באר היטב (עה"ת) רפה

חללה היא ופסולה לתרומה מ"מ עבדי צאן ברזל אוכלין בתרומה ופרכינן שם ועבדי מלוג לא יאכלו בתרומה אמאי להוי כקנינו שקנה קנין כו' ומתרצינן כל שאינו אוכל אינו מאכיל והרי ערל וכל הטמאין שאינן אוכלין ומאכילין התם פומייהו כאיב להו כו' וע"ש רבא אמר מדאורייתא מיכל אכלי ורבנן הוא דגזרו כו' שם בגמ' עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה אוכלין בתרומה (גיטין י"ב ב') הכהן רשאי להאכיל תרומה לבהמתו אלא משום איסור איבוד תרומה כמוש"ל פ' י"ב פסוק ד' ד"ה בכל קודש לא תגע אינו מותר להאכיל לבהמה רק דברים שאינם ראוין לאדם רק ע"י הדחק כגון כרשיני תרומה כדאיתא (תרומות פי"א מ"ט) ועי' (מע"ש פ"ב מ"ג) ומש"ש בספרי עוד"ד אבעי' להו מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה או אינו אוכל כו' (גיטין מ"ב ב') פירש"י כגון מקדיש עבדו מפקיר עבדו שיתבאר בסדר בהר מי שחציו עבד וחציו בן חורין דכופין אח רבו לשחררו כדאיתא (גיטין מ"א א') ובכ"ד ובביאור כוונתו בהא דחציו עבד אין לומר דהיינו לענין לכתחילה דוודאי זה בלתי אפשר ועי' (שם א') דאיסורא לא קאמרינן אלא נ"ל דהיינו לענין דיעבד דכיון דחציו לאו בר חיובא הוא ליכא ביה לא מלקות ולא קרבן ולא חומש וצ"ע למה לא הזכיר רש"י ג"כ יוצא בשן ועין למ"ד צריך גט שחרור (גיטין שם ב') ובתוס' שם הקשו דהא במס' (כריתות כ"ד ב') איתא דלר"ל מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה ותי' דבעי' זו דלא כר"ל או דהכא איירי' בחציו עבד כו' ושאני מהנ"ל אשת כהן ועבד כהן כמו שאוכלין בתרומה כמו כן אוכלין בחזה ושוק (זבחים נ"ה א') הובא לעיל פ' ז' פסוק ל"ד ע"ש דין אלמנה וגרושה דכהן יתבאר להלן

(יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר גו' שני ענינים נכללו בלאו זה א) שאם תבעל לאסור לה ותעשה זונה וחללה כו' הרי היא אסורה לאכול בתרומה לעולם כדין כל חלל שהחלל כזר לכל דבר וכבר נתבאר כל זה בפ' כ"א פסוק ז' ע"ש ב) בת כהן שנשאת לישראל כ"ז שהיא תחת בעלה ה"ה כזרה ודינה לאחר מיתת בעלה או כשגירשה יתבאר להלן אכלה תרומה בעודה תחת בעלה לענין מיתה באכלה במזיד צ"ע אי אמרינן בזה אהדרה לאיסורה כמו בפסולי המוקדשין שנפדו (בכורות ט"ו) יעי' תוס' (עבודת כוכבים ס"ז ב') ד"ה א"ר יוחנן ונראה כיון דלענין שוגג אין דינה כזר גמור כמוש"ל פסיק י"ד א"כ לא אמרינן בזה אהדרי' לאיסוריה ב"כ שנשאת לישראל והכניסה לו עבדים בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו לא יאכלו בתרומה ( (יבמות ס"ו א') במשנה

(יג) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה גו'. בין זרע ובין זרע זרעה בין זרע כשר בין זרע פסול (קדושין ד' א') בין ע"י נשואין בין ע"י זנות כן מתבאר מהמשנה (יבמות ס"ט א' ב') וכשם שזרע בת כהן מישראל פוסלה כן זרע בת ישראל מכהן מאכילה (נדה מ"ד א') מקרא דויליד ביתו גו' בין זרע בין זרע זרעו בין כשר בין פסול בין ע"י נשואין בין ע"י זנות כן מתבאר מהמשנה (יבמות שם) ממזר פעמים שמאכיל כיצד בת ישראל שנשאת לכהן או שנבעלה לכהן וילדה ממנו בת ואותה הבת נבעלה לחייבי כריתות או מיתת ב"ד וילדה ולד ומתה הרי זרע זרעה ממזר ומאכיל את אה אמו וכן אם ילדה בן והבן הוליד באיסור כהן גדול פעמים שפוסל כיצד בת כהן שנשאת או נבעלה לישראל וילדה בת והבת נשאת לכהן וילדה בן הרי זה הבן עומד ומשמש בכ"ג ופוסל את אמו מן התרומה שם במשנה בשינוי לשון ונידון מה שקשה אהא דממזר מאכיל אהא דאמרינן (שם ס"ו א') כל שאינו אוכל אינו מאכיל כמוש"ל פסיק י"א עי' גמ' שם שהקשו זאת ואמר רבינא דה"ק שם קנין שאינו אוכל אינו מאכיל מצינו שזרע פוסל לבת ישראל והיינו שכבר יש לה זרע מכהן דאכלה תרומה בשבילו ע"ש ס"ח ב' העובר והיבם כו' פוסלין ולא מאכילין (יבמות ס"ז ב') במשנה . העובר אי בת כהן לישראל הוא פסול לה בנעוריה פרט למעוברת אי בת ישראל לכהן הוא אינו מאכיל ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל שם בגמ' ומיהו קודם ארבעים יום אינו פוסל (יבמות ס"ט א') בגמ' ונראה דנקבה אינה פוסלת עד שמונים יום לדברי ר' ישמעאל (נדה ל' ב') ורק לכתחילה אסירה לאחר ארבעים יום משום ספק זכר אף לר' ישמעאל ועי' גמ' (יבמות שם) היבם אי בת כהן לישראל הוא פסול לה ושבה אל בית אבי' פרט לשומרת יבם אי בת ישראל לכהן הוא אינו מאכיל קנין כספו אמר רחמנא והא קנין דאחיו הוא (שם ס"ז ב') וכתבו התוס' שם בשם ר"ת דאסמכתא בעלמא היא אבל מה"ת יבם מאכיל ע"ש בת ישראל שנשאת לכהן ומת הניח בנים אלו ואלו אוכלין פי' בין עבדי נכסי מלוג ובין עבדי צאן ברזל אוכלין הניחה מעוברת אלו ואלו אין אוכלין הניח בנים והניחה מעוברת עבדי מלוג אוכלים כדרך שהיא אוכלת עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני חלקי של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי ר"י בר"י אומר כי' לא הבאתי דבריו משום דהן הן דברי ר' יוסי לפי מסקנת הש"ס רשב"י אומר זכרים יאכלו כולן נקבות לא יאכלו שמא ימצא עובר זכר ואין לו לבנות במקום הבן כלום (יבמות ס"ז א') מאי איריא שמא ימצא עובר זכר תיפוק ליה דנקבה נמי פסלה חדא ועוד קאמר כו' זכרים יאכלו והאיכא עובר קסבר אין חוששין למיעוטא דרוב נקבות ומפילות ואב"א לעולם קסבר חוששין למיעיטא דעבדינן ליה תקנתא כדר"נ דאמר ר"נ אמר שמואל יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם ב"ד מעמידין להם אפוטרופוס ובורר להם חלק יפה כו' וה"נ בוררין להעובר שאר נכסים בחלקי ולפי"ז א"ש הא דהוצרך רשב"י לטעמא דשמא ימצא עובר זכר (יבמות ס"ז א' ב') אמרו לי לר' יוסי מאחר שהעדת לנו על בת ישראל לכהן בת כהן לכהן מהו אמר להן זו שמעתי וזו לא שמעתי (שם א') ומקום הספק שבזה הוא דאי טעמי' דר' יוסי משום דילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל אין נ"מ בין בת ישראל לבת כהן אבל אי טעמי' דר' יוסי משום דעובר במעי זרה