באר היטב (עה"ת) רפד

שהוא מחוסר כפורים (נגעים פי"ד ריש מס' ברכות יבמות ע"ד ב') ומשמע שם דטבול יום ג"כ קאי במיתה ועמש"ל פ' י"ב פסוק ח' ד"ה וטהרה תרומה טמאה אסור להאכילה לבהמה ואינה מותרת רק להיסק ולהדלקה ולזילוף עי' (שבת כ"ה א' ב' פסחים כ' ב' מס' מע"ש פ"ב מ"ג מ"ד) ומש"ש בספרי עוד"ד ומ"ש רש"י במס' (ביצה כ"ז א' במשנה) תמוה לפי ענ"ד ועי' תוס' שם ועי' בספר הנפלא ש"א בהל' חו"מ הבאתיו בספרי עוד"ד (סוכה ל"ה א') ד"ה אלא בהיתר אכילה ועמש"ל פסוק יו"ד

(י) וכל זר לא יאכל קדש זר האוכל תרומה במיתה ברייתא (סנהדרין פ"ג א') מדכתיב וכל זר לא יאכל קודש דהיינו בתרומה וקאי אדלעיל דכתיב ומתו בו גו' ורב פליג וס"ל דאינו במיתה רק במלקות דאני ה' מקדשם הפסיק הענין (שם ב') ובקדשים היכא דליכא מעילה לכו"ע ליכא מיתה והיכא דאיכא מעילה פלוגתא דר' וחכמים אי איכא מיתה בהזיד במעילה (כריתות כ"ב ב' יבמות ע"ג ב') ועי' תוס' שם ד"ה שכן מחפ"ז ודין התשלומין יתבאר להלן פ' י"ד זר אסור אף בתרומה שלי בהנאה של כילוי עי' תוס' (פסחים ט' א') ד"ה כדי (שם ל"ד א') ד"ה מחמין (יבמות ס"ז ב') ד"ה ל"א ומשמע מדבריהם דהיינו מה"ת מיהו הר"ש כתב בסוף מס' תרומות דאינו מה"ת סיכה בכלל שתיה ואכילה בתרומה נענין זר שאכל בשוגג (תרומות פ"ו מ"א) ונראה דה"ה מזיד וה"ה בתרומה טמאה לכהן וה"ה בטומאה הגוף וערלות וידובר בסמוך וכתב הרמב"ם עפ"י מתניתין דמס' (מע"ש פ"ב מ"א) דאין זה רק בשמן שדרכו לסיכה כהן שסך שמן של תרומה בן בתו מתעגל בו ואינו חושש (כריתות ז' א') ועי' תוס' (יומא ע"ז א') ד"ה מנין לסיכה דכל איסור סיכה אינו מה"ת וע"ה מש"ל פרשה כ"ג פסוק כ"ז שיעור הסיכה צ"ע ועי' (כריתות ו' ב') בענין שמן המשחה ופשוט הוא דלענין כל איסורי אכילה סיכה אינה כשתיה ועי' תוס' (פסחים ע"ו ב') ועי' ט"ז ש"ע יו"ד סי' קי"ז ס"ק ד' ד"ה כתב הב"י ועי' תוס' (יומא ע"ז א') ד"ה מנין לסיכה ועי' (נדה ל"ב א') ותוס' שם ד"ה וכשמן בעי רב חמא בר עוקבא ערל קטן פי' קידם יום השמיני מהו לסוכו בשמן של תרומה ערלות שלא בזמנה מעכבת או לא מעכבת (יבמות ע"א א') וע"ש ומכאן משמע דסיכה כשתיה גם לענין טומאת הגוף וערלות התרומה והבכורים חייבין עליהם מיתה וחומש ואסורין לזרים והן נכסי כהן כו' וטעונין רחיצת ידים והערב שמש מס' (בכורים פ"ב מ"א) ולענין אונן בבכורים פלוגתא דר"ש ות"ק דיליה דת"ק אוסר ור"ש מתיר (שם מ"ב): שם תושב כהן גו' תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים ויאמר תושב ואל יאמר שכיר כי' אלו כן הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים (יבמות ע' א') קנוי קנין שנים היינו עבד עברי שיוצא בשש קנוי קנין עולם היינו נרצע שיוצא ביובל (זבחים פ"ב ב')

(יא) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו גו' היינו עבד כנעני תניא מנין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו גו' ומנין אשה שקנתה עבדים ועבדיי שקנו עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו קנינו שקנה קנין אוכל יבמות ס"ו א') בגמ' ארוסה בת ישראל לכהן מה"ת אוכלת בתרומה ומדרבנן אסורה הגיע הזמן ולא נשאו אוכלת משלו ואוכלת בתרומה (כתובות נ"ז א' קדושין ה' ב') ובכ"ד בין עבדי צאן ברזל בין עבדי מלוג יאכלו בתרומה (שם במשנה) כי' ואלו הן עבדי צאן ברזל אם מתו מתי לו, ואם הותירו הותירו לו כו' (שם במשנה) אלו הן עבדי מלוג אם מתו מתו לה אם הותירו הותירו לה כו' הערל וכל הטמאי' לא יאכלו בתרומה נשיהם ועבדיהם יאכלו בתרומה (יבמות ע' א') במשנה זונה וחללה אין אוכלין בתרומה מקרא דלהלן י"ב הובא הביאור שלם לעיל פרשה כ"א אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה ר"א ור"ש מכשירין (יבמות נ"ו ב') במשנה טעמי' דת"ק דמשתמרת לביאה הפסולה דאוריתא אינה אוכלת ור"א ור"ש ס"ל דאוכלת שם בגמ' ובביאור זה פירש"י פי' א) דהייני בבת כהן דלת"ק נפסלת ולר"א ולר"ש אינה נפסלת אבל בת ישראל לכו"ע אינה אוכלת מדרבנן אפילו הגיע הזמן פי' ב) כתב שהיא עיקר דבין בבת ישראל ובין בבת כהן איירי דלת"ק אף בת כהן אינה אוכלתולר"א ולר"ש אף בת ישראל אוכלת וע"ש תוס' פצוע דכה וכרות שפכה הם ועבדיהם יאכלו ונשיהם לא יאכלו ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכה וכרות שפכה הרי אלו יאכלו (יבמות ע' א') במשנה מאן תנא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה א"ר אלעזר במחלוקת שנויה ור"א ור"ש היא ור' יוחנן אמר אפילו תימא ר"מ שאני הכא שכבר אכלה לא אמרינן (שם נ"ו ב') אמר ר' אלעזר א"ר אושעיא פצוע דכה כהן שקידש בת ישראל כן הגי' לפי' הב' הנ"ל ולפירוש הא' צ"ל שקידש בת כהן כמו"ש הנ"ל באנו למחלוקת ר"מ ור"א ור"ש לר"מ דאמר משתמרת לביאה פסולה דאורייתא לא אכלה הא נמי לא אכלה לר"א ור"ש דאמרי משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה הא נמי אכלה ממאי עד כאן לא קאמרי ר"א ור"ש התם אלא דיש לו להאכיל במקום אחר אבל הכא דאין לו להאכיל במקום אחר פי' שהרי אין לו אשה שמותרת לו לא וכי תימא ה"נ יש לו להאכיל בבת גרים והא בעי לה ר' יוחנן מר' אושעי' ולא פשיט לו הא דמבעי' ליה בבת גרים ולא בגיורת משום דגיורת זונה היא ופסולה לתרומה ודחינן דגם בפצוע דכה מצינו שמאכיל במקום אחר אביי אמר הואיל ומאכילה בלא ידעה רבא אמר הואיל ומאכיל בעבדיו ושפחותיו (שם נ"ז א') וע"ש תוס' אתמר רב אמר יש חופה לפסולות ושמואל אמר אין חופה לפסולות (שם ב') ע"ש רש"י ותוס' נידון בעי' דפצוע דכה בבת גרים עי' גמ' שם בביאור הענין אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט כו' עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה עבדי צאן ברזל יאכלו בתרומה (שם במשנה) ואעפ"י שהיא אינה אוכלת דהא