באר היטב (עה"ת) רפא

אשתני גופה קודם הנשואין אחר האירוסין (יבמות נ"ח ב' נ"ט א') ועי' תוס' שם אבעיא להו תחילת ביאה קונה פי' אשה שנקנית בביאה או סוף ביאה קונה נ"מ כגון שהערה בה ופשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אי נמי לכ"ג דקני בתולה בביאה מאי פי' דאי סוף ביאה קונה אסיר דמשהערה בה קודם הקנין נעשית בעולה ובעולת עצמו אסירה אמר אמימר משמיה דרבא כל הבועל דעתו על הגמר (קדושין יו"ד א') וצ"ע בביאור זה לענין קנין ביאה בבתולה לכהן גדיל די"ל דלפי"ז אסור דאף כ"ג כיון שגומר לא חשיבא העראה ולא קני רק בגמר ביאה או דכ"ג וודאי אין דעתו על גמר ביאה וקני בהעראה כיון דלא סגי ליה בלא"ה ונ"ל לפי ענ"ד דאף למ"ד ביאה אירוסין עושה שרי כיון דלאחר האירוסין לא אשתני גופה דע"י הגמר ביאה ל"ח אשתני גופה ועי' תוס' (יבמות נ"ט א') ד"ה הא לא אשתני גופה א"ר יהודה כ"ג באלמנה לוקה שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל פי' שהוא מחלל את האלמנה ולילקי נמי משום ונא יחלל זרעו בשלא גמר ביאתו (קדושין ע"ח א') אמר אביי קידש לוקה בעל לוקה קידש לוקה משום לא יקח בעל לוקה משום ולא יחלל רבא אמר בעל לוקה פירש"י בעל אחר הקידושין לוקה שתים ואיני יודע מנין לו לרש"י הא דלמא רבא לית ליה מלקות כלל משום לא יקח ודלא כרב יהודה וכן נראה מהא דמתיב רבא שם בגמ' אהא דרב יהודה ומודה אביי במחזיר גרושתו שאם קידש ולא בעל שאינו לוקה לקחתה להיות לו לאשה אמר רחמנא ומודה רבא בכ"ג באלמנה שאם בעל ולא קידש שלוקה ולא יחלל זרעו אמר רחמנא והרי חלל ושניהם מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה דרך לקוחין אסרה תורה (קדושין ע"ח א') ועמש"ל פ' י"ח פסיק י"ד דיה לא תקח מיהו לרע"ק דאמר אין קדושין תופסין בח"ל צ"ל דלקחתה לאו דוקא ומסתברא דכ"ג בגרושה זונה וחללה הדין כמו באלמנה ובכהן הדיוט בגרושה חללה וזונה פירש"י דג"כ הדין כמו בכ"ג באלמנה דהא הוקשו זל"ז לענין חילול האשה וחילול זרעו כדלעיל (שם ע"ז ב') הובא לעיל מה כאן זרעו חולין אף להלן זרעו חולין מיהו הרמב"ם בפי"ז מה' איסורי ביאה כתב דרק כ"ג באלמנה לוקה בבעל ולא קידש אבל בגרושה וחללה זונה בין כהן הדיוט בין כ"ג אינו לוקה בבעל בלא קידושין וכ"ש בכ"ג בבעילה שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה וכ"כ בפ' י"ט מה' איסורי ביאה דדווקא ע"י קידושין עושה חללה בבעולה למ"ד דמאיסורי עשה הוה חלל דהכי קיי"ל אבל בלא קדושין אינו עושה חללה וכתב המ"מ דכ"ג אינו מוזהר על הבעולה בלא קדושין יותר מישראל ולפי ענ"ד דכ"ג בבעולה דמשוי חלל אותה ואת זרעו אין לחלק בין אלמנה לבעולה כיון דולא יחלל זרעו קאי ג"כ אבעולה מיהו לפי"ד התוס' (יבמות ע"ז ב') דבחלל מחייבי עשה ליכא רק עשה הבאתי לעיל בדיני חללה צ"ע

(טז) אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב גו' אחד מום קבוע וא' מום עובר (בכורות מ"ג א' במשנה) עבר מומו כשר כמו בבהמה דכשר להקרבה כדאיתא (יומא ס"ד א') ובכ"ד ובת"כ פ"ג ה"ו מייתי לה מקרא דכתיב בזה מום בו בעל מום רבי אומר במיתה וחכ"א באזהרה (סנהדרין פ"ג א') עבר ועבד עבודתו פסולה (זבחים ט"ו ב' בגמ') מדכתיב להלן פסוק ט"ו ולא יחלל להקריב גו' אין לי אלא תמידין שהן קרויין לחם כו' שאר כל הקרבנות מנין ת"ל שוב לחם פי' עוד פעם אחת לתם מנין לרבות את הדם פי' זריקת הדם ת"ל להקריב כו' מנין אימורי חטאת אימורי אשם אימורי קדשי קדשים אימורי קדשים קלים ת"ל לא יגש להקריב מנין הקומץ והלבונה הקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ת"ל לא יגש להקריב מנין היציקות והבלילות והתנופות וההגשות והקמיצות והמליקות הקבלות וההזיות פי' דפר כהן משיח ופר הע"ד של ציבור ופר יוה"כ והשעיר ת"ל לא יגש להקריב יכול יהא חייב על כולן ת"ל לחם מיוחד שהוא משום עבודה יצאו אלו שאינם משום עבודה (ת"כ) והנה בכל הני דקתני איכא שלשה מינים א) עבודה שהזר חייב עליה מיתה היינו עבודה תמה פי' שאין אחריה עבודה באותו דבר ואינה עבודת סילוק והן ד' עבודות לרב היינו זריקה הקטרה ניסוך היין בכל השנה ניסוך המים בחג כדאיתא במס' (יומא כ"ד א') ע"ש ב) עבודה שאינה תמה שאין הזר חייב עליה אלא שצריכה כהונה ג) עבודה שכשרה בזר דהא היציקות והבלילות כשרות בזר ולפי"ז אף דלענין עונש בעל מום קיל לחכמים מזר דזר ששימש במיתה (סנהדרין פ"ג א') ובעל מום באזהרה וכן לענין ביאה ריקנית כמוש"ל מ"מ לענין איסור עבודות הללו בע"מ חמיר מזר מיהו לענין חיוב נראה דאינו חייב רק בעבודה תמה שאינה עבודת סילוק כמו שהדין בזר לענין מיתה ונראה דכל עבודה שאינו חייב עליה אינו מחלל אותה ועי' רמב"ם וצ"ע בענין ביאה ריקנית איתא (כלים פ"א מ"ט) בין האולם ולמזבח מקודש ממנו פי' מעזרת הכהנים שאין בע"מ ופרועי ראש נכנסין לשם ועמש"ל פ' יו"ד פסוק ו' ד"ה ראשיכם א"ת ובזה קילי בע"מ מזר דאלו זרים אסורים בעזרת כהנים שלא בשעת צרכיהם לסמיכה לשחיטה ולתנופה ובע"מ מותרין ולענין איך אפשר לכמה עבודות מהנ"ל בלי ביאה ריקנית עי' (שבועות ז' ב') ועי' תוס' (סנהדרין פ"ג א') ד"ה ולא משום טומאה ובענין זה משכחת לה שנתהוה בע"מ במקדש יכול לא יהיו כהנים בע"מ נכנסין בין האולם ולמזבח לעשות ריקועי פחים ת"ל אך אל הפרכת ל"י אך חלק מצוה בתמימים אין שם תמימים נכנסין בע"מ מצוה בטהורים אין שם טהורים נכנסין טמאים אידי ואידי כהנים אין ישראלים נא אבעיא להו טמא ובע"מ איזה מהן נכנס ר"ח ב"א אמר רב טמא נכנס כו' ר"א אומר בע"מ נכנס כו' (עירובין ק"ה א')

(יח) איש עור בין סומא בשתי עיניו בין סומא באחת מעיניו חוורר פי' רש"י טיפות לבנות בעין שמונעין ראייתו והמים פירש"י שעיניו נוטפות מים הקבועין מנין ת"ל איש עור איזה הוא חוורר קבוע איזה הוא מום הקבוע ע"ש ל"ח ב' בדיני מומי בהמה אמר רבא כל מחמת כהיותא פירש"י שאינו רואה אתיא מאיש :