באר היטב (עה"ת) רפו

זר הוא בבת כהן אין הדין כן (גמ' שם) א"ר יהודה אמר שמואל זו דברי ר' יוסי אבל חכמים אומרים יש לו בנים אוכלים משום בנים אין לו בנים אוכלין משום אחין אין לו אחין אוכלין משום משפחה כולה שם ומפורש שם טעמייהו דעובר לית לי' שום זכי' אף בירושה דאתי ממילא עי' (ב"ב קמ"א ב') תינוק בן יום אחד כו' מאכיל בתרומה ופוסל מן התרומה (נדה מ"ג ב') במשנה מאי איריא בן יום א' אפילו עובר נמי פי' דהא עובר נמי פוסל את אמו כדאיתא (יבמות ס"ז א') כמי שכתבתי לעיל א"ר ששת הכא במאי עסקינן בכהן שיש לו שתי נשים אחת גרושה ואחת שאינה גרושה ויש לו בנים משאינה גרושה ויש לו תינוק בן יום א' כו' מן הגרושה דפוסל בעבדי אביו מלאכול בתרומה מכיון שהוא חלל ופסול לתרומה ולאפוקי מדר' יוסי דאמר עובר נמי פוסל קמ"ל בן יום א' אין עובר לא (שם מ"ד א') וטעמא דמלתא דעובר לא נראה לפו"ר משום דעובר לית ליה זכיה (שם) והקשו בתוס' למה ליה ב' נשים לוקמה באשה אחת גרושה שיש לו בן ממנה דדווקא בן יום א' אבל עובר לא דאכלי בשביל כל המשפחה יעוד דהא ר"ש ס"ל (ב"ב קמ"ב) דעובר קינה ותי' דטעמיה דרב ששת דעובר אינו פוסל בכה"ג היינו דאע"ג דעובר אית ליה זכיה מ"מ כיון דיש לו בן כשר ה"ל בן חלל מיעוטא לגבי נקבות ומפילות ולמיעוטא לא חיישינן אבל אי לית לי' בן כשר ה"נ ולד קיימא רובא ולא היו אוכלין מחמת שהוא חלל בת ישראל שניסת לכהן תאכל בתרומה מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה ניסת ללוי תאכל במעשר מת ולה הימנו בן תאכל במעשר ניסת לישראל לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר מת ולה הימני בן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר מת בנה מישראל תאכל במעשר מת בנה מלוי תאכל בתרומה מת בנה מכהן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר בת כהן שניסת לישראל לא תאכל בתרומה מת ולה הימני בן לא תאכל בתרומה ניסת ללוי תאכל במעשר מת ולה הימנו בן תאכל במעשר ניסת לכהן תאכל בתרומה מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה מת בנה מכהן נא תאכל בתרומה מת בנה מנוי לא תאכל במעשר מת בנה מישראל חוזרת לבית אביה כו' (יבמות פ"ו ב' פ"ז א' במשנה) : שם ושבה אל בית אביה כנעוריה . ת"ר כשהוא חוזרת חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק (יבמות פ"ז א') א"ר אדא בר אהבה תנא כשהיא חוזרת לבית אביה חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק בשביל בנה פירש"י בת ישראל שילדה מכהן ונשאת אח"כ לישראל ומת שהיא חוזרת לאכול בשביל בנה חוזרת אף לחזה ושוק (שם): שם וכל זר לא יאכל בו עי' (יבמות ס"ח ב')

(יד) ואיש כי יאכל קדש בשגגה גו' הזיד בלאו ושגג במיתה עמש"ל פ"ד פסוק כ"ז ד"ה אחת ממצות ה' שיעור החומש אם מלגיו אם מלבר עי' מש"ל פ"ה פסיק ט"ז ד"ה וחמישיתו (ב"מ נ"ד) ע"ש האוכל תרומה במזיד משלם את הקרן ואינו משלם את החומש התשלומין חונין ואם רצה הכהן למחול מוחל (תרומות פ"ז מ"א) ופשיט הוא דמשלם בכסף ובשוה כסף ויש לבאר בזה מנידון הא דקיי"ל בכ"ד קם ליה בדרבה מיניה הנה כשנטל בעצמו ליכא למפטרי' משום קם ליה בדרבה מיניה דאמר ר"ח מודה ר' נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי איסור חלב (כתובות ל' ב') וע"ש (ל"א א') מיהו אם סביר שהוא שלו שהיה לו ג"כ תרומה שגבה בחיבו וכה"ג אינו נעשה גזלן בשוגג והא דלא מוקמינן נ"מ דאביי ורבא (כתיבות ל' ב') בכה"ג משום דזה לא שכיח כלל שידע שהיא תרומה ויסביר שהיא שלי ולפי"ז א"ש סוגיא דפסחים (ל"ב א') אף בלא תחב לו חבירו בידע שהיא תרומה וידע שאינה שלו כמו"ש (פסחים שם) בספרי עוד"ד ואם תחב לו חבירו בבית הבליעה ומצי לאהדורי ע"י הדחק דבכה"ג לא מחייב רק בשעת בליעה כדאיתא (כתובות שם) עמש"ל פ"ה פסוק ט"ו ד"ה בשגגה מיהו במעילה אין לחלק בזה דהתם כיין דאגבי' מתחייב ג"כ במעילה האוכל תרומה בשוגג משלם קרן וחומש אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך כו' משלם חומשה וחומש חומשה אינו משלם תרומה אלא חילין מתוקנים והם נעשים תרומה והתשלומין תרומה אם רצה הכהן למחול אינו מיחל (תרומות פ"ו מ"א) נידון דין סיכה עמש"ל פסוק י' חומש חומשה אם אכל אח"כ את החומש משלם עליו חומש אינו משלם כו' אלא חולין מתוקנים כמו הקרן כן החומש אין משלם אלא חולין מתוקנים בעי' (ב"מ נ"ד א') ואפשט כמו"ש וצ"ע לפי ענ"ד מאי מספקא להו הא קתני וחומש חומשה ויש ליישב והן נעשין תרומה פליגי בירושלמי אם היינו משעת הפרשה או משעת נתינה בירושלמי איתא תניא תשלומי תרומה כו' ואין משלמין עליהן קרן וחומש ותו איתא שם אר"ז אר"ח תשלומי תרומה הרי היא כתרומה לכ"ד אלא שגידוליהם חולין וצע"ג והתשלומין תרומה צ"ע לפי ענ"ד הא כבר תנא והן נעשין תרומה אם רצה הכהן למחול אינו מוחל דהתשלומין כפרה הן אין משלמין מן הלקט מן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר ולא ממעשר ראשון שניטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שנפדו שאין הקדש פודה את הקדש דברי ר"מ וחכמים מתירין באלו (תרומות פ"ו מ"ה) רא"א משלמין ממין על שאינו מינו ובלבד שישלם מן היפה על הרעה רעק"א אין משלמין אלא ממין על מינו כו' (שם מ"ו) ת"ר האוכל כזית תרומה משלם קרן וחומש אבא שאול אומר עד שיהא בו שוה פרוטה (פסחים ל"ב ב') ומסקינן שם בגמ' דלאבא שאול אם יש בי ש"פ אעפ"י שאין בו כזית משלם קרן וחומש ולדברי ת"ק כזית אף שאין בו ש"פ משלם קרן וחומש אבל ש"פ ואין בו כזית אינו משלם אלא קרן וכשאין בה כזית ואינה ש"פ אפילו קרן אינו משלם כן מתבאר שם מהסוגיא כשם שאכילת תרומה בכזית כך שתייתה בכזית רמב"ם מהתוספתא אבעי' להו כשהוא משלם לפי מדה משלם או לפי דמים משלם כל היכא דמעיקרא שויא ד' זוזי ולבסוף שויא זוזא לא תבעי לך דוודאי כדמעיקרא משלם לפי דמים דלא גרע מגזלן דתנן כל הגזלנין משלמין