באר היטב (עה"ת) רפב

שם פסח נ"ל דהיינו בלי שום שינוי בחלקי הרגל וקישורה לגוף אלא שאינו שולט ברגלו כמו שצריך להילוך יפה פסח בין חיגר בשתי רגליו בין חיגר ברגלו אחת רגלו חלולה או עקומה ודומה למגל מנין ת"ל פסח ת"כ: שם חרום. שחוטמו שקוע חוטמו סולד פירש"י קצר בארכו חוטמו בולם פירש"י נסתמו נקביו חוטמו נוטף מנין ת"ל או חרום ר' יוסי אומר אין חרום אלא שכותל שתי עיניו כאחת א"ל הפלגת אעפ"י שאינו כוחל שתי עיניו כאחת (בכורות מ"ג ב'): שם שרוע שנשמטה ירכו. ת"כ והובא במשנה (בכורות מ' א') במומי בהמה ופי' רש"י דהיינו בלא איעכל ניביה דבאיעכל ניבי' טריפה (חולין נ"ז ב') והקשו בתוס' שם למ"ד דטריפה אף בלא איעכל ואף בלא אפסק ותי' דנשמטה מתחילת ברייתה וצ"ע מה בין זו לשארי טריפות דאף שנוצרו כך טריפות עי' (חילין ע"ד א') וי"ל דטריפת שמוטת ירך היינו ע"י הכאב וכשהיא לך מתחילת ברייתה ליכא כאב ועי' (תמורה ז' א') דשרוע וקלוט בע"מ מעיקרו הוא ובגמ' שם איתא שרוע שנשתרבב לו ירכו ונראה קצת לפי ענ"ד דהיינו שמקום האסיתא היא נמוכה מהסדר וצ"ע במשנה שם איתא והשחול והכסול איזה הוא שחול שנשמטה ירכו כסול שאחת מירכים גבוהה מחברתה פירש"י מקום בוקא דאטמא של ירך זו עולה למעלה על הגב יותר מחבירו ומשמע דשחול וכסול היינו שרוע ורש"י פי' שאחד מאבריו גדול מחבירו וצ"ע

(יט) שבר רגל או שבר יד נשבר עצם ידו עצם רגלו אעפ"י שאינו ניכר (בכורות מ' א') במשנה אינו ניכר מי קא הוה מומא אר"פ אינו ניכר מחמת עצמו אבל ניכר מחמת מלאכה (שם בגמ') אין לי אלא שבר רגל מנין לרבות הקישן והעיקל והקולבן ת"ל או שבר רגל תנא בעל הפיקון והשופנר אר"י כי' בעל הפיקון שיש לו כסתות הרבה שופנר שאין לו כסתות כל עיקר (בכורות מ"ה א') שבר יד אין לי אלא שבר יד אצבעות מורכבות למעלה או קלוטות למעלה מן הפרק כו' ולא חתכן מנין ת"ל או שבר יד (שם) היתה בה יתרת וחתכה אם יש בה עצה פסול וא"ל כשר (שם במשנה) א"ר בב"ח אר"י והוא שנספרת ע"ג היד שם וע"ש דרק בכה"ג פסיל בחתך יתר בידיו וברגליו שש שש כ"ד ר' יהודה מכשיר וחכמים פוסלין השולט בשתי ידיו רבי פוסל וחכמים מכשירין שם מ"ה א') איטר בין ביד בין ברגל פסול (שם ב') וצ"ע בהני אם הפסול משים מים או משום שאינו שוה בזרעו של אהרן כמו שיתבאר להלן

(כ) אי גבן. אין לו גבינין או אין לו אלא גבין אחד זהו גבן האמור בתורה (בכורות מ"ג ב' במשנה) ובגמ' מפרש דגבין היינו שיש נו גבינין הרבה והני דמתניתין דרשינן מאו גבן פי' גבינין נראה לברור דהיינו השער שבסוף המצח נגד העינים דליתנייהו בבהמה והעור המכסה העין נקרא עפעף והן ריסי העינים שישנם בבהמה ר' דוסא אומר שגביניו שוכבין פירש"י ששערות גביניו גדולים ומוטנין על פניו וצ"ל שאם יגזוז אותם יהיה ניכר ומשונה ולפי ענ"ד נ"ל דהייני שהבשר של מקים השערות מקופל ותלוי למטה ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר שיש לו שני גבין ושתי שדראות (שם מ"ג ב' במשנה) למימרא דחי כו' בשדרתו עקומה פי' ודומה כמו שני גבין שם : שם או דק. ת"ר דק משוקע ה"ז מום צף אינו מום והתניא איפכא כו' אמר רבה בב"ח כו' דק שחור משוקע ה"ז מום צף אינו מום דק לבן משוקע אינו מום צף ה"ז מום (שם ל"ח ב') אמר רבא כו' כל מחסוריתא אתיא מדק (שם מ"ד א') בקצת שינוי לשון מחסוריתא פירש"י שחסרה ראייתו אבל רואה קצת

שם או תבלול בעינו איזה הוא תבלול לבן הפוסק בסירא ונכנס בשחור שחור ונכנס בלבן אינו מים (שם ל"ח א') במשנה מתניתין מני ר' יוסי היא דתניא לבן נכנס בשחור שחור נכנס בלבן ה"ז מים דברי ר"מ רי"א לבן נכנס בשחור ה"ז מום שחור נכנס בלבן אינו מום (שם כ') אמר רבא כי' כל מבלבליתא אתיא מתבלול (שם מ"ד א') בקצת שינוי לשון ת"ר בעינו כל מה שבעינו מכאן אמרו שתי עיניו למטה פי' דקיימי למטה מסדרן בכל אדם שתי עיניו למעלה עינו אחת למעלה עינו אחת למטה כו' קיימי כסדרן ורואה את החדר ואת העליה כאחת או שמדבר עם חבירו ואחר אומר לו רואה סכי שמש והזגדן והצירן (שם מ"ג ב') במשנה (מ"ד א') בגמ' סכי שמש תני ר"י סני שמש זגדים כל זוגא דלא שיו להדדי זגדים קרו ליה הצירן עיניו תרוטות וצירניות דומעות דולפית (שם בגמ') חנא אף הזרמן והלופין והחמיר זויר דמזור עיניה לייפין דנפישין זיפי' זיפין היינו שערות עפעפי עיניו תימיר דתמו זיפי' והייני בדלא אשתייר גרדומי שם בקצת שינוי לשון אמר רבא כו' כל מבלבליתא אתיא מתבלול (שם) : שם או גרב או ילפת גרב זה החרס ילפת זו חזזית המצרית (שם מ"א א') שניהם עיני שחין חרס היזכר (דברים כ"ח) והן בלתי מתרפאין וחרס דהכא היינו יבש מבפנים ובחוץ שם וע"ש: שם או מרוח אשך אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת ה"ז מרוח אשך האמור בתורה ר' ישמעאל אומר כל שנימוחו אשכיו רעק"א כל שרוח באשכיו ר"ח בן אנטיגנוס אומר כל שמראיו חשוכין (שם מ"ד ב') ועי' תוס' (סוטה כ"ו ב') ד"ה שחוף

(כא) כל איש אשר בו מום. אין לי אלא את אלו בלבד מנין לרבות שאר המומין ת"ל מום מום ריבה ת"כ ובמס' ( בכורות ל"ז א') במומי בהמה דרשינן בכלל ופרט וכלל מקרא דספר דברים ט"ז מה הפרט מפורש מומין שבגלוי ואינם חוזרין אף כל מומין שבגלוי ואינם חוזרין וה"נ יש לדרוש הכא במומי אדם וגם בלא"ה ילפינן להו זה מזה (שם מ"ג א') ע"ש כל המומין הפוסלין בבהמה פוסלין באדם שם במשנה ויתבארו להלן בדיני מומי בהמה יתר עליהם באדם הכילון והלפתן והמקבן ושראשו שקוע ושקיפס כו' שם במשנה וע"ש בגמ' פירושי דהני בעלי החטוטרת טרח ר' יהודה מכשיר וחכמים פוסלין (שם במשנה) דאית ביה עצם דכו"ע לא