באר היטב (עה"ת) רעט

מאיסור כהונה כו' אמר רב אשי כו' כהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה חזר ובא עלי' עשאה חללה (שם ע"ז ב' ע"ח א') ערש"י שהנ"מ הוא לענין מלקות כשהתרו בו משום חללה ונ"ל דצ"ל דהיינו כמ"ד איסור חל על איסור דלמ"ד אין איסור חל על איסור הא אין איסור חללה חייל אאיסור זונה כמו שהבאתי מקודם ועוי"ל דנ"מ לקוברו בין רשעים גמורים כדאיתא (יבמות ל"ב ב' ל"ג ב') הקשה הריטב"א בביאה ראשונה נמי משהערה עשאה זונה ובגמר ביאה תעשה חללה ותירץ דהא דהעראה שמה ביאה היינו בפירוש אבל בגמר ביאתו העראה לא חשיבא ביאה דדעתו על הגמר ולפי ענ"ד סברא זו דדעתו על הגמר לא שייך רק לענין קנין כדאיתא (קדושין יו"ד א') דבדעתו הדבר תלוי אבל לא לענין שלא תתחשב עי"ז לבעילה וכן מוכח להדיא (קדושין שם) מהא דאמרינן שם נ"מ לכ"ג דקני בתולה בביאה וכדבעינן למימר קמן בדיני כ"ג ע"ש והנראה לפי ענ"ד דצ"ל דכל שלא היתה זונה קודם תחילת אותה הביאה אינה נעשית חללה: הערה יש עוד נ"מ בין ביאה ראשונה לשניה זולת דין מלקות שתלוי בדין דאיסור חל על איסור היינו לענין הולד בכהן שבא על אחותו למ"ד אין ממזר מח"כ לפי מ"ש מקודם דבן חייבי כריתות בתו כשרה לכהונה דלפי"ז בן הנולד מביאה ראשונה בתו כשרה ובן הנולד מביאה שניה שכבר נעשית זונה מקודם דאיסור זונה חייל אאיסור אחותו משום מוסיף כנ"ל הוה ליה חלל ובתו פסולה לכהונה אבל בביאת כהן בחייבי לאוין דקיי"ל דאין ממזר מחייבי לאוין לא משכחת לה האי חילוקא דגרושה משנשאת ויבמה לשוק למ"ד דתפסי בה קדושין אינה נפסלת לתרומה ולכהונה כיון דלא הוה זר אצלה מעיקרא כנ"ל המל"מ בפ' י"ט מהל' איסורי ביאה נסתפק בכהן שבא על מצרית ואדומית שניה. אי חל עלה איסור זונה די"ל דהא דאמרינן לעיל דאיסור זונה חל אאיסור גרושה היינו משום דאינה אסורה בקהל ואיכא איסור מוסיף משא"כ בזו שאסורה בקהל

שם לא יקחו. לכולהו תנאי לבר מרע"ק ס"ל קדושין תופסין בחייבי לאוין בזולת יבמה לשוק ולא ילפינן להו מיבמה וטעמא דמלתא אר"פ חייבי לאוין בהדיא כתיב בהו כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה גו' וכי יש שנואה לפני המקום כו' אלא אהובה אהובה בנשואיה שנואה שנואה בנשואיה וקאמר רחמנא כי תהיין ולר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין כי תהיין במאי מוקים לה באלמנה לכהן גדול וכר' סימאי דתניא ר' סימאי אומר מן הכל היה ר' עקיבא עושה ממזר חוץ מאלמנה לכהן גדול שהרי אמרה תורה ולא יחלל חילולין הוא עושה ואין עושה ממזרות ולר' ישובב דאמר בואו נצוח על עקיבא בן יוסף שהיה אומר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר הניחא לר' ישובב אי לאפוקי מדר' סימאי קא אתי פי' ומודה באיסורי עשה שפיר פי' מוקי לקרא באיסורי עשה כגון מצרי שני אדומי שני בעולה לכ"ג אלא אי טעמא דנפשיה קאמר ואפילו חייבי עשה במאי מוקים לה בבעולה לכ"ג ומ"ש משום דה"ל עשה שאינה שוה בכל (קדושין ס"ח א') עמש"ל פסוק י"ד מנידון קידש ולא בעל ובעל ולא קידש א"ר יהודה א"ר לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין כו' מתיב רבין בר נחמן לא יקחו לא יקחו מלמד שהאשה מוזהרת ע"י האיש אמר רבא כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת וכל היכא דהוא לא מוזהר היא לא מוזהרת והא מהכא נפקא מדרב יהודה א"ר נפקא כו' איש או אשה כו' השוה הכתוב אשה לאיש כו' אי מההיא ה"א כו' לאו שאינו שוה בכל לא כו' (יבמות ס"ד ב') חלל ה"ה כישראל לענין נשים כמו לענין תרומה עי' אה"ע סי' ז' סעיף כ' וכתב בביאורי הגר"א מהא דקדושין ע"ז ב' זרעו חולין: שם ואשה גרושה גו' בין מן הנשואין בין מן האירוסין (יבמות נ"ט א') בגמ' אפי' לא נתגרשה אלא מאישה לא יקחו והיינו ריח הגט שפוסל בכהונה (גיטין פ"ב ב') אלא מאישה פירש"י דאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם חלוצה אינה אסורה מה"ת אלא מדרבנן והתניא גרושה אין לי אלא גרושה חלוצה מנין ת"ל ואשה מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא (יבמות כ"ד א')

(ח) וקדשתו. לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון ליטול מנה יפה ראשון (גיטין נ"ט ב')

(ט) ובת איש כהן כי תחל לזנות גו' לרבנן נשואה היתה יוצאה לשריפה ולא ארוסה דס"ל סקילה חמורה משריפה ולא בא הכתוב להקל עליה לר"ש אחת ארוסה ואחת נשואה יוצאה לשריפה דר"ש ס"ל שריפה חמורה מסקילה (סנהדרין נ' ב') ור' ישמעאל ס"ל ארוסה בשריפה אבל הנשואה בחנק כבת ישראל (שם נ"א ב') בת כהן שניסת לישראל כו' ומיתתה בשריפה ניסת לאחד מן הפסולים כו' ומיתתה בחנק דברי ר"מ וחכ"א זו וזו כו' ומיתתן בשריפה (תרומות פ"ו מ"ב) הובא (סנהדרין נ"א א') היא בשריפה ואין בועלה בשריפה היא בשריפה ואין זוממיה בשריפה (סנהדרין שם): שם את אביה היא מחללת. היה רמ"א מה ת"ל את אביה היא מחללת שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול כבוד נוהגין בו בזיון אומר ארור שזו ילד ארור שזו גידל ארור שיצא זו מחלציו א"ר אשי כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא אפילו לרשיעא בר צדיקא כי האי תנא (שם נ"ב א') וע"ש

(י) והכהן הגדול מאחיו עמש"ל פ' ד' פסוק ג' משוח מלחמה ג"כ אסור באלמנה ת"כ והובא ברמב"ם ובתוס' (קדושין ע"ז ב'): שם את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום. נתבאר פרשה יו"ד פסוק וא"ו

(יא) לאביו גו' כ"ג שהוא נזיר והולך לשחוט פסחו או למול בנו מטמא למת מצוה (זבחים ק' א') ובכ"ד לעולם אינו מת מצוה עד שימצא ראשו ורובו ר' יהודה אומר השדרה והגולגולת הן הן רובו ברייתא