באר היטב (עה"ת) רפג

פליגי דפסול כי פליגי דלית בה עצם (שם ב' בגמ') ענין החטוטרת הוא כמין חתיכת בשר בולט מבואר שם בגמ' הקרח פסול איזה הוא קרח כל שאין לו שיטה של שער מקפת מאוזן לאוזן אם יש לו ה"ז כשר שם במשנה אמר רבא ל"ש אלא שאין לו לאחריו ויש נו לפניו פי' דבזה פסול אבל יש לו לאחריו כשר וכ"ש יש לו לאחריו ואין לו לפניו ואיכא דמתני אסיפא ואם יש לו ה"ז כשר אמר רבא לא שנו אלא שיש לו לאחריו ואין לו לפניו אבל יש לו בין לאחריו בין לפניו פסול וכ"ש שיש לו לפניו ואין לו לאחריו ודאין לו כלל דפסול (שם ב' בגמ') פסולא דכל הני דיתרים באדם ילפינן שם דכתיב כל איש אשר בו מום מזרע אהרן איש ששוה בזרעו של אהרן מומא מחול עבודה שאינו שוה בזרעו של אהרן לא מחול עבודה (שם בגמ') ואינו רק באיסור עשה) (שם בגמ') עוד אמרו חכמים מומין המיוחדים באדם עיניו גדולות כשל עגל או קטנות כשל אווז גופי גדול מאיבריו או קטן מאיבריו חוטמו גדול מאיבריו או קטן מאיבריו הצמם הצמע איזה הוא צמע כל שאזניו קטנות והצמם כל שאזניו דומות לספוג שפתו עליונה עודפת על התחתונה התחתונה עודפת על העליונה (שם מ"ד א') במשנה דדין שוכבין כשל אשה כרסו צבה טבורו יוצא נכפה אפילו אחת לימים רוח קצרית באה עליו המא ושכן ובעל גבר (שם ב') רוח קצרית רוח בן נפלים באה עליו (שם) ופירש"י רוח שטות ע"י שד המאושכן בביצים ובעל גבר בגיד (שם בגמ') והיינו שגדולים יותר מבשאר כל אדם הכושי הגיחור הלבקן הקפח הננס החרש השוטה והשכור ובעלי נגעים טהורים פסולין באדם וכשרים בבהמה רשב"ג אומר שיטה מן הבהמה אינו מן המובחר ר' אלעזר אומר אף בעלי הדלדולין פסולין באדם וכשרים בבהמה (בם ב') ומוכח שם בגמ' כדבעינן למימר דפסולא דהני היינו משום שאינו שוה בזרעו של אהרן גיחור סומקא לבקן חיוורא קפח גבוה (שם בגמ') שכור מחול עבודה בהדי מומי דמרולי עבודה בעי למחשב בשאר דברים המשכרים ודלא כר' יהודה דתניא אכל דבלה קעילית ושתה חלב או דבש ונכנס למקדש חייב (שם בגמ') בעלי דנדולין ע"ל בדיני מומי בהמה בענין יבלת נשרו ריסי עיניו פסול מפני מראית העין (שם מ"ג ב' במשנה) והיינו שנשרו שערות עפעפי העינים ונקראים ריסי העינים ואשתייר גרדומי (שם מ"ד א' בגמ') נשרו שניו פסול מפני מראית העין (שם מ"ד א' במשנה) ובאלו אף איסור עשה מה"ת ליכא (שם מ"ג ב' בגמ') הטריפה ויוצא דופן כשרין באדם (בכורות מ"ה ב') הנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה המטמא למתים פסול עד שיקבל עליו שנא יטמא למתים (שם במשנה)

(כב) לחם גו' מקדשי הקדשים גו'. עי' (זבחים ק"א ב') הובא ברש"י : שם יאכל עמש"ל פ' ו' פסוק י"ט ד"ה הכהן המחטא (כג) אך אל הפרכת לא יבוא גו' עמש"ל בזה פסוק ט"ז : פרשה

כב

(ב) וינזרו מקדשי בני ישראל גו' מכאן לטמא ששימש שהוא במיתה (סנהדרין ס"ג ב') וכן טבול יום ששימש במיתה וכן מחוסר כפורים ששימש במיתה (שם) כהן ששימש בטומאה כו' פרחי כהנים מוציאין אותו לחוץ ומפציעין את מוחו בגיזרין (סנהדרין פ"א ב' במשנה) מיהו מיתה דלעיל היינו בידי שמים כשלא נהרג בידי אדם אזהרה ליוצק ובולל מנין ת"ל קדושים יהיו (סנהדרין פ"ג א') וע"ש דבעינן למימר דהיינו מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וע"ש. רש"י דהיינו בטומאה מיהו מיתה ליכא רק בעבודה תמה שאינה עבודת סילוק כדאיתא (זבחים קי"ב ב') ועמש"ל פ' כ"א פסוק ט"ז הטמא הטבול יום והמחוסר כפורים כולן מחללין עבודתן כדכתיב ולא יחללו גו' (סנהדרין שם זבחים ט"ו ב' במשנה) ואפילו בעבודה שאינה תמה כדאיתא במשנה שם מיהו יוצק ובולל נראה דאינו מחלל

(ג) אשר יקרב גו' אמר ר' אליעזר וכי יש נוגע שהוא חייב אלא מה ת"ל יקרב בהוכשר בשר לקרב הכתוב מדבר הא כיצד יש לו מתירין משיקרבו מתיריו אין לו מתירין משיקדש בכלי (זבחים מ"ה ב') פירש"י וה"ק אשר יקריב קדשים ואח"כ יאכלם וטומאה עליו כדמפרש אכילה בקרא דבתריה א"ר אבהו שלש כריתות בשלמים למה אחת לכלל ואחת לפרט ואחת לדברים שאינם נאכלין (שבועות ז' א' זבחים מ"ד א') ושם איתא אמר ר' יוחנן שלש כריתות פירש"י אחת בסדר אמור ושתים בסדר צו ודרשא דכלל ופרט למעט קדשי בדק הבית ע"ש ולענין טבול יום ומחוסר כפירים עמש"ל פ' ז' פסוק כ' ד"ה והנפש

(ח) נבלה וטרפה גו' עמש"ל פ' י"ז פסוק ע"ו: (ט) ושמרו את משמרתי גו' מנין לכהן טמא שאכל תרומה טהורה שהוא במיתה בידי שמים דכתיב ושמרו את משמרתי גו' (סנהדרין פ"ג א') ומשכחת לה בשלא הוכשרה (תוס' שם ב') ד"ה פרט לזו כהן ערל לא יאכל בתרומה (יבמות ע' א' במשנה) ובטעמא דמלתא ר' אלעזר יליף מפסח ורע"ק דריש מאיש איש (שם בגמ') והיינו כהן ערל מפני שמתו אחיו מחמת מילה ועמש"ל פסוק יו"ד אונן מותר בתרומה מס' (בכורים פ"ב מ"ב) טהור שאכל תרומה טמאה אינו לא במיתה ולא באזהרה רק לאו הבא מכלל עשה מקרא דבשעריך תאכלנו (דברים ט"ו) לזה ולא לאחר (יבמות ע"ג ב') טמא שאכל תרומה טמאה אינו במיתה סנהדרין פ"ג א') ומפרשינן לה (חולין קי"ג ב') דהיינו כמ"ד אין איסור חל על איסור והיינו כשטומאת התרומה קדמה לטומאת הכהן ושוב אמרינן שם דאף למ"ד איסור חל על איסור שאני הכא דגלי קרא ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ומשמע דאפילו ל"ה ליכא בזה רק לאו הבא מכלל עשה ועמש"ל פ' ז' פסוק כ' ד"ה והנפש לפי הס"ד דהכא דהיינו משום אין איסור חע"א מוכח דאף אאיסור עשה לא חל ועמש"ל פרשה ד' פסוק כ"ז ד"ה אחת טבול יום אסור בתרומה העריב שמשו אוכל בתרומה אעפ"י