס"ל אע"ג דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה מ"מ כיון דאמר ה"ז עלי מחייב ג"כ באחריות דגניבה ואבידה ועמש"ל פרשה כ"ז פסוק ט'

(כ) כל אשר בו מום לא תקריבו ת"ר כל אשר בו מום לא תקריבו מה ת"ל אם בלא תשחטו הרי כבר אמור למטה אלא מה ת"ל בל תקריבו בל תקדישו מכאן אמרו המקדיש בעלי מומין לגבי מזבח עובר משום חמש שמות משום בל תקריבו בל תשחטו בל תזרקו בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו ר' יוסי בר"י אומר אף קבלת הדם (תמורה וא"ו ב') וע"ש (ז' ב') דאני ס"ל דבל תקטירו כולו ובל תקטירו מקצתו הוה ליה לאו שבכללות אמר רבא השתא דאמור טעמא דבעל דלקי משום דבזיא מלתייהו אפילו מקדיש ליה לדמי נסכים נמי לקי (ז' א') ומסקינן דפלוגתא דתנאי היא המקדיש בע"מ למזבח אעפ"י שהוא בל"ת מה שעשה עשוי (תמורה ה' ב') ורבא דס"ל שם כל ל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני דריש קרא דלא ירצה ואף בע"מ משנולד דשרוע וקלוט כתיב (תמורה א') ועש"ה ורק לאחר הפדיון יש חילוק בין קדם מומן להקדשן בין קדם הקדשן למומן לענין גיזה ועבודה ושארי דברים (בכורות י"ד א') ועמש"ל פרשה כ"ז פסוק ל"ג בתשלום דיני המקח בזה: